אני תומך בשיימינג. אני תומך בשיימינג של נפגעות תקיפה מינית, שמספרות לכולנו בפייסבוק מה עולל להן מי שעולל, ואני תומך בשיימינג של האזרח הקטן, שמספר לנו ברשת החברתית על ההתעמרות בו מצדו של הפקיד החזק ממנו. עד שהומצאו הרשתות החברתיות הייתה כאן היררכיה ברורה: החזק היה חזק, החלש היה חלש. הפייסבוק שינה את הכללים וצמצם את הפערים. כיום גם האזרח הקטן, הדפוק והפגוע, יכול לגייס את הרשת כדי לייצר מאבק שווה כוחות עם הפוליטיקאי, עם הממסד, עם הבוס, עם המטריד.
כן, יש לפרקטיקה הזו מגבלות וחסרונות. הרבה מאוד מגבלות וחסרונות. היא מאפשרת לאנשים לחסל קריירות של יריבים בלחיצת כפתור. היא מאפשרת להטיח שקרים בלי ביקורת ובלי בקרה. אבל למרות כל זה, כאמור, אני בעדה. כי הכוח שהיא נותנת לחלש חשוב לי יותר מכל. כי החזק יכול תמיד לענות או לתבוע או לנצל את כוחו כדי להלום בחזרה אם הטיחו בו אשמת שווא, ועבור החלש זה בהרבה מאד מקרים הכלי האפקטיבי היחיד. אלא מה? גם לשיימינג הזה צריכים להציב גבולות ברורים.
בשבועות האחרונים מתנהל כאן שיח ער בעניינו של חבר כנסת מהבית היהודי. נכון, באופן רשמי שמו לא פורסם, אבל כל מי שמחובר לרשת החברתית יודע מי האיש. ולא, זה לא קרה כי מישהי הגישה נגדו תלונה למשטרה. זה אפילו לא קרה כי מישהי סיפרה בפייסבוק מה הוא עולל לה. כל מה שהיה לנו כדי שהפרשה הזו תפרוץ זו מישהי שטענה בפייסבוק שהיא דיברה עם נשים, שלטענתן נפגעו מאותו חבר כנסת.
אין לי עניין להגן כאן על האיש. יתרה מכך, אני מפציר בכל אחת שהוא פגע בה שתמצא דרך להוציא את הסיפור החוצה. אם יש לה כוח, שתלך למשטרה. אם היא בוחרת בעיתונות, זה מצוין. אם היא מעדיפה את הרשת החברתית, זה גם בסדר. העניין הוא שבינתיים, עד שזה יקרה, נשמעות כאן דרישות בלתי סבירות שהאיש יפרוש מתפקידו או שראשי המפלגה שלו יראו לו את הדרך הביתה. וזה, כאמור, כשאין אף אחת שמוכנה להתייצב מאחורי איזושהי טענה נגדו. לא במשטרה, לא ברשת ולא בתחקיר של עיתונאי, שבדק את העובדות וחקר אותן וביקש תגובה ומוכן להסתכן בתביעת דיבה.
במקרה הזה מי שפרסמה את הסיפור וזכתה למחיאות כפיים ציבוריות אפילו לא נטלה על עצמה סיכון. היא הרי לא חשפה את השם. היא רק אמרה שהוא מהבית היהודי. זה הרשת שחשפה, וכאן נראה לי שהלכנו צעד אחד רחוק מדי. רגע לפני שאנחנו הורסים חיים של איש ושל משפחה, חייב להיות עוד מחסום אחד שאי אפשר לדלג מעליו.
קחו את סיפורו של עו"ד אורי קורב, פרקליט בכיר בפרקליטות מחוז ירושלים. לפני עשרה ימים חשף ערוץ 2 שמישהו העביר לידיעתו של היועץ המשפטי לממשלה את סיפורה של פרקליטה שעזבה לפני כמה שנים את פרקליטות המחוז, לפי הטענה, לאחר שקורב פגע בה. הוקם צוות מיוחד שבדק את הפרשה, האישה זומנה לפגישה ולפי הדיווחים סירבה להגיש תלונה או לשתף פעולה. בפרסום הראשון הסתפקנו בעובדה שמדובר ב"פרקליט בכיר".
בימים האחרונים, במקביל לחידוש הבדיקה, הוחלט לפרסם את שמו ואת תמונתו. אני לא יודע מה עשה או לא עשה קורב עם אותה פרקליטה. אני כן יודע שנכון לעכשיו אין לנו מתלוננת, ושהגברת שבה מדובר לא מעוניינת להוציא את הסיפור הזה החוצה או לספר מה בכלל קרה שם, אם בכלל קרה. כשזה המצב, לפחות נכון לעכשיו, אין לנו שום מידע רציני שיכול לרמוז אם יש כאן פרשה, אם לאו. אלא שבינתיים, על הדרך, שמו של האיש מסתובב בעיתונים ובאתרי האינטרנט כחשוד בעבירות מין.
חברה שרוצה להילחם בפגיעות מיניות צריכה לשרטט במדויק את רשימת כלי הנשק הלגיטימיים לשימוש במלחמה הזו. גם המלחמה הצודקת ביותר לא יכולה לאפשר לנו להכות על הדרך בכל מי שנקרה בדרכנו. אם בתום הבדיקה המקדמית יתברר שיש ראשית ראיה למשהו, יהיה לנו די זמן לערוף לחשוד את הראש. עד אז, לא יקרה כלום אם נלמד גם אנחנו לכבוש את יצרנו.