חופש הביטוי גובר: אסור להעמיד לדין את משתתפי "חתונת השנאה"

בשבוע החולף הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד חלק מהחוגגים שהשתתפו ב"חתונת השנאה". בכתב האישום הם מואשמים בעבירות של הסתה לאלימות או טרור, בתמיכה בארגון טרור, בהסתה לגזענות, בהחזקת נשק שלא כדין ועוד.

החתונה הנדונה של בני זוג מהימין הקיצוני נערכה בירושלים בדצמבר 2015 ובמהלכה רקדו הנוכחים כשבידיהם סכינים ורובים לצלילי השיר "ייבנה המקדש" בתוספת המילים "יתפוצץ המקדש". ברגע השיא, שצולם בידי אחד הנוכחים והגיע אל מהדורת החדשות, נראה אחד הנוכחים דוקר את תמונת התינוק עלי דוואבשה, שנרצח על ידי פעילי ימין קיצוני בפיגוע הצתה בכפר דומא.

היה זה מחזה קשה ומבחיל, ורבים חשבו שהוא חצה את כל הקווים האדומים של חופש הביטוי. אולם למרות הקושי, ההחלטה להעמיד אותם לדין איננה נכונה. על פי הנורמות שנוצרו במדינת ישראל, התלהמותם הייתה גבולית ונעה על התפר שבין חופש ביטוי קיצוני לבין הסתה וגזענות.

מדינת ישראל ספגה אירועים בסדר גודל כזה לאורך כל ההיסטוריה שלה, ולא מיהרה להעמיד לדין את ההמון המתלהם ומאבד השליטה. גם בכך נמדדת עוצמתה של דמוקרטיה.

השבוע ימלאו 21 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. רצח שהיה תולדה של הסתה ושנאה של רבנים מכובדים ופוליטיקאים מהימין הקיצוני. למרות רצון רוב הציבור לראות שכתבי אישום פליליים מוגשים נגד הרבנים והפוליטיקאים המעורבים, מערכת האכיפה נמנעה מלעשות כן. היא לא ניסתה למצוא חן בעיני הציבור אלא עשתה את מה שהיא חשבה שהוא נכון וחוקי לעשות.

הרעיון של חופש הביטוי עלול להיות מתעתע ומסוכן, אך הוא יסוד מוסד של חיים במדינה דמוקרטית. באחד מפסקי הדין המנחים שלו, אמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק: "אני עצמי ילד הייתי בשואה, וחציתי גדרות וגבולות הנשמרים על ידי הצבא הגרמני כאשר על גופי דברים שהעברתם אסורה. ההקבלה בין חייל גרמני העוצר ילד זה לבין חייל ישראלי העוצר נער ערבי צורבת את לבי".

"עם זאת אנו חיים במדינה דמוקרטית, אשר בה צריבת הלב הזו היא לב לבה של הדמוקרטיה. כוחה של זו אינו ההכרה בזכותי לשמוע דברי נועם הערבים לאוזני. כוחה של זו בהכרה בזכותו של הזולת להשמיע דברים הצורמים את אוזני והצובטים את לבי. 'חופש הביטוי', אמר השופט הולמס, 'הוא הסובלנות כלפי השנוא עלינו'" (בג"ץ יצחק לאור משנת 1987 נגד החלטת המועצה לביקורת סרטים ומחזות לאסור את הצגת המחזה שכתב). גילוי נאות: הייתי אז חבר הצנזורה וניסחתי את ההחלטה אשר אותה פסל בג"ץ. בין עילות פסילת המחזה הייתה ההשוואה המוצגת בו בין צה"ל לנאצים.

נדמה לי שראוי שגופי האכיפה ישקלו מחדש את העמדתם לדין של הבריונים והמסיתים מעוררי הבחילה האלה - ואגב, ההתלהמות וההסתה של עופר גולן נגד אמנון אברמוביץ' לא פחותות בעוצמתן. האם הבריון יועמד לדין? אם החליטו גופי האכיפה לשנות את כללי המשחק ולהוריד את הרף, הוגן וצודק להביא זאת לידיעת הציבור מראש ולא בדיעבד.