ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לטפוח לעצמו על השכם בזכות "אם כל ההמצאות". הוא החל את המגמה של המאה ה-21 שבה מנהיגים פופוליסטים משתלטים על מדינותיהם בבחירות דמוקרטיות חופשיות ומשנים את כיוונן.
בעקבות נתניהו צועדים נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, תהליך הברקזיט בבריטניה, וכעת דונלד טראמפ בארצות הברית. מי הבאים בתור? מרין לה פן, אם תבחר לנשיאת צרפת בשנה הבאה? איטליה? הולנד?.
עם כל ההבדלים בין המנהיגים והתהליכים בארצות השונות, מה שמשותף להם הם הרטוריקה המתלהמת, הלאומנות, שמשולבת במנות של הדתה (קלריקליזם), בוז לתקינות פוליטית, שנאת האחר, הסתה נגד זרים, פוליטיקה של שיסוי והפרדה ויצירה מתמדת של אויבים אמיתיים או מדומיינים מבית ומבחוץ.
מבחינה זו נתניהו הוא אשף. הוא היה המנהיג המערבי הראשון - כבר בבחירתו ב-1996 - לזהות ולהשתמש כמכשיר פוליטי בשנאה של רבים בחברה נגד האליטות, נגד התקשורת המסורתית ולנצל את הפחדים של החלשים והעניים בפריפריות. זה בכלל לא חשוב שנתניהו, כמו טראמפ, הם תוצרים של אותן אליטות וגדלו בבתים של משפחות פריבילגיות ואמידות.
ציפיות גבוהות
נתניהו ושרי הממשלה מיהרו לא רק לברך את טראמפ אלא גם לשמוח. הם רואים בנשיא היוצא ברק אובמה אויב, למרות הרקורד שלו של תמיכה דיפלומטית בלתי פוסקת בישראל, שיתוף פעולה מודיעיני וסיוע בטחוני נדיב מאין כמותו. לנתניהו ולשריו בימין יש ציפיות גבוהות מהנשיא הנבחר.
הם מיהרו להזכיר ולצטט מדברי טראמפ במסע הבחירות שבו הבטיח להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, לחדול מתמיכה ברעיון הקמתה של מדינה פלסטינית וביטול הסכם הגרעין עם איראן.
בישראל גם מזכירים כי מחותניו של טראמפ הם יהודים אורתודוקסים ובתו התגיירה. לא פלא שרבים מהקהילות החרדיות בארצות הברית והישראלים האמריקאים הצביעו בעדו, אף שרוב היהודים בארצות הברית מצביעים מסורתית למפלגה הדמוקרטית.
עם זאת, מוקדם עדיין לנתניהו ולשריו לצאת במסיבות ניצחון. טראמפ, כפי שכבר הוכיח במסע הבחירות, הוא בלתי צפוי. תכונה זו יכולה לגרום לו להפנות עורף לישראל. כאיש עסקים שמאמין כי אין ארוחות חינם, הוא יכול לתמוה מדוע ישראל היא המוטבת הגדולה ביותר של סיוע החוץ האמריקני עם 3.8 מיליארד דולרים בשנה, וכלום גשם נדבות זה הוא אכן השקעה נבונה שנושאת פירות לאינטרסים האמריקאים?
הנשיא הנבחר עלול גם לא לשכוח שנתניהו סירב לאפשר לטראמפ, כשהיה עדיין בראשית מסע הבחירות שלו ונחשב לאנקדוטה מוזרה לבקר בישראל ולהיפגש עמו.
אך מעל לכל, לחובתו של טראמפ עומדת העובדה שהוא חסר ניסיון בענייני העולם בכלל ובמזרח התיכון במיוחד. האזור אינו בראש מעייניו וייקח זמן רב עד שהוא ימנה את יועציו לנושא וינסה להתוודע למורכבות הבעיות של האזור. עד אז, אם בכלל, שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני ההדוק בין שתי המדינות צפוי להימשך בלי כל הפרעות.
אם, ויש אם גדול, טראמפ ינסה, למרות הקשיים, לממש את הצהרות הבחירות שלו בכלל ולגבי ישראל בפרט, ולגבשן למדיניות אחידה במזרח התיכון הוא עלול למצוא עצמו על מסלול התנגשות חסר תקדים עם כל המדינות הערביות ועם איראן. לכאורה זו נראה כנטילת סיכון גדול מדי וכמשימה בלתי אפשרית. אך אסור גם לשכוח כי 'בלתי אפשרי' זה בדיוק מה שאמרו על צרוף המילים 'דונלד טראמפ נשיא ארצות הברית'.