תודה לאל שזה נגמר. קמפיין הבחירות המטורלל והמזוהם ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית מאחורינו. ינצח מי שינצח, אמריקה הפסידה. הנזק כבר נגרם. מהמכובדות האמריקאית, מהממלכתיות, מכללי המשחק, מהפייר פליי, מהפאסון ומהתרבות הפוליטית המעודנת לא נותר דבר. אמבטיית הבוץ שבה בטשו המועמדים בחודשים האחרונים לא השאירה אף אחד יבש. ספק אם נולד מי שיהיה מסוגל לנקות אחר כך.
צירוף מקרים נדיר זימן את שני המועמדים המאוסים ביותר שאפשר להעלות על הדעת זה מול זה. דונלד טראמפ היה נמחץ תחת כל מועמד דמוקרטי סביר. אובמה היה אוכל אותו בלי מלח. קלינטון (הבעל) היה טורף אותו. אותם הדברים אמורים לגבי הגב’ קלינטון. ג’ון מקיין לא היה משאיר ממנה זכר. אפילו מיט רומני היה מביס אותה. הגורל הגריל אותם זה מול זו. מץ’־אפ מושלם שכזה. מצד אחד, בריון גס רוח, חסר מעצורים, שטחי עד אימה, שקרן פתולוגי, איש עסקים ציני שמתחמק מתשלום מסים שנות דור ופושט רגל סדרתי. העובדה שהוא יכול להיות מחר נשיא ארצות הברית של אמריקה מעוררת פלצות.
הילרי קלינטון היא סיפור שונה. על פניו כישוריה לתפקיד מושלמים. היא מנוסה מאוד: גברת ראשונה, סנאטורית, מזכירת מדינה. כל חייה סובבים סביב המערכת הפוליטית. משכילה מאוד, מוכשרת, חדה וחרוצה. הבעיה של קלינטון היא החיבור שלה לממסד הוושינגטוני המסואב, לאצולת הממון של וול סטריט, לכסף הגדול, לקומבינות. הקרן של בעלה, ההרצאות תמורת מיליונים, הניתוק משכבות רחבות של הציבור האמריקאי. היא נקלעה למועמדות שלה בטיימינג אומלל. יכול להיות שבכל תקופה אחרת, זה היה עובר חלק. לא היום. קלינטון הפכה, שלא בטובתה, לסמל הסיאוב השלטוני, המיאוס מהממסד, הסדר הישן והמאובן שצריך לנפץ.
אחרי שאמרנו את כל זה, צריך לקוות שהנשיאה הבאה של ארצות הברית של אמריקה תהיה הילרי קלינטון. היא מוכשרת יותר, כשירה יותר, ראויה יותר לתפקיד החשוב ביותר בעולם. אי אפשר לדמיין את הפתיל הקצר של דונלד טראמפ מופקד על ארסנל של 6,000 ראשי נפץ גרעיניים. אי אפשר להעלות על הדעת את האדם הזה משמש בתפקיד מנהיג העולם החופשי. זה הימור גדול מדי. זה הרבה יותר גרוע מלמנות את ח”כ דוד ביטן לנשיא בית המשפט העליון, זה הרבה יותר מסוכן מלמנות את ח”כ אורן חזן לתפקיד שר הביטחון. וחוץ מזה, שהגיע הזמן לבחור אישה לתפקיד נשיאת ארצות הברית של אמריקה.