באמצע השבוע שעבר התקשר אלי מי שהתקשר וסיפר שראש הממשלה אומר למקורביו שלא יהסס ללכת לבחירות על סגירת התאגיד. כן, עד כדי כך. הטלפונים שהרמתי כדי לאשש את הסיפור הזה לא הניבו הצלבה כלשהי. להפך. כל אלה שדיברו באותו יום עם ראש הממשלה או עם אנשיו דיווחו שנתניהו דווקא מאותת על הרגעה.
אתמול, הספין הזה התחדש במלוא המרץ. הוא נשמע מפה לאוזן וחלחל עד מהדורות החדשות המרכזיות. המסר שהועבר באמצעותו חד וחלק: ביבי לא מפחד מאף אחד. אם לא ייתנו לו לסגור את התאגיד, הוא יסגור את הממשלה, יפרק את הקואליציה ויילך לבחירות. עכשיו, בואו נראה את כחלון הגיבור.
אני לא מקנא במשה כחלון. הדילמה שלו אמיתית ולא פשוטה. אני מאלה שמאמינים בכוונותיו של שר האוצר. אם רצה להיצמד לכסא או לשררה, לא היה קם ועוזב הכל, מותיר מאחור את המפלגה שבה גדל ויוצא למדבר הפוליטי. אני יודע שרצונו של כחלון להיטיב עם החלשים, ששלחו אותו לכנסת ולממשלה, אותנטי ומגיע ממקומות אמיתיים. הוא הבטיח לפתור את משבר הדיור ולהוריד את יוקר המחיה, הוא מושקע במשימה הזו עד צוואר ורואה בה שליחות חיים.
עכשיו, פתאום צץ הקשקוש הזה עם התאגיד. אף אחד לא מבין מה עקץ את נתניהו ומאיפה התקף הטירוף הזה הגיע, אבל העובדה היא שכעת נדרש כחלון לעזוב באמצע את משימותיו ואת תפקידיו ולפרק הכל על התאגיד. הוא לא רוצה לעשות את זה. הוא חושש שייצא טמבל. מי יזכור בעוד חמש או עשר שנים את התאגיד? כולם יזכרו שכחלון הבטיח ולא קיים. אני מניח שזה מה ששר האוצר אומר לעצמו בימים האחרונים.
כחלון טועה. סיפור "התאגיד" גדול בהרבה מהתאגיד. זה סיפור על התפרקות שלטונית, על אובדן מוחלט של בלמים, על יוהרה שצמחה לממדים מפלצתיים וסופה מי ישורנו.
אבל עוד לפני שניגע בכל אלה, כחלון צריך להבין עניין בסיסי: ראש הממשלה הניח על שולחנו אקדח ריק. אין קליעים במחסנית. אשפת החצים ריקה. נתניהו לא יכול ללכת לבחירות על התאגיד. כי אם יילך לבחירות, פירוש הדבר שיש תאגיד. נתניהו יודע את זה מצוין. הוא משחק עם כחלון צ’יקן. מי ימצמץ קודם. נדמה לי שכחלון לא זקוק לי כדי להבין את זה. הוא מבין את זה מצוין.
משווים את המשבר הזה למה שקרה כשחוק "ישראל היום” עבר בקריאה טרומית בכנסת. נתניהו, שנכנס בריצה להצביע, הובס בהפרש גדול. ההלם והזעם שפקדו אותו דחפו אותו לפרק את הקואליציה ולקחת את המדינה לבחירות. המהלך הצליח. מכיוון שהיה מדובר בחוק שעבר בקריאה טרומית בלבד, הבחירות ביטלו את התהליך כולו וחוק "ישראל היום” היה כלא היה.
במקרה שלפנינו, המציאות הפוכה. חוק התאגיד עבר בכנסת, אושר, התקבל והפך לחלק מספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומו של תהליך יישומו. אם נתניהו מפרק את הקואליציה על זה, הוא לא יצליח לבטל את החוק. כך שהמצב לא פשוט כפי שנתניהו מנסה להציג אותו. האיומים שלו, במקרה הזה, די ריקים מתוכן. הוא יוותר על יותר משנתיים נוספות בשלטון, יילך להרפתקת בחירות נוספת, ינציח את התאגיד וכל זה בעבור מה? להשפיל את כחלון? לא נשמע טוב.
בשנה האחרונה איבד בנימין נתניהו שני מנועי צמיחה חשובים: העניין האיראני ירד מהכותרות לעשר שנים לפחות. כמה שלא ינסה להפיח בו רוח חיים, זה לא יהיה זה. גם השטן הגדול השני, ברק חוסיין אובמה, עומד לסיים. החבטות בנשיא האמריקאי, שהפך לנכס אלקטורלי של נתניהו, כבר לא מלהיבות כשהיו. הגיע הזמן לבשר בשמחה לציבור שראש הממשלה מצא דמון חדש: התקשורת.
לא סתם הוא מפציר בחברי הכנסת ובשרי הליכוד לתקוף את התקשורת במלוא העוצמה כל הזמן. בסקרים שהוא עורך ללא הרף, גילה נתניהו עד כמה השניאה את עצמה התקשורת על חלקים בציבור הישראלי. אלה החלקים שהוא בונה עליהם. הוא יחרוש על גבה של התקשורת כל הדרך אל הקלפי. אם על הדרך הוא גם יצליח להמשיך להתעמר בה, להשתלט עליה ולהכרית את הגנטיקה הביקורתית שלה, מה טוב.
אם אני משה כחלון, זה מה שאני אומר לנתניהו: אדוני ראש הממשלה, עד כאן. אין לי כוונה לזרום עם הגחמות שלך. אתה רוצה לקחת את המדינה לבחירות על התאגיד? זכותך. מה שאתה מנסה לעשות עכשיו, הוא מעשה שלא ייעשה. באנגלית מכנים מעשה כזה בכינוי it is not done. הממשלה שלך היא זו שביצעה את הרפורמה הזו. השר הכי מקורב אליך (גלעד ארדן) הוביל אותה, בהנחייתך. ישבו ועדות מקצועיות על המדוכה. אחר כך ישבו ועדות הכנסת על החקיקה. התהליך היה ארוך, מקיף, שקוף, מכבד. החוק אושר בכנסת בכל הקריאות והפך לחלק מספר החוקים. התאגיד קם. ניסית לעכב בכל דרך את הקמתו, לא חתמת על הרכב מועצת התאגיד, עיכבת ודחית וחיבלת, ועכשיו אתה טוען שהם לא מוכנים. אבל הם כן מוכנים.
“ספירת הראשים” שאתה ושליחיך מבצעים בזהות העיתונאים שנשכרו לעבוד בתאגיד היא מהלך מסוכן ואנטי־דמוקרטי. השמאל לא חטף את התאגיד הזה. השדים והרוחות הללו משתוללים בדמיונך. גם “נוני” לא השתלט עליו בחשאי. ולכן, אני לא מתכוון לתת יד לטירוף הזה. אני לא יכול להיות חלק מהדבר הזה. אם תיקח את הממשלה לבחירות על זה, התאגיד יקום ואני אשקיע את כל המרץ והאנרגיה שלי כדי לחשוף את פרצופך ופועלך לעיני הציבור. את העובדה ששוב פירקת ממשלה באמצע העבודה, אחרי כל מה שהושקע בשנתיים הללו כדי לנסות לשפר את חייהם של הישראלים. הכדור אצלך. אני את שלי אמרתי. שיהיה לך בהצלחה.
האם כחלון יעשה את זה? מסופקני. סביר יותר להניח שבשבוע שלפנינו תושג סוג של פשרה מפא”יניקית. יכול להיות שנתניהו יסתפק בסוף בדחיית עלייתו של התאגיד לשידור לתחילת מאי, במקום ינואר 2017. בדרך הזו הוא יימשיך לייבש את התאגיד, להפיץ ייאוש בין מנהליו ועובדיו, לטרפד את המאמץ לגייס לשורותיו עיתונאים בעלי שיעור קומה.
עד אז, יהיה תאגיד השידור הציבורי החדש, שהיה אמור להיות גאוותה של הדמוקרטיה הישראלית ושידור ציבורי לדוגמה, לתאגיד מת מהלך. ובכך ישיג נתניהו, בעקיפין, את רוב תאוותו. הבעיה היא, שלכלבים כבר אין כוח לנבוח, בעוד השיירה עוברת.