אלמלא השטיקים שבהם השתמש דונלד טראמפ מאז כניסתו למרוץ לנשיאות - מהשקרים הקטנים והגדולים, עיוות המציאות, הכפשת יריביו והנכונות לנקוט כל תעלול שיביא אותו לבית הלבן תוך כדי קאבר־אפ מסיבי של עברו המוכתם - ניתן אולי היה לקחת ברצינות את "ניסיון ההתנקשות" בו ברינו, נבדה, במהלך עצרת בחירות. כרגיל באירועים כגון אלה, נכנס השירות החשאי לפעולה מיידית ומילט את טראמפ מהבמה כשאנשיו מסוככים עליו בגופם ומצמצמים את נוכחותו הפיזית. זה ודאי רק אני, אבל היה משהו בשפת הגוף של טראמפ שניחש בהרף עין את מה שאמור היה ליפול עליו בהפתעה מוחלטת. טראמפ נראה מוכן להתרחשות הדרמטית, מה שכנראה העניק לו מראית עין של התנהגות גברית אמיצה מול פני הסכנה. שעה שטראמפ ושומריו התבצרו בשירותים, המתנקש הפוטנציאלי שלא היה חמוש כלל ולא ברור עדיין מדוע זכה בכבוד, אותר בקהל. הנ"ל נגרר מהעצרת שלא בעדינות יתרה, וכאשר שב ועלה טראמפ לבמה כעבור דקות ספורות, הוא היה צונן כמלפפון. יום נוסף בנתיב הקמפיין, ובא לאמריקה גואל.



לא אשקר. כבר חודשים רבים אני מתבונן בקלינטון ובטראמפ מכווץ מאימה. תוצר של התנייה קולנועית רבה מדי שבה נורים מועמדים למוות תחת הנחת העבודה שאין מי שאי אפשר להרוג. חודשים רבים אני מחכה לתפרחת אדומה שתנץ על חולצתו/ה הלבנה של המועמד/ת, או שקליע בקוטר גדול יסיר את בלוריתו. עבור רבים מאיתנו, סרט החובבים שצילם אברהם זפרודר ב־22.11.1963 בדאלאס, המראה את ראשו של JFK מתפוצץ, מסייט אותנו מאז. בקמפיין המגיע לסיומו, כשלה קלינטון כמריונטה על חוט אל מכוניתה בטקס הזיכרון ל־9/11. טים קיין היה מעורב בתאונת דרכים עם אוטובוס בערב ה"התנקשות" בטראמפ. בשבוע שעבר החליק מטוסו של מייק פנס בעת נחיתה בלה גווארדיה המתפורר בניו יורק וירד לדשא. נוסעיו נאלצו לנטוש אותו דרך מגלשות החירום. הבחירות הללו הן יותר מסכנת נפשות לאמריקה. הן מאיימות על המועמדים.



בשלב זה הסקרים אינם אומרים דבר, ורק מומחים בעלי שם מטעם עצמם וגופי התקשורת המעסיקים אותם בדחילו וברחימו, מהדסים בזהירות סביב הנתונים המעורפלים שמספק השטח, ובעיקר הבחירות המוקדמות המציירות תמונה חלקית אך אותנטית. למרות הניסיון לייצר מתח כמו בכל ספר שסופו אמור להפתיע, קשה להשתחרר מהתחושה שהצגת הדברים, כמו גם הנתונים המספריים, היא שדרכה של קלינטון לניצחון קלה ונוחה יותר מדרכו של טראמפ. לפעמים נאמרים הדברים בפה מלא. לפעמים ברמיזות.



קרובה למטרה, קלינטון. צילום: רויטרס
קרובה למטרה, קלינטון. צילום: רויטרס



קלינטון כה קרובה למטרה שזה פתטי


על אף שקלינטון החליקה מתחת ל־270 האלקטורים שהיא זקוקה להם כדי לנצח, היא כה קרובה למטרה שזה פתטי. האופן שבו היא מובילה במדינות רבות, בכאלה שתמונת ההצבעה המוקדמת בהן מעניקה לה יתרון ניכר באדיבות הקואליציה שבנתה היכן שהייתה הקואליציה המנצחת של אובמה, והסקרים האחרונים במדינות אחרות, מעקרים במקצת את המתח שאמור לכתוש אותנו ביום שלישי. אני, למשל, אבחר להצטייד במכלי האגן דאז בטעמים שונים מאשר בבקבוק טקילה. זה לא יהיה ערב גבינות ויין עם חברים, אבל כנראה שגם ללא גיחות רבות לשירותים.



מאחורי השקט הנחוש – ואם תרצו הדרוך והמעט מבוהל – שמקרינה מכונת הבחירות המשומנת של קלינטון, מסתתרת תחושה שכל ציוץ מיותר של שמחה ינחס את הניצחון. מטוסו של טראמפ יהיה זקוק לאוברול מקיף אחרי היומיים הבאים. אבל אפילו דילוגי התיש התכופים שלו על המפה אינם יכולים להתמודד עם הליהוק המתוכנן היום בפילדלפיה הכולל את קלינטון, בעלה, בתה והזוג הראשון מישל וברק אובמה על במה אחת. הידיעה, ש"הנשיונל אנקוויירר" קבר סיפור של התנכלות מינית נוספת של טראמפ תמורת 150,000 דולר כי בעליו חבר של טראמפ, אינה מצליחה לצבור תאוצה בהשוואה לספק שהוטל בטיב תפקודו של ה־FBI בבחירות ובשאלה אם הארגון הגיע אליהן בידיים נקיות.