כבר היו דברים מעולם. מאבקים בין נשיאי בית המשפט העליון לבין שרי משפטים אינם דבר נדיר. רק שבדרך כלל הם נעשו תוך כיבוד כללי המשחק וההגינות הציבורית ולא דלפו החוצה. גם בנושא של מינוי שופטים, הצדדים הקפידו על הכלל, שלפיו כל מה שנמצא בחדר הוועדה לבחירת שופטים, נשאר בחדר.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ’ אהרן ברק ניהל לא מעט מאבקים, שחלקם דלפו החוצה. ידועות גם המחלוקות התהומיות והלא תמיד מנומסות בין נשיאת העליון לשעבר דורית בייניש, לבין שר המשפטים לשעבר פרופ’ דניאל פרידמן, שהחליפו מהלומות מילוליות בעניין מינוי שופטים לעליון.
אולם עד עתה גם אם המאבקים היו יצריים וגלשו לאמצעי תקשורת, עדיין כולם הקפידו לשמור על כללי המשחק. לא הושמעו איומים מפורשים ואף אחד לא שבר את הכלים. לפני חודשים רבים חבר סיעתה של שרת המשפטים איילת שקד, מוטי יוגב, הכריז קבל עם ועולם, שיש לעלות על בית המשפט העליון עם בולדוזר (די־9). בעקבות הביקורת על דבריו הוא הביע חרטה, אך שקד מממשת היום את המטאפורה שבה השתמש יוגב.
מוטי יוגב. שקד מממשת את המטאפורה שלו. צילום: פלאש 90
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ידועה אומנם כשופטת תקיפה, אך גם נעימת הליכות. לכן מכתבה המטריד לשקד הוא יוצא דופן בחריפותו ומבשר על עידן חדש בקרב על דמותו של בית המשפט העליון. גם מקהלת התומכים בשקד, ובראשה ראש מפלגתה נפתלי בנט המתלהם, מעצימה את המשבר ללא צורך.
בית המשפט העליון הוא עדיין מעוז שמירת הדמוקרטיה של מדינת ישראל. הכנסת כבר לא. אני סבור שהציבור לא ייתן לפוליטיקאים להביס את בית המשפט העליון. זאת משום שהוא יודע שאם ייתקל בעוולה שלטונית, רק בג”ץ ייתן לו מענה הוגן. יש קווים אדומים שגם פוליטיקאים לא יכולים לחצות, גם אם יש להם רוב. עליהם לדעת שאם הם יגזימו, הם ייתקלו בזעם הציבור - ובלי הציבור הם אבודים.
בשורה התחתונה: ניסיון העבר מלמד שבסופו של דבר תימצא פשרה. אני גם בטוח שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון - שבהחלט מוכיחים אחריות, כבוד ושיקול דעת בהתנהלותם מול המערכת המשפטית - יבלמו את הפוליטיקאים המסיתים והדורסניים.