לפני 11 שנה שלח אהוד אולמרט 6,000 שוטרים וחיילים להרוס תשעה בתים בעמונה. שלטון החוק היה כמובן בראש מעייניו של הפושע היושב היום בכלא, אך יותר ממנו - שלטונו שלו. באותם ימים של פברואר 2006 שימש אולמרט רק כממלא מקום לראש הממשלה שרון, שסבל מדימום מוחי ושכב בתרדמת עמוקה. אולמרט רצה להוכיח להם, למתנחלים השנואים עליו, כי גם הוא יכול.
השוטרים יצאו לדרך מצוידים באלות ובנחישות אלימה. תחילה טיפלו במנהיגי הציבור, ואני ביניהם, שניצבו בשורה הראשונה של המפגינים. אפי איתם ואני הגענו לבית החולים אחרי הטיפול. אחר כך נפנו להכות במתיישבים ובתומכיהם. 250 איש אושפזו באותו ערב. אולמרט ניצח: הבתים נהרסו.
אולמרט הובס: הוא ידע כי נכזבה תוחלתו להרוס כך את כל היישובים שמחוץ לגושי ההתיישבות. אנו שכבנו בבתי החולים של ירושלים. אולם הידיעה כי הפסדנו בקרב אך ניצחנו במערכה המתיקה את כאבינו.
11 שנים מאוחר יותר יהיה כאבם של תושבי עמונה ותומכיהם כפול. כי לכאב הפינוי יתווסף כאב הבגידה. הנציגים הנבחרים ששלחו לכנסת בגדו בהם. הנה כמה צימוקים מהחודשים האחרונים: "עברו הימים של עקירת יישובים בארץ ישראל - שנית עמונה לא תיפול!" (אורי אריאל); "אם עמונה תפונה נצביע נגד התקציב" (סמוטריץ'); "אומר זאת בצורה ברורה: אין מצב שבו ממשלת ימין תהרוס יישוב ותיק. לא באנו לממשלה כדי לפנות יהודים מביתם" (בנט); "אסור שממשלת ימין תפנה יישוב שלם כמו עמונה" (אלקין); ומירי רגב, שתקעה את הסכין וסובבה, הצביעה בעד "ההסדרה" המקריבה את עמונה, כשעל ידה כתוב: "עמונה לא תפונה".
כי הרי מחוק ההסדרה שעבר השבוע קריאה טרומית וראשונה - הוצאה עמונה (ויישובים הנמצאים במעמדה המשפטי, כמו נתיב האבות, שכונה בעפרה ועוד). נבחרי הציבור בגדו בעמונה. ומה עושה פוליטיקאי שרצה באמת ובתמים לראות את עמונה מתפתחת ומשגשגת אך העדיף את שלמות הקואליציה? קם וצורח בקולי קולות: ניצחון היסטורי! הישג דרמטי!
המציאות שונה מכך מאוד. כמרחק האמת מהשקר.
***
אם בכלל ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, יהיה חוק ההסדרה חוק חשוב. לא "דרמטי" ולא "היסטורי". לא "שקול בחשיבותו למהפך 1977". הגוזמאות המופרכות הללו לא היו אלא עלי תאנה צבועים זהב מזויף שנועדו להסתיר את קלונם. ובמה בכל זאת משתבחים כל המשווים את החוק למגנה כרטה לפחות? בכך שבעזרתו יצילו 4,000 בתים הנמצאים "במצב משפטי דומה". כל זאת כמובן אם יצליחו להעביר את החוק גם בקריאה שנייה ושלישית בניגוד לדעת היועמ"ש ובתנאי שבג"ץ לא יבטל את החוק.
אבל כולם יודעים שבג"ץ יפסול את החוק.
נתניהו ממש בונה עליו לעשות זאת עבורו. ובנט רק מניח שכך יקרה. ולפיכך הם כבר מכינים "קו הגנה שני", המורכב מצווים צבאיים, החלטות מינהליות של הממשלה ושימוש בכלים משפטיים הנהוגים בישראל בדיני מקרקעין, או ב"פתרון הקפריסאי" - טריבונל המורכב משופטים מקומיים וזרים שישפוט במחלוקות במקרקעין. אם כל הכלים הללו ישימים ומסוגלים לפתור את הבעיות - מדוע להמתין לפסילת החוק בבג"ץ? ואם אינם ישימים - הם נועדו כנראה רק לזרות חול בעיני הבוחרים, ולשכנע אותם כי נציגיהם נלחמים כאריות אך נופלים כזבובים. והכל בגלל בג"ץ. אם לא היה בג"ץ, היו נתניהו ובנט צריכים להמציא אותו כתירוץ לאוזלת ידם.
ולפיכך חוק ההסדרה הוא הסולם שבעזרתו יורדים אנשי האיחוד הלאומי־הבית היהודי ונאמני ארץ ישראל בליכוד מהעצים הגבוהים שעליהם טיפסו בחודש האחרון, כשאיימו להפיל את הממשלה אם עמונה תיפול.
אל תעצרו את נשימתכם. גם המפד"ל, אמו יולדתו של הבית היהודי, נשארה בממשלת שרון עד הרגע האחרון לפני ההתנתקות. "להשפיע מבפנים" היא ססמתם הנצחית של כל אלו שמחפשים תירוץ להמשך ישיבתם בממשלת ימין, שאינה בונה אפילו בירושלים אבל הורסת יישובים ביהודה ובשומרון. הכיפה של בנט אולי קטנה יותר מזו של משה חיים שפירא עליו השלום, ואין הוא מטפח כרס מדושנת כיוסף בורג ז"ל - אך הגנום זהה.
וכדי להסתיר את קלונם וכניעתם הם מנסים למכור למתיישבים ולציבור תומכיהם "פתרונות" שאפילו הנייר - שלא לומר השטח - אינו יכול לסבול. העברת 40 בתים מיישוב המשתרע על 500 דונם ל"חלקות נפקדים" של 4 דונם בגבעה הסמוכה, להלן "עמונה צפון" - אינה אלא זריית חול בעיניים. אי אפשר לדחוס את כל בתי עמונה לחלקה קטנה כל כך. גם נתניהו ובנט יודעים זאת. הם רק רוצים להעביר לשם שניים־שלושה בתים, לתקוע דגל ולהכריז "ניצחנו".
אבל עוד טרם גווע ההד של הבטחות הסרק הללו, כבר הסתבר שגם ל"נכסי הנפקדים" בגבעה הסמוכה יש דורש. ארגוני השמאל מצאו כמה ערבים הטוענים לבעלות גם על חלקות אלו. באו המנוולים והוציאו את האוויר מהבלון מוקדם מדי. ועכשיו: איזה שקר ימכרו לציבור כדי לשכנע אותו, כשרון בשעתו, כי "יש פתרון לכל מתיישב"? הרי המתיישבים יודעים שכל הבטחות נתניהו להקים יישוב חלופי למגורשי מיגרון או שכונה חלופית לעקורי בתי האולפנה בבית אל - הופרו.
***
בן 6 הייתי כשלימד אותי אבא שלי לשחק שחמט. איך פוסע הרגלי ואיך מדלג הפרש. ואחרי שלמדתי את המהלכים והכללים, לימד אותי טקטיקה. וכך למדתי שלעתים צריך להקריב רגלי כדי להציל את המלך. אבל גם ילד בן 6 מבין כי רק מטומטם יוותר על המלך כדי להציל רגלי ורק שקרן יעמוד לאחר אובדן המלך ויצעק: "ניצחון דרמטי! היסטורי!", והמלך במגרש הפוליטי־אידיאולוגי של הימין הוא הערך, העיקרון שאין עוקרים יישובים.
הפתרון היחידי להתיישבות היהודית לא יבוא בדמות חוק ההסדרה המקוצץ והמסורס, לא בדמות חבילת צווים טלאי־על־טלאי. אלא בדרך של החלת הריבונות. החלת החוק והמשפט הישראלי בין הירדן והים. ואם המהלך הזה גדול וקשה מדי בפסיעה אחת, ורבים חוששים מפני הכלת כל ערביי יו"ש בתחומי ישראל: אדרבא. החילו את החוק בשלב הראשון רק על תחומי ההתיישבות היהודית. אין שם ערבים כלל, או על כל שטחי C. שם יש פחות ממאה אלף ערבים. זה לא שד דמוגרפי. זה אפילו לא צל של שד.
העולם ימחה? העולם יסער? יעניש? ישראל הרחיבה את גבולות ירושלים ב־1967 וסיפחה את הגולן ב־1981 והשמיים לא נפלו. העולם עדיין לא מכיר בצעדים הללו, אך בינתיים התיישבו במזרח ירושלים מאות אלפים ובגולן רבבות. לפעמים הפתרון הקל ביותר הוא זה הנראה במבט ראשון קשה יותר. ישראל תגיע לפתרון הנכון רק אחרי שתמצה את כל הטעויות.