חזניזים וטראמפיזם: ישראל וארה"ב נמצאות באותה הצרה

גם ללא פסק הדין בעניינו של חבר הכנסת אורן חזן לא היה מקום רב לספק: מדובר במחוקק שאינו מוסיף כבוד למשכן הכנסת ולתנועת הליכוד, כפי שקבע יו"ר צעירי הליכוד. מדובר במחוקק שראוי שישקול את המשך דרכו בחיים הציבוריים, כפי שכתב חברו לסיעה ח"כ יהודה גליק. בא פסק הדין והוסיף עוד נדבך. לא רק שחזן הוא פוליטיקאי שלשונו משולחת ועמדותיו מביכות, אלא הוא גם מי שהתנהלותו האישית אינה דוגמה ומופת.

כיצד העפיל חזן לרשימה הנחשקת של 120 האישים האמורים להתוות את דרכה של מדינת ישראל? כמו בלא מעט מקרים כאלה, נסיקתו של חזן נבעה מצירוף של נסיבות - מזל שלו, חוסר מזל שלנו. החברה אחראית – היא לא השכילה להעמיד רף נוקשה של תביעות סף למנהיגיה. התקופה אחראית – זה זמנם של המשתלחים וגסי הרוח. השיטה אחראית - הפקדת בחירתם של נציגי הציבור בידי קבוצה קטנה וחסרת אחריות של פעילי ליכוד לא הוכיחה את עצמה. חזן התנהל כפי שהתנהל וזכה בפרס: מושב בכנסת. מפלגתו בחרה בו לתפקיד בכיר וזכתה בפרס: עוד כמה שנים בשלטון.

ישראל משתאה למול חזן כפי שאמריקה משתאה למול דונלד טראמפ. ישראל מחפשת מוצא מהמבוך שמוביל לבחירתם של חזנים, כפי שאמריקה מחפשת מוצא מהמבוך שמוביל לבחירתם של טראמפים. אלא שאין מוצא, מלבד הפקעת הבחירה מידי הציבור. קרי, מוצא שגם חסרונותיו רבים לפחות כמו יתרונותיו.

בחירת מועמדים בשיטת הפריימריז הובילה לירידה ברמתם של המנהיגים הפוליטיים, בישראל כמו במדינות אחרות, אך בחירת מועמדים שלא בשיטת הפריימריז הובילה לניכור ולדחיקת קבוצות חברתיות שאין להן השפעה לשוליים. בחירת מועמדים בשיטת הפריימריז מאפשרת לכל ממזר להפוך למלך, אם רק יגרד כמה אלפי קולות, אולי של מי שמקווים ללילה של ברכה בקזינו – אך בחירת מועמדים שלא בשיטת הפריימריז מובילה לשלטון של אליטיזם הממחזר את עצמו ללא ביקורת. בחירת מועמדים בשיטת הפריימריז יכולה להצמיח תופעות מסוכנות כמו טראמפ – אך בחירת מועמדים שלא בשיטת הפריימריז הצמיחה גם היא כמה תופעות מסוכנות, עוד הרבה יותר מטראמפ.

חזן הוא הבחירה של כולנו

חזן הוא אולי הססגוני שבחברי הכנסת שאינם מוסיפים כבוד למשכן, אך אינו בהכרח הגרוע שבהם. גם אם השתמש בסמים – בית המשפט קבע שכן – לא הייתה לזה השפעה ישירה על הציבור. גם אם היה “הרוח החיה” בקזינו – בית המשפט קבע שהיה – לא גרם בזה נזק למדינת ישראל, מלבד נזקה של הדוגמה המפוקפקת שסיפק לאזרחיה, ונזקו של בזבוז הזמן הכרוך בהתעסקות בשטויות שלו. באישיותו הרעשנית יש מידה של תועלת: הוא הפעמון התלוי על צוואר עצמו. אין לו יכולת לחמוק מן האוזן ולגרום נזק ממשי במהלכים של חקיקה או תככנות או עסקנות.

חזן הוא הבחירה של כולנו. הוא בחירה המעידה על סדר עדיפויות – אכפת לנו מי עומד בראש הרשימה, אך לא מי נמצא בתחתיתה. הוא בחירה המעידה על הבחנה בין עיקר לטפל – גם אם תופעת חזן מרתיעה אותנו, אנחנו מבינים שהוא לא באמת מנווט את מדיניותה של ישראל. הוא בחירה המעידה על מידה של אטימות רגשית – הסתגלנו לפוליטיקה של תחתית המתקיימת לצדה של הפוליטיקה הרצינית הקובעת את הדרך. הוא בחירה המעידה על מידה של נורמליות – כבר איננו מייחסים לבחירה בכל מנהיג משמעות הרת גורל המחייבת שיקול דעת מעמיק וכובד ראש.

חזן ייפלט בסופו של דבר מהחיים הפוליטיים בלי להשאיר שריטה. הוא ייזכר כקוריוז, כמו הרבה קוריוזים לפניו – מהם מזיקים פחות ומהם יותר, מהם מעלים חיוך של סלחנות, ומהם התפתלות של מבוכה. כל מי שמתעניין בפוליטיקה לא יתקשה לשלוף רשימה חלקית של קוריוזים כאלה מהזיכרון, כל בוחר והרשימה שלו. אצלי נשלפו ראשונים שמואל פלאטו שרון, יוסף בא-גד, רוב החברים ברשימתו של רפול, אברשה שריר. ייתכן שאני עושה למי מהם עוול, אך ספק אם ארגיש כך כשאזכר בעתיד בחבר הכנסת אורן חזן.