שנת 2016 נשלטה בידי מנהיגי ימין רדיקלי בעולם, הנישאים על גל שנאת מהגרים מהעולם השלישי והמוסלמי, גזענים הבזים לדמוקרטיה ומאיימים עליה. ברשימת אנשי השנה שלי חמישה אנשים: דונלד טראמפ, נייג'ל פרג', בשאר אסד, קים ג'ונג און ובנימין נתניהו. ללא ספק, איש השנה הוא טראמפ. הניצחון שלו בבחירות לנשיאות היה ההפתעה הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית. יש נטייה לפרגן למנצחים מתוך תקווה שאם ידעו לנצח במערכת בחירות קשה, יהיו מסוגלים גם להפתיע בניהול המדינה. אין זה המקרה של דונלד טראמפ. הוא איש מסוכן. הדבר הטוב בנוגע לו הוא אולי העובדה שהוא אומר בכל רשת חברתית את מה שהוא מאמין בו.
הדבר הגרוע הוא שטראמפ אכן מתכוון למה שהוא אומר. הוא רוצה להנהיג מדיניות עם נטיות גזעניות כלפי המהגרים ההיספנים, השחורים והמוסלמים בארצות הברית, בעיקר באמצעות מדיניות הגירה. הוא מתנגד לגלובליזציה ולשיפור הגלובלי של האקלים. הסכנה הגדולה ביותר נובעת מיחסו לוולדימיר פוטין, שאת סגנון העריצות שלו הוא מעריץ. על פי סוכנות הביון האמריקאית, ייתכן שפוטין התערב לטובתו במערכת הבחירות נגד הילרי קלינטון. בתמורה, ככל הנראה, הוא מינה את חברו הקרוב של פוטין, רקס טילרסון, למזכיר המדינה.
המקום השני שייך ללא ספק לוולדימיר פוטין. הוא שואף להיות הצאר של רוסיה ולהרחיב את ההשפעה של המדינה במזרח אירופה (בעיקר אוקראינה). במערב אירופה הוא מקווה לזכייה של הימין הקיצוני, בעיקר בצרפת, כדי להחליש את נאט"ו. פוטין מסובב את מחוגי ההיסטוריה הרוסית אחורה לאחת התקופות השחורות ביותר. הוא מתערב בצורה ברוטלית במלחמה בסוריה, ומבצע פשעי מלחמה בהפצצות מסיביות בחלב.
נייג'ל פרג' הבריטי היה מי שהוביל את גל השנאה למהגרים בבריטניה והצליח להצעיד אותה אל עבר יציאה מהאיחוד האירופי. גם זהו צעד אחורה ליבשת האירופית, אולי סנונית ראשונה לעבר תהליכים דומים באיטליה, צרפת והולנד.
אסד הוא אחד המנצחים של 2016. נשיא סוריה מביס באכזריות ובשיתוף פעולה עם רוסיה ואיראן את המורדים, רוצח מאות אלפים מבני עמו והופך מיליונים לפליטים. קים ג'ונג און הוא עוד דיקטטור, לא לחלוטין שפוי, שמרעיב את עמו ומשקיע את כל משאבי המדינה הטוטליטרית בפיתוח נשק גרעיני וטילים בליסטיים. רק הסינים יכולים לרסן אותו, אך הם עושים מאמץ קטן מאוד בכיוון זה.
אחרון הוא בנימין נתניהו. הוא מכהן יותר מכל אחד אחר כראש ממשלה בישראל. בקדנציה הנוכחית הוא נותן דרור לכל מאווייו האנטי־דמוקרטיים. הוא נלחם בבית המשפט העליון ומשתלט בהדרגה על התקשורת. הוא מנהל מדיניות התנחלויות וסיפוח מרחיקת לכת, כדי להנציח את שלטונו באמצעות גייסות המתנחלים, למנוע הקמת מדינה פלסטינית ולכונן כאן מדינה דו־לאומית.
רוחות לא טובות נשבו ב־2016. זהו גל ימני שכנראה לא יחלוף ב־2017. השנה הבאה תעמוד בסימן המאבק של הכוחות הדמוקרטיים ותומכי הגלובליזציה והשלום בעולם. הנחמה היא כי דינם של דיקטטורים הוא לקרוס.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה - מנהיגים צעירים"