אילנה דיין הצטרפה לרשימה השחורה שאין ממנה יציאה

"עובדה" עשתה אתמול מעשה עיתונאי אמיץ, נוקב ומהדהד. קוראי העיתון הזה מכירים חלק ניכר מהסיפורים שסופרו במשדר אתמול, אבל מעולם לא נראו האנשים עצמם מספרים על החוויה מול מצלמה. דיין הביאה גם כמה חידושים חשובים וארזה את הכל כמו שרק היא יודעת. לא היה לה ספק לתוך מה היא צועדת, ובכל זאת היא צעדה לשם בעיניים פקוחות. אסור להתבלבל: למרות מה שאנחנו שומעים בזמן האחרון מזנבותיו המכשכשים של ראש הממשלה, זה תפקיד העיתונות. בשביל זה היא קיימת. דיין מילאה אתמול את תפקידה.

 

זה התחיל עם הסיפור שנחשף בזמנו ב"מעריב", על כניסתה של הגברת נתניהו למפגש עבודה סודי ביותר בין ראש הממשלה לראש המוסד, וסירובה לצאת ממנו. רק התעקשותו של המנוח מאיר דגן אפשרה להמשיך את פגישת העבודה. דגן לא דרך יותר בבלפור. אחר כך הביאה דיין את סיפור מינויו של ראש המוסד החדש, יוסי כהן. גם עיקריו של הסיפור הזה סופרו בעמודים האלה, אבל דיין הביאה חידוש מטלטל: השאלה ששאל נתניהו את נ', סגן ראש המוסד והמיועד לתפקיד, בשיחת הטלפון שהתקיימה בערב המינוי: האם תהיה נאמן לי? נ' השיב שיהיה נאמן למדינת ישראל. נתניהו התחרט ברגע האחרון ומינה את יוסי כהן. אגב, בסיפורה של ורד סויד, שהובא מאוחר יותר, נזכר גם כהן, מבלי לנקוב בשמו. סויד סיפרה איך באחד האירועים של משרד ראש הממשלה, בנוכחות ראש הממשלה ורעייתו, ביקש ממנה אחד הבכירים להוריד את הראש בפתאומיות. היא חשבה שיש אירוע בטחוני, אבל לא היה. "אני צריך להיות בקשר עין עם הגברת", אמר לה הבכיר. מדובר, אכן, בכהן. היום ראש המוסד, אז ראש המטה לבטחון לאומי, שגייס בכשרון רב ובערמומיות את הגברת נתניהו כסוכנת משוטה בשירותו. רק על זה, מגיע לו התפקיד. והוא אכן קיבל אותו. אגב, אין חולק על כישוריו המקצועיים של כהן. 

על הסיפור של ורד סויד אפשר לכתוב סאגה שלמה. האשה המדהימה הזו, מפרנסת יחידה, שפילסה דרך והגיעה להישגים מופלאים ולקריירה מרשימה (הייתה ראש העיר הראשונה בישראל), ספגה בלשכת נתניהו סאת השפלות ומרורים איומה. היא סיפרה אתמול רק טפח ממה שבאמת קרה שם. צפו בתוכנית שוב, הביטו בעיניה העצובות, הכבויות. הן לא היו כאלה לפני שבני הזוג נתניהו נכנסו לתפקידם.

גם את פרשת מימון העסקתה של אודליה כרמון בשירותו של נתניהו לפני כעשור קראו קוראי "מעריב" כמה פעמים בעבר. הפעם אודליה עצמה פירטה את השתלשלות האירועים. הסיפור המלא גדול וחמור בהרבה. על הסיפור הזה, ועל רבים מסוגו, מגן עכשיו היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בתירוצים שונים ומשונים. הוא מזכיר קצת את יעקב עמידרור, שגילגל אתמול עיני עגל מול המצלמה. הוא היה שם, אבל לא ידע, לא שמע ולא ראה. זה האיש שהיה מופקד על אגף המחקר באמ"ן. עלוב ומעליב.

אי אפשר לסכם בלי להתייחס לתגובת ראש הממשלה, כפי שהוקראה על ידי אילנה דיין מילה במילה, במשך דקות ארוכות. מדובר ברגע טלויזיוני מצמרר, מכונן, שמביא בקליפת אגוז את כל מרכיבי התבשיל המטורף שבו כולנו מתבשלים. אחת העתונאיות הרציניות, המנוסות וההגונות בישראל מביאה סדרה של מסמכים, עדויות, ראיות והקלטות בעניין הדרך שבה מתנהל ראש ממשלת ישראל והוא, בתגובה, גומל לה בגודש של הכפשות אישיות פרועות, רובן מצוצות מהאצבע או נטולות הקשר כלשהו. טוב שלא כינה גם אותה "נאצית", כפי שעשה לאחרונה ל"הארץ", או "אילנוני דיין". אני הייתי שולח את התגובה הזו להסתכלות.