ארה"ב היא מעצמה גדולה וחזקה. היא יכולה לשרוד גם נשיא רע. זאת בזכות אותם בלמים ואיזונים מפורסמים ומנגנוני ממשל העוטפים את הנשיא ומוודאים שגם אם הוא עייף, שיכור או עוד קלינטון - המעצמה לא תתרסק בעקבות בחירה מוטעית. הבקיאים בהיסטוריה האמריקאית זוכרים נשיאים משונים מאוד, אבל האימפריה עדיין עומדת.
דונלד טראמפ שהפתיע לכל אורך מערכת הבחירות, עשוי להפתיע שוב. הוא עשוי להיות נשיא גדול. ישראל היא מדינה קטנה וחלשה הרבה יותר. השאלה הייתה אם היינו יכולים לשרוד ברק אובמה נוסף. כשבאו פעם לראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, ודיווחו לו כי יש בצורת, נבהל ושאל: איפה? בכל הארץ, ענו לו. איזה מזל, נשם אשכול לרווחה, כבר חשבתי שבאמריקה.
זו הבדיחה החבוטה שמספרים בכל פעם שבאים לדון בתלות הישראלית בארה"ב. התלות הזאת ידועה, אך אינה מוחלטת. השמאל בישראל מנסה כבר שנים רבות לשכנע אותנו כי אם הנשיא האמריקאי מתעטש - כאן מתחוללת רעידת אדמה. והם באים ומפרטים: כסף, נשק, סחורות, סיוע בינלאומי, מטריית הגנה באו"ם, ואז מנמיכים את הקול, ולוחשים: ואתה יודע שזה לא הכל. ולפיכך הנחת היסוד היא שזהותו של נשיא ארה"ב חשובה לישראל אולי אפילו יותר משהיא חשובה לארה"ב.
השמאל בישראל התפלל, כמעט היה בטוח, שהנה הנה קמה בארה"ב הנשיאה שתצליח לעשות מה שלא עשו קודמיה הגברים: לכפות על ישראל את המדיניות שהם עצמם אינם מסוגלים להוביל בארץ. לכן הם תמכו לכל אורך מערכת הבחירות בהילרי קלינטון, כפי שתמכו באובמה וניסו, ועודם מנסים, לשכנע אותנו כי אובמה היה נשיא טוב לישראל.
הם שבו ודנו באפשרות - אולי אפילו ייחלו לה - כי בפרק הזמן שנותר עד השבעת הנשיא הבא, יהיה אובמה ממש טוב לישראל, כלומר ינקום בבנימין נתניהו, שנוא נפשו ונפשם, ויאפשר להעביר במועצת הביטחון החלטה המכירה במדינה פלסטינית. כך יביע, לדעתם, אובמה את אהבתו הגדולה לישראל. הכל כמובן לטובתנו. גם השטות הזאת נקברה.
לא כדאי להתבלבל. אובמה היה נשיא רע לישראל. אחד מהעוינים ביותר שידענו. הוא היה פרו־ערבי, פרו־מוסלמי, וחתם עם איראן על הסכם שיאפשר להם להגיע לנשק גרעיני. מדיניות החוץ שהוביל הייתה כושלת, הוא בגד בידידיו במזרח התיכון, בסעודיה ובמובארק, תמך בסתר באסד ומנע את נפילתו, חלם חלומות באספמיא על דמוקרטיזציה של העולם הערבי, והזה הזיות ליברליות נוכח מאות אלפים נטבחים במדינות המזרח התיכון.
מי שחושב שהסכם הסיוע הצבאי לעשר שנים שנחתם לאחרונה הוא מתנה נפלאה המעידה על אהבת נפש לישראל אינו מבין את התלות של הנשיא בקונגרס. הסיוע האמריקאי לישראל נולד הרבה לפני אובמה, ולא הייתה לו שום אפשרות פוליטית להחליט שלא להמשיך בו, או לקצץ אותו בחצי. אובמה גם הכניס להסכם סעיף שמסנדל את ישראל, ואוסר עלינו לפנות בעתיד לקונגרס בבקשה להגדיל את הסיוע במקרה הצורך. לכאורה - אם הוא באמת ידיד כל כך גדול כפי שטוען השמאל הישראלי - מה אכפת לו אם בעוד חמש שנים ייתן הקונגרס יותר? ועוד איך אכפת לו. ולו יכול היה - לא היה מעביר לנו פרוטה. לו קלינטון הייתה נבחרת - היינו תקועים עם עוד אובמה.
ניצחון ישראלי
אם יש לנתניהו הישג בינלאומי חשוב אחד - זוהי עמידתו מול אובמה. השמאל הישראלי טוען כמובן שנתניהו גרם להידרדרות איומה ביחסינו עם נשיא ארה"ב. נתניהו אשם. הוא שיקר, הוא רימה, הוא חתר מאחורי גבו, הוא פנה לקונגרס, הוא התעקש, הוא לא התגמש. נתניהו אשם.
אבל אני ראיתי את נתניהו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מיד בשובו מפגישתו הראשונה עם הנשיא אובמה, שבועות אחדים לאחר השבעתו. ונתניהו נראה כמו חייל הנתון בהלם קרב. התקשורת סיפרה על פגישה קשה מאוד, השפלה ממש. וכל זה - לפני שנתניהו הספיק לעשות אפילו משהו מכל מה שאלו המאשימים אותו בהרעת היחסים תולים בו. לו אובמה היה מצליח להגשים את תוכניותיו לגבינו, הייתה כבר מדינה פלסטינית קמה בלב הארץ. ירושלים הייתה מחולקת. זה מה שהוא רצה. לאט־ לאט גילה שלישראל אין כוונה להתאבד ושהערבים הם קליינטים קשים הרבה יותר ממה שחשב, והרבה יותר דחוף להם להרוג זה את זה. אבל מי שראה את נתניהו בשובו לראשונה מפגישה עם אובמה, ומי ששמע את אובמה בנאום קהיר שלו, יכול היה לדעת כבר לפני שמונה שנים שהוא הנשיא העוין ביותר לישראל מאז ג'ימי קרטר.
אבל עברנו אותו. הרבה הודות למדיניות נתניהו. אני משוכנע ששילמנו מחירים גבוהים מאוד, גבוהים מדי, שיכולנו להמשיך בבנייה בירושלים, ביהודה ובשומרון, שלא היינו צריכים להיכנע ולוותר על ריבונות בהר הבית, אבל השורה התחתונה - הוכח שניתן לעמוד מול תביעות בוטות של נשיא אמריקאי עוין. אין שום הכרח להיכנע בלא תנאי. עיקר ההישג של נתניהו - הוא הרוויח זמן. עתה, כך נדמה לפחות, כבר אין צורך בכניעה כזאת.
השמאל הישראלי ויהודי ג'יי סטריט בארה"ב בטוחים שקלינטון היא ידידת ישראל. היא לא. אך עברנו את אובמה - היינו עוברים גם אותה, אבל זה היה קשה מאוד. זה היה עשוי לעזור לשמאל בישראל לנצח.
קלינטון, שלא היססה לאמץ את גרסתה של סוהא ערפאת כי ישראל עוסקת בהשמדת פלסטינים באמצעות גז, הייתה רע בטוח לישראל. טראמפ הוא בלתי צפוי לחלוטין. הצהרותיו ערב הבחירות יכלו להפוך אותו לאחד ממנהיגי הימין בישראל. העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ביטול ההסכם עם איראן, מאבק באסלאם הרדיקלי בלי להתבייש לקרוא לילד בשמו, הסרת הלחץ מישראל להיכנע לדרישות להקמת מדינה פלסטינית - כל אלו שטרות שישראל תוכל לנסות לפרוע בעזרת רוב רפובליקני בבית הנבחרים ובסנאט. גם אם יקיים את הצהרתו כי ישראל תצטרך לשלם עבור הסיוע הביטחוני - אם נקבל את כל השאר זוהי עסקה משתלמת. ניצחונו של טראמפ הוא גם ניצחונה של ישראל.