התחושות של ביטן: שלושת השלבים בדרך להפיכת הציבור להמון נבער

סערת תאגיד נוספת עוברת אותנו. איש אינו יודע בשלב זה את סופה. אבל כבר עכשיו די ברור שבצד הסכנות לעיתונות החופשית, אחד הנזקים הכבדים של הסערה הוא הניסיון להפוך את ציבור האזרחים הישראלים לעדר חסר תבוניות, לקהל שבוי הצופה בקרקס ומריע למראה תעלולים זולים. בראש הניסיון הזה עומד לא אחר מאשר יו"ר הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן.

דרכו של ביטן להפוך את ציבור האזרחים להמון עברה עד כה בשלוש תחנות מרכזיות. האחת: תחנת הרגש והצגתו כבסיס לגיטימי לקבלת החלטות פוליטיות. בשבוע שעבר התראיין יו"ר הקואליציה בתוכנית לונדון את קירשנבאום. בלי למצמץ ובלי להתבייש הוא הצהיר קבל עם וערוץ 10 כי תחושת הבטן שלו אומרת לו שהתאגיד סובל מחוסר איזון.

למרבה פליאתו של ירון לונדון הוא הוסיף והדגיש שאין לו עובדות, אבל יש לו תחושות. על פארסת תחושת הבטן הוא שב והצהיר גם בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל. גם במקרה זה חזר והדגיש: "אין לי נתונים". בין עיתונאי "ישראל היום" היה מי שדאג להדהד את ססמאותיו של ביטן על חוסר איזון בלי להביא ולו נתון אחד התומך ברגשות הללו.

מי שמעוניין לקבל אינדיקציה מהימנה בסוגיית האיזון בתאגיד מוזמן לעיין ברשימת העיתונאים, העורכים והמפיקים המקצועיים שגויסו עד כה. לחלופין, אפשר לעקוב אחר סרטוני התאגיד בפייסבוק, החושפים שפע ומגוון רעיוני, חברתי ותרבותי.

קפיצה למונית הכסף

מסעו של ביטן לסמא את עינינו המשיך בתחנה השנייה: מונית הכסף שהוא ביקש לקחת בה טרמפ. הוא הניח לרגע את סוגיית האיזון והחל להצהיר מעל כל במה אפשרית כי על פי חישוביו יביאו סגירת התאגיד והחייאת רשות השידור לידי חיסכון נכבד לקופה הציבורית.

העיתונות הכלכלית החרוצה והמקצועית, אנשי המקצוע של משרד האוצר וכמה חברי ממשלה, שהתעוררו מתרדמת החג, הצליחו לנפץ את הספין ופרשו לפני הציבור את שגיאות החישוב הבוטות של ביטן. מפאת כבודו של יו"ר הקואליציה נדלג על מילות הגיחוך והביקורת שהוטחו בו. למרבה הצער, אלו לא מנעו ממנו להמשיך ולדבוק בטענותיו.

נכון לעכשיו, מסעו של ביטן נעצר בתחנה השלישית: תחנת השסע המוכר ומלהיט היצרים בין ימין לשמאל. בבוקר שישי הוא התראיין לגלי צה"ל והאשים את השר גלעד ארדן, שביקר בחריפות את התחשיב שלו, בשמאלנות. כי מה יותר פשוט מלקחת נושא ממלכתי חוצה-מפלגות כמו השידור הציבורי ולהפוך אותו למלחמת בוץ בין ימין לשמאל; בין המחנה הפטריוטי כביכול לבין המחנה הבוגדני כביכול. גם במקרה הזה מי שיבדוק את העובדות יגלה שהוויכוח, לפחות זה שהתנהל ברשתות, היה בעיקר בין מי שקונים את הספינים של ביטן לבין מי שמבקשים לשמור על הפרויקט, שנהגה במקורו בידי ממשלת הימין הקודמת. פרויקט שמציע לציבור עיתונות המשוחררת מלחצי השלטון יהא אשר יהא.

המוטו של עידן הנאורות, המלווה אותנו בדרך זו או אחרת משלהי המאה ה-17, תופס את האדם כיצור תבוני המסוגל לבקר ולנסח עמדות באופן עצמאי ובהסתמך על שכלו. ניסיונותיו של ביטן לזרות חול בעינינו היא לא פחות מפגיעה בכבודנו כבני אדם, כל שכן כאזרחים במדינה דמוקרטית.