אנחנו עומדים בפני שלבי הסיום של משפטו של אלאור אזריה. זהו בעצם משפטה של החברה הישראלית כולה - אין כאן שמאל וימין; יש כאן מדינה שזקוקה לקריאת השכמה. קרה כאן משהו בעשורים האחרונים. הדיון המרכזי הוא בין שמאל לימין מופרכים, צד אחד הוא "מחנה השלום" (לא שלום ולא מחנה) והצד השני הוא "המחנה הלאומי" (לא לאומי ולא מחנה).
מדוע? ובכן, מחנה שלום לא מתנהג בגזענות כלפי חצי מהאוכלוסייה, ומחנה לאומי לא שותק כאשר הורסים בתים ומגרשים אנשים מביתם בתחומי הקו הירוק.
אז מה בכל זאת קורה כאן? ובכן, יש משחק פנימי בתוך האליטה, וחלק מזרועותיה רוצות יותר שליטה והן נאבקות אחת בשנייה. לדידי, אין הבדל בין אהוד ברק לבין בנימין נתניהו - שניהם לא רואים את הזקנים, העניים, הנשים, האתיופים והפריפריה. שניהם חושבים על הלבן, האליטיסטי והעשיר. אותה אליטה, שדאגה במשך שנים לחנך את האוכלוסייה לקווים לאומיים, לאומניים דתיים ומשיחיים, קצת נרתעת כיום כשהיא רואה את התוצאות.
שינויים במעמד הצבא
מה הקשר למשפט אלאור אזריה? ובכן, במשך שנים הצבא סיפק את אחד מהמקורות הכי יציבים להמשך שלטונה של האליטה, והכל זרם על מי מנוחות. אולם בשנים האחרונות מאבד הצבא מיוקרתו, וכחלק מהתהליך בני האליטה מגיעים פחות לתפקידים מרכזיים, ותפקידים רבים יותר נתפסים בידי בני הפריפריה. אותם בני פריפריה לא היו מגיעים לתפקידים אלו אם הצבא היה משמר את יוקרתו בעיני החברה הישראלית.
התהליך משפיע גם על היחס לצבא. כשבני הפריפריה מאכלסים את השורות הבכירות של הצבא ויש עמימות של סטטוס ותפקיד - נוח לאליטה מדי פעם להשתמש בחיילים כבובות במאבקה על השליטה במדינה. ראו מקרה אלאור אזריה. עכשיו אנחנו מגלים כי בסופו של המשפט התביעה מדברת על מניעים. לא עובדות, לא ראיות, מניע.
מעניין, כשחיילים לא בני הפריפריה הולכים לקרב, האם גם אז נבחנים המניעים שלהם בבתי המשפט הצבאיים? האם גם במקרה כזה ייערך משפט פומבי ויבדקו איזו קבוצת כדורגל הם אוהדים, ומה הם ומשפחותיהם כתבו בפייסבוק? ונניח שהם אוהדי מכבי תל אביב, מצביעי מרצ שהלכו לעצרת לזכרו של יצחק רבין ונחשבים ממחנה השלום - האם זה משנה? האם זה יביא לחקירה עובדתית של המקרה? או שגם אז ידברו על מניע?
הכותב הוא מרצה וראש החוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ועורך הבלוג "ביקורת - ולא בהכרח בונה"