כיפוש, כמה את אוהבת אותי? "עוד פעם השאלות האלה? את החיים אתן בשבילך. אבל כמו שלמדתי ממך, זה מבוא לבקשה. מה אתה צריך?". סעי לבית מרקחת, תביאי לי טרמדקס 300, כי אני מת מכאבים. "מי נתן לך את הכדור הזה? אמסלם בקפה? למה אתה מקשיב לאנשים בכל פרלמנט שאתה יושב בו?".
די עם השטויות, זה נתן המליץ לי, והוא היה רוקח גדול וחשוב. וגם שאלתי את פרופ' סלעי, והוא אישר. יש לך את האסמכתה? יאללה, כפרה, חבל על הדיבורים, צאי למשימה. אני מת פה. תביאי לי את זה לקפה. אני יורד להטריד את שרונה ושיר. פורום תקנה אישר את זה. הרבל'ך קבעו שזו התנהגות לבבית, וניסן סלומינסקי מאגם הדרעק אמר שהוא לבבי כבר 40 שנה. אז אם הרב'ה אמר, גם אני רוצה להיות לבבי, אני טוב בלבביות.
"תיזהר ממני, ואל תטריף אותי. אני לא פורום תקנה, אני פורום שיכעס מאוד, אבל מאוד".
כיפוש, זה לא יפה. בתור בת של רב, שגדלה בבית דתי, את לא יכולה להתנער ככה מרבני הציונות הדתית, שהחליטו שללטף זה להיות לבבי. זה מה שאני אוהב אצל הרבל'ך, את הפרשנות, את התורה שבעל פה. ואם לסלומינסקי מותר, גם אני רוצה.
"מאמי, אל תנסה אותי, זה מה שאני מבקשת להדגיש כאן, אל תנסה אותי. מה אתה הולך לעשות היום? אתה מתכוון להישאר על הספה ולהתפתל? או להתחיל לטפל בעצמך? מתי אתה מתחיל פיזיותרפיה?".
תביאי לי את הכדור, ואני הולך אצל יוסי בבריכה. הוא יתקן אותי, הוא טוב בזה. שמתי את מבטחי במטפל מרוקאי, אבל הוא אמר לי שהוא טוב. אחרי זה אני אחכה ל-F-35 שיבוא. יש להם קצת בעיות באיטליה. המגבים של המטוס לא משהו, גם פנסי הערפל, אז הוא לא יכול להמריא. זה מה שמקבלים ב־100 מיליון דולר, אבזור מינימלי. חסכו הפקידים של המשלחת רכש, כי היו צריכים כסף לקופה קטנה.
"אני לא מבינה על מה אתה מדבר. אתה מסטול?".
הלוואי, כיפוש, הלוואי. אגב מסטול, הציעו לי ממרפאת כאב אישור לגראס רפואי. קנאביס זה הרי המשכך החדש. 40 גרם בחודש זה כלום, שתי צ'ופיטות ביום, 430 שקל בחודש. זה בחינם. מה את אומרת? אולי תיסעי להביא את המרשם? תעודת הזיהוי שלי אצלך.
"מה שאני אומרת זה שכבר בזבזת 2,000 שקל החודש על כדורים. אין כדור שלא קנית, כל המגירה מלאה בקופסאות. אתה אפילו לא משתמש בזה. פותח, בולע אחת-שתיים וזהו. לא יהיה לך מרשם, גם אם לכל המדינה יהיה, לך לא יהיה. אני מכירה אותך, אחרי שבועיים ייגמר לך הכל, כי תכבד חברים, וגם תעשן שש ביום, ותגיד לי: כואב, מה את רוצה שאני אעשה? ואז תטלפן אלי ותגיד: כיפוש, אל תשאלי, קרה אסון. נשפך לי הקפה על השקית, הכל הלך. ואני אבוא הביתה ואשאל איפה השקית, ותשקר כי זה הרי בא לך קל, ותגיד ששפכת לאסלה, כי זה הגעיל אותך. ותתחיל להציק לי: סעי אליהם, תסבירי, לך הם יאמינו. אנחנו לא חוזרים לזה, מאמי".
אז את מעדיפה שאסבול כאבי תופת, בסדר, למה ציפיתי. טוב, לכי לבית מרקחת, נדגום את הזבל החדש.
****
תגידי, בדקת אוויר בצמיגים לאחרונה? הכבישים חלקים, ירדו כאן 30 מ"מ טיפות.
"כמה אוויר צריך להיות, מאמי?".
לא, לא, אל תתחילי איתי. כנסי פה לפנצ'רייה בתחנת דלק, תני לפועל 30 שקל, בקשי ממנו שיבדוק את הצמיגים, תגידי שאני ביקשתי.
"אתה יורד לקפה, אולי תבדוק לי אתה? לא נעים לי".
כיפוש, אני על קביים, תלכי תגידי לו. למה את חייבת להקציף אותי? כפי שאני מכיר אותך, חסר אוויר בצמיג, ואם אני אבדוק יעלה לי לחץ הדם מעצבים. תקשיבי טוב, חמישה אנשים נוסעים באיילון. השמאלני יוצא בדרך השלום, הדתי יוצא במחלף ההלכה, הסטודנט יוצא באוניברסיטה, העולה החדש פונה בקיבוץ גלויות, והאישה נכנסת ברכב שלפניה. למה? כי היא תיקנה ליפ־גלוס, ולא היה לה אוויר בצמיגים. זה הדרש, ומה הפשט? הלו, אנחנו לא בדיונה במדבר במרוקו. תתייחסי לצמיג כמו שאת מתייחסת למגפיים שלך. צמיג זה הנעל של המכונית, הבנת?
"טוב, אתה מתחיל לחפור. לדעתי אתה בריא. איך אני נראית? רזיתי?".
התחלת את הדיאטה במשקל 60 ק"ג, בעין בלתי מזוינת, אני יכול לקבוע שעכשיו את 59.872 ק"ג. ליד הבית מרקחת, יש את המרפאה של מכבי. כנסי שם לאבי הפסיכיאטר, האוכל ראשים השרלטן הזה. הוא היה איתי בצבא הנוכל הזה, תגידי לו שאת אשתי, ושלחתי אותך לאבחון, כי אני בדיכאון ממך. תני לו לקשקש חמש דקות, ואחרי זה שייתן לך 10 סגולים, כדי לוודא שאת מגיבה לזה טוב, הוא יגיד לך שחמישה מהם זה פלסבו. את הכדורים תביאי לי, את לא צריכה אותם. הבנת?
"רק שאלתי איך אני נראית. למה כל דבר זו הרצאה?".
את נראית יופי, השמלה שלך קצרה מדי לקוד האתי של ה"שביחה", זה משמרות המהפכה באגם הדרעק, והמגף גבוה מדי. את נוסעת לבית מרקחת, כפרה, אבל לבושה כאילו את יוצאת עם חברות לפיק־אפ בר, אבל סחתיקה, יש עלייך בלוק. אבל זה לא טוב לאבי הרמאי, אולי תעלי על טרנינג, עם נעלי אצבע וגרביים, תפרעי את השיער, ותשחקי אותה "זוחלת שבורה"?
"אולי תפסיק לדבר שטויות? מה אני זה אתה? שמסתובב כמו הומלס?".
בסדר, בסדר, את זוכרת טראמדקס 300, כן? מה את בודקת בגוגל כל דבר?
"אוף, שתוק כבר. כתבתי לי תזכיר שלא אשכח את השם. אתה אינפנטיל ברמות. אני יוצאת לסידורים, אם אתה צריך משהו, תתקשר".
****
כדי להתלבש, נזקקתי לרבע שעה. אבל אחרי סדרה של גניחות, הצלחתי לקבע את עצמי על הספה, וגם להדליק טלוויזיה. אופסי, זה לא עובד, ויש הודעה שאני תקול בדרגה 30. נכנסתי להיסטריה של עצבים, אבל טלפנתי ליס לכוכבית 2080. כמובן שהם לא ענו. אז טלפנתי לאלברט, שייתן לי את הטלפון של ה־VIP. אוריה מצוות שלומי ענתה לי בנימוס. אבל אני הרי טינופת של בנאדם, אז דרשתי מיד מנהל. היא לא נבהלה, אבל המשיכה להציק לי עם מס' הת"ז של כיפוש, וארבע ספרות אחרונות באשראי. נבחתי לה מהזיכרון, המוח עוד עובד, גם אם מפרק הירך מת.
אוריה, אני לא רוצה להתקצף, תעבירי אותי למנהל, כל עוד אני עדין.
"אדוני, זו תקלה של הבניין, מחר יבוא טכנאי. נא להישאר בבית, כדי לפתוח לו את הגג".
תקשיבי לי, ילדונת, תקשיבי לי טוף. אני לא מחכה שנייה, אני משלם לכם 430 שקל בחודש, אני רוצה שירות. על חלאות כמוני הבוס שלך עשה בשנה שעברה 1.28 מיליארד שקל רווח. ואת, שמשתכרת 25 שקלים לשעה, לא מתביישת לרמות אותי. עשו ממך נוכלת ורמאית בשביל שכר מינימום, הבנת? אז אל תרגיזי אותי, ותני לי מנהל.
"אדוני, למה אתה כועס?".
עוד פעם אחת את קוראת לי אדוני, אני נכנס למשינק'ה עם הקביים, ובא לכפר סבא לשרוף את הבניין, הבנת? אני לא אדוני, אני סמרטוט רצפה שברוב טיפשותו שכנע את כיפוש לעבור מהוט ליס. מה עם שירות אוריה מצוות שלומי? ואיפה שלומי קיבינימט? איפה הוא, הבוס שלך? הא, הנה אלברט דאג לי וחיבר אותי לנדב, הוא מנהל גדול אצלכם. תתרכזי ותקשיבי למה שהוא כותב לי: "בודק. מנסה למצוא אם יש טכנאי בשטח באזור. המזג אוויר לא עוזר".
את מבינה, אוריה, את נוכלת קטנה, נדב נוכל גדול. כמה זמן למדתם בקורס, איך לרמות את הלקוחות? כי אתם מאוד מקצועיים, אם כי לא יצירתיים.
"איפה שרית? אני רואה כאן שהיא המנויה".
איפה היא? היא בסידורים, ואחרי זה היא הולכת לחתונה. אני עם קביים בבית, שוכב מת מכאבים, והאישה יוצאת לבלות. הבנת את זה? מה עם המנהל?
"למה לא הלכת איתה?".
תגידי, את מטפלת זוגית? אני יש לי פטור מחתונות, לוויות, אזכרות, בר מצוות ובריתות. יש לי אישור מרופא. אבל אני רוצה לצפות בטלוויזיה, מותר לי? מה את משחקת איתי על זמן? איפה המנהל? ואל תגידי לי מחר, כי מחר הוט וסלכלום כאן. על מה אני משלם לכם, לעזאזל? יאללה תניעי כבר.
"אדוני, אני לא מבינה למה אתה מתרגז? יש בעיות עם המזג אוויר, מנסים לעזור לך. תן לי עשר דקות, אני אבדוק מה קורה".
מה שקורה זה תקלה 30, מה יש לך לבדוק? צריך טכנאי, לא בדיקה. איך אני אראה את המטוס נוחת, כאשר יתקנו לו את המגב של החלון? ואז ניתקתי לה, כי באמת נמאס לי להיות שבוי של שאול אלוביץ'. הלוואי וייתנו רישיונות לעוד עשרה ספקים של טלוויזיה ואינטרנט, אולי אז יהיה שירות, ולא רק רמאים שמבטיחים שירות.
****
טלפנתי ליוסי, הוא ענה לי מהמים.
"יאללה תגיע, תביא מגבת ובגד ים".
הגעתי אליו לחניה, ולא יכולתי לצאת מהרכב. בוא תעזור לי, אני מת.
"אוי ואבוי, אתה בסטרס של כאבים, תנשום עמוק ותנשוף חזק. תן לי יד ותהיה רפוי, אני אעזור לך".
ירדנו למים החמים, הרגשתי יותר טוב. הוא גרר אותי לפתח של הזרם. הדבקתי את הירך לזרם החזק, וכבר הרגשתי יותר טוב, כמו בג'קוזי.
"בוא, קוף, תן לי ידיים, נשים מתחתיך מצופים, ונעשה לך וואטצו".
אל תיגע בי, טוב לי ככה.
"לא, לא, צריך לעבוד, תסמוך עלי. תעצום עיניים, ואני ארגיע אותך. אני נצמד אליך, מה אתה בורח ממני, תן לי לעבוד".
הזדקפתי מיד והבטתי בו לתוך הקרנית. יוסי, אנחנו מכירים שנים, לא ידעתי שעברת קבוצה. דבר אלי, מתי זה קרה? מי האישה שאשמה בזה?
"אוי, שתוק כבר דביל, הומופוב. תן לי לעזור לך".
אין בעיה, יוסי, אבל בלי מגע, מה זה הליטופים והלחיצות האלה בגב וברגליים?
"קוף, אני עושה את זה 30 שנה. בחמישה טיפולים אני מעמיד אותך על הרגליים".
בסדר, אבל אתה על תנאי אצלי, דיר באלאק. אחרי חמש דקות נעלם הכאב. הוא השיט אותי במים החמים, כמו לווייתן זקן שאיבד את חוש הכיוון. או־קיי. עכשיו קח אותי חזרה לזרם, שם אני הכי אוהב.
"יופי שאתה אוהב. עכשיו נעשה תרגילים של בעיטות ומתיחות במים. לא בכוח חתיכת דביל. אתה עשרה ימים אחרי ניתוח, תן לי חצי כוח, בעצם תן לי רבע".
הייתי גיבור־על, כפי שאומר הצדיק שלי, ובאמת יצאתי מהמים מתוקן לגמרי. התחושה הטובה נמשכה חמש דקות. חשבתי שהכי טוב בשבילי פשוט לגור במים בתקופה הקרובה.
איכשהו נכנסתי לאוטו, והבטתי בגשם מבעד לשמשה. כל כך כאב לי, שאפילו לעשן לא בא לי, וזה אירוע נדיר. יצאתי לכביש, ועברתי במנהרה, ופתאום חשבתי על הקשיש שטבע בקריות. אנחנו קונים מטוסים, צוללות, משקיעים שני מיליארד שקל בהתנחלויות בשנה שחונה, אבל אין כסף לנקז את הביוב בדרכים. חיי אדם כאן זה פארש, אבל רה"מ נתניהו עסוק עכשיו במינויי אלפי פקידים לקולקציית האפסים שלו, כאילו שאין כאן מספיק. הוא כל כך מתקנא בטראמפ, שעולה השאלה מדוע שלא יהגר לאמריקע, וישחרר אותנו מאפסיות ממשלתו. עכשיו חוזרים לעסוק באיראן, אצל דונלד, אבל כמו ברפובליקת בננות באפריקה, קשיש טובע בגלל שאין ניקוז, ואף אחד מקולקציית האפסים לא שם ז' בכיוון.
יצאתי מהמנהרה בשלום, וחשבתי על ראש אכ"א, חגי טופולנסקי, שבאופן מרשים לקח אחריות על גניבת מחשבו האישי. ושוב כעסתי על סדרי העדיפויות הדפוקים כאן. ביישוב שבו גר טופולנסקי פרצו לארבעה בתים באותו לילה, שבו נגנב מחשבו מביתו. הגנבים מהשטחים השתמשו באותה שיטה והרדימו את דיירי הבתים באמצעות ספריי. הם לא ידעו מי הוא חגי טופולנסקי. ייתכן שאם היו יודעים, היו שוחטים אותו.
אז אני המאותגר שכלית, רק שאלה: מדוע היחידה הצה"לית לאבטחת אישים לא מאבטחת את בתיהם של אלופי צה"ל? מי המטומטם שלא חשב על זה שחובה לאבטח את בתיהם, גם אם הם לא מביאים לפטופ הביתה, רק כי הם יעדים לפח"ע? משקיעים מיליארדים באבטחת שדות הגז הטבעי, אבל לא משקיעים 1.99 שקל באבטחת המשאב החשוב ביותר שיש לנו בצבא - המשאב האנושי, של אלוף בצה"ל - בכל תפקיד רגיש שיש. הפכנו את הספין לאמנות, את הטפל לעיקר, ושכחנו מה חשוב. 35 שנה השקענו בגנרל כמו טופולנסקי, רק לאבטח את הסחורה שכחו שם בקיבינימט הביטחוני־מדיני. קולקציה של אפסים בזויים.
****
כיפוש התקשרה, וחתכה לי את המחשבות הנוגות.
"נו, מאמי, איך היה הטיפול?".
היה סבבה, אבל יוסי ביצע בי מגונ'ס. הוא היה נורא אינטימי ולבבי איתי, בדיוק כמו שניסן סלומינסקי היה לבבי, לפחות עם שבע מתלוננות.
"מה זה מגונ'ס?".
מעשים מגונים, כפרה, הוא לא הפסיק ללחוץ לי בכל הגוף.
"אוי, מאמי, מה אני אעשה איתך? הכל אצלך זה פארטייה. בלעת כדור? זה עוזר?".
כן, בלעתי, וזה עוזר כמו כוסות רוח למת. עזבי את זה, את חושבת שאני צריך לפנות לפורום תקנה על יוסי?
"אני חושבת שאתה לא כל כך נורמלי. טלפנו אלי מיס, הטכנאי בדרך. אני מקווה שדיברת יפה למוקדנית. רוצה לבוא איתי לחתונה?".
א. דיברתי יפה, כמו תמיד; ב. את יודעת שאני מרגיש לא טוב בחתונות, כי אהבה זה הרי ארבע אותיות, שלוש הברות, שני דבילים ולב שבור אחד. החתן הדביל לא ידע, כמוני, שאת השיא של אשתו המיועדת הוא כבר ראה בתקופת החיזור. עכשיו מתחילה הנסיגה, תוך שנה הוא סמרטוט, כמוני.
"למה אתה שלילי כל הזמן? תחשוב טוב, יהיה טוב. סע הביתה, תנוח. הכאב הוא זמני. לאב יו".
הבטתי בדרך. ארבע טיפות גשם, ואף אחד לא יודע לנהוג. הכבישים חלקים, הראות אפס. אפור זה צבע שעושה לי רע. עיסיתי את הרגל, והתחלתי לספור את הימים לקיץ.