פוליטיקאים בראשות שר האוצר משה כחלון, שאותו, כרגיל, מיהר לחקות ראש הממשלה בנימין נתניהו - מיהרו להצהיר שהשריפות בחיפה (ובפועל בכל הארץ) הן אירועי טרור. מכיוון שכך, התשלום בגין נזקי הרכוש ייעשה באמצעות קרן מס רכוש.
יש לכך משמעות כספית: בהערכה ראשונית עלות הפיצויים עלולה להגיע למיליארד שקל ברחבי הארץ - מתוכם כחצי מיליארד בחיפה. אף שבקרן הפיצויים של מס רכוש הצטברו כ־8 מיליארד שקל, עדיין מדובר בסכום גבוה.
אם אכן זה המצב, תושב שלא דאג לביטוח דירה (ועל פי ההערכות מדובר ב־40% מתושבי חיפה) יקבל פיצוי - גם אם לא קנה פוליסה בחברת ביטוח. מצד אחד, המהלך עלול לעודד את חברות הביטוח להסיר את האחריות גם ממחזיקי הפוליסות, הרי ממילא המדינה משלמת. מצד שני, תושב שדאג לביטוח ושילם לחברת הביטוח את הפרמיות מדי חודש בחודשו ירגיש פראייר, לעומת מי שלא דאג לביטוח – ובכל זאת יקבל פיצוי.
כחלון, כתושב חיפה, מיהר לשחרר את ההצהרה השנויה במחלוקת כדי לקטוף דיווידנד פוליטי מתושבי העיר על הטיפול המהיר והיעיל בהם. כל פוליטיקאי רוצה להיות טוב על חשבון הקופה הציבורית, וכחלון הוכיח שהוא מצטיין בכך.
אלא שבטווח הארוך, להצהרת נתניהו וכחלון יש משמעות פיננסית עמוקה יותר. שכן, עם כל ההבנה למצוקת תושבי העיר - ואני אומר את זה כתושב חיפה לשעבר - הכסף מגיע בסופו של דבר מהקופה הציבורית, שהיא הקופה של כולנו. יש גבול לאחריות שהמדינה יכולה לקחת על התנהגות אזרחיה, רק שאצלנו - הגבול הזה אינו קיים. כך קורה גם במקרים שבהם ישראלים נקלעים לצרה בחו”ל: המדינה דואגת לחלץ אותם, גם ממקומות שלגביהם פורסמה אזהרת מסע.
במסגרת המסע לחיבוק תושבי חיפה אילץ שר האוצר, עוד לפני התפזרות עשן, את מנהל רשות המסים משה אשר (הכפוף אליו) להתייצב מול כלי התקשורת ולספק הסברים על אופן הגשת התביעות. אשר סיפק את ההסברים בחמיצות פנים.
אם לא די בכך, הוא דרש מדורית סלינגר, המפקחת על הביטוח (שבעקבות הקמת רשות שוק ההון אמורה להתנהל בעצמאות מוחלטת), להתקשר לחברות הביטוח כדי לתאם עמדות. לא ברור מדוע יש לפנות לענף הביטוח בעניין מסחרי. החברות, באמצעות הסוכנים, יודעות בדיוק כיצד לנהוג.
עמדתו של שר האוצר, האמון על הקופה הציבורית, אינה מפתיעה. גישתו העקרונית היא שמי שמשלם מסים צריך לקבל בעת צרה סיוע מהמדינה.
וכאמור, כחלון מצטיין בגישה זו. הוא דאג שעיריית חיפה תשלם לתושבים שניזוקו מקדמות של 2,500 שקל לנפש, תוך שהוא מבטיח ש”אחר כך נתחשבן”. הוא גם דאג להעביר, על חשבון האוצר, מקדמות לרשויות המקומיות, כדי שיוכלו לממן את המקדמות לתושבי העיר.
הכל טוב ויפה. רק שהוא הלך צעד אחד רחוק מדי כשהכניס לתמונה את מס רכוש, עוד לפני שיודעים “מי נגד מי”, מי הסית ומי הצית.
טיפול נכון בנזקי השריפות אכן צריך לכלול סיוע ממלכתי לנפגעים חסרי ביטוח (באמצעות הרשויות המקומיות). הסיוע לבעלי הפוליסות צריך להיעשות באמצעות חברות הביטוח בלבד (בשלב הראשון דרך מקדמות, כפי שעשתה אתמול מנורה מבטחים).
אסור שחברות הביטוח ינהגו סחבת וימתינו להחלטה אילו מהשריפות הן אירוע טרור, כדי להתחמק מתשלום. הן חייבות היו לשלוח את השמאים מיד ולשלם למבוטחים באמצעות הסוכנים את המקדמות - ורק לאחר מכן להתחשבן. כך נהגה חברת הביטוח AIG.
ופרט חשוב נוסף: הפיצוי בגין השריפה כולל את המבנה, אך אינו תקף אוטומטית לגבי תכולת הבית (ריהוט, דברי חשמל ועוד). הנזקים למבנה ישולמו במלואם בכל מקרה, בהנחה שלתושב היה כיסוי באחת מחברות הביטוח.
חלק מהתושבים החזיקו בפוליסות כי חויבו, למזלם, על ידי הבנקים לקנות כיסוי ביטוחי לאחר שקיבלו משכנתה. נקווה למענם שהם לא הסתפקו בביטוח המבנה בלבד, אלא באותה הזדמנות קנו כיסוי גם עבור תכולת הדירה.
במקרה שמס רכוש מעורב, הפיצוי משולם עבור המבנה והתכולה. רק שהשווי המרבי של התכולה לצורך הביטוח יעמוד על 100 אלף שקל, אלא אם כן הסכום הוגדל תמורת תוספת פרמיה.