שום תחקיר של "עובדה" לא יזיז לאף אחד: כך דרכה לעצמה התקשורת על הרגל

אחרי ההתרגשות הראשונית, אחרי המהומה שייצרה התגובה של בנימין נתניהו לתחקיר של "עובדה" על אודותיו, ואחרי שאוסף ענק של עיתונאים הצליחו לשכנע זה את זה שהפעם הוא חייב ללכת, צריך לנחות על הקרקע ולהגיד את האמת.

לתחקיר של אילנה דיין על ראש הממשלה אין שום חשיבות. לא בגלל מה שהיה או לא היה בתחקיר הזה. זה בכלל לא משנה. את הדברים שאני כותב כאן יכולתי לכתוב גם שעה לפני השידור. אותה אפקטיביות הייתה לתחקיר הזה, אם דיין הייתה מגלה שנתניהו הוא רע, אם היא הייתה חושפת שהוא רע מאוד, ואם הייתה מניחה על השולחן את ההוכחה שהוא איום ונורא. שום מסקנה ושום ממצא לא היו מזיזים ישראלי אחד מהמשבצת שעליה היא עמד ערב התוכנית. 

למה? כי כפי שכתבתי כאן כבר יותר מפעם אחת, באופן אבסורדי, בהכללה, התקשורת הישראלית דרכה לעצמה על הרגל וסיכלה במו ידיה את היכולת שלה להשפיע בנושא הכי חשוב שיש. 

אחרי תקופה ארוכה כל כך שבה היא נכנסת בנתניהו בכל הכוח - בלי ברקסים, ללא הבחנה, על כל אמירה, על כל מעשה, על כל החלטה – חלק גדול מהציבור הישראלי סימן אותה כלא עניינית, ומאותו רגע הוא הפסיק להתעניין במה שהיא מראה לו על המסך או כותבת לו בעיתון.

מי שיש לו חשבון טוויטר ורואה באיזו לשון מתבטאים עיתונאים ברשת כלפי ראש הממשלה, מבין שדוד ביטן וישראל ישראלי לא צריכים לחטט בשום מקום כדי להבין עם מי יש להם עסק. 

האם ההתנהלות העיתונאית הזאת פסולה? בכלל לא חשוב. מה שכן חשוב הוא שאחרי שצועקים "זאב, זאב" על כל דבר, אחרי שכל רבע מילה של ראש הממשלה מוצגת כהרס הדמוקרטיה, כמהלך שיביא לקריסת המפעל הציוני או סתם כהסתה פרועה, הציבור התעייף. נמאס לו. וכשמציפים אותו בכל זה, אין לו אנרגיות ואין לו עניין ואין לו מוטיבציה להתעמק כדי לבדוק אם הפעם מדובר בזאב אמיתי, או ששוב מדובר באזעקת שווא. 

הציבור הישראלי מחולק. בצד אחד נמצאים שונאי נתניהו, בצד השני מי שמשוכנעים שנעשה לו עוול. את האחרונים לא יזיז מעמדתם שום תחקיר של אילנה דיין נגדו. את הראשונים לא תניע ממקומם גם כתבה מחמיאה שלה על האופן שבו מכבדים אותו בעולם. 

בעצם, אילנה דיין היא הראשונה שיודעת לספר שלא רק הציבור הרחב לא יודע ולא רוצה לשפוט שום דבר לגופו. רק לפני זמן לא רב היא שידרה ב"עובדה" תחקיר שפגע בבטן הרכה של השמאל. התחקיר על עזרא נאווי, שפעל להסגיר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים ערבי שביקש למכור קרקעות ליהודים. לכו אל "הארץ" של השבת האחרונה ותראו כמה זיעה היא נאלצה להגיר כדי לשכנע שם, בראיון לקראת פתיחת העונה שלה, שהתחקיר על נאווי היה לגיטימי.

זה המצב. כולם בעמדות. ב"הארץ" ובמרחב השמאלי לא ישתכנעו שהתחקיר של "עובדה" על עזרא נאווי היה עבודה עיתונאית ראויה. בקרב תומכי נתניהו יגידו אותו דבר על הכתבה משלשום.

עבור מי שמאמין בעיתונות חוקרת וחושפת, העובדה שהכל מתויג והכל מסודר מראש בפינה הנכונה ושום דבר שקשור לבנימין נתניהו לא יכול להישפט כאן לגופו, היא טרגדיה גדולה.