השבוע הזה נפתח בחתיכת תסכול. קשה היה שלא לשים זה מול זה את תושבי עמונה ומחוסרי הדיור, את משה קצב ויונתן היילו, את נפגעות התקיפה המינית והמטרידים והאנסים. במבט ראשון קשה אולי להבחין בקשר בין הדברים, אבל כולם יחד מוכיחים כי ישראל 2016 היא מקום שבו הכוחנות מדברת. הכוחנות הזאת מורכבת מכסף, מעמד, צבע ודרגות.

תושבי עמונה, קבוצת לחץ של כ־40 משפחות, הנהנית ממעמד מיתי, פלשו להר. במשך שנים זכו לתמיכת הממשלות, דיור ותשתיות חינם, ועכשיו הורידו מדינה שלמה על הברכיים. למדינה קשה לשאת מראות של פינוי מתנחלים עם גב פוליטי חזק. עכשיו כל משפחה תזכה במיליון שקל. את עלות העסקה, כ־150 מיליון שקל, כולנו נשלם. בין השאר מתוך קיצוץ של 36 מיליון שקל בבריאות ו־27 מיליון שקל משירותי הרווחה.
ביקום מקביל אמהות חד הוריות, רובן מזרחיות, דור שני ושלישי לעוני, פולשות לדירות נטושות. במשך שנים המדינה מחמירה את תנאי הזכאות שלהן. עשרות ילדים שישנים בדירות מעופשות, שחיים בפחד מתמיד שיבואו לפנותם והם ייזרקו לרחוב, אינם מעניינים את המדינה. 3,000 משפחות ממתינות לדיור ציבורי, שליש מהן יותר משלוש שנים, 10% למעלה משבע שנים. אבל המדינה, בתהליך מדורג, הפסיקה לבנות. ככל ששיעורי העוני עלו, כך ירד מספר דירות הציבוריות, שעומד היום על כ־60 אלף בלבד. בעקבות הקיצוץ הרוחבי חסרי הדיור, וביניהם קשישים ונכים, "יזכו" להרעת תנאי הטיפול בהם.

קצב, האיש שהגיע לדרגת הכבוד הבכירה ביותר במדינה, אנס והטריד מינית. בזכות הכסף והקשרים שצבר, הנשיא לשעבר העמיד צוות עורכי דין מהשורה הראשונה, שדאג להתיש את ועדת השחרורים ואת הפרקליטות, עד שבסוף השיג את השחרור המוקדם. כל זאת בלי להביע חרטה והתנצלות על מעשיו. 
באגף אחר של הכלא ימשיך יונתן היילו, הבחור ממוצא אתיופי שבא ממצוקה כלכלית וחברתית והיה נתון במסכת של אונס, השפלות והתעללות, לרצות את עונשו המר עד הסוף. לצדו עומדים כמה פעילים ועורכי דין בעלי נשמה יתרה, אך חסרי כוח מול מערכות "הצדק" הישראליות. 
לקצב המשוחרר מצטרפים אופק ("לא היה כלום") בוכריס, עם עסקת טיעון לא רעה, וח"כ ניסן סלומינסקי, הנאחז בקרנות המזבח באמצעות צוות עיתונאים ופוליטיקאים שמאתרגים אותו. נפגעות התקיפה המינית, לעומת זאת, יהיו צפויות בעוד זמן מה למסע הכפשות, זאת כחלק ממסע לטיהור שמם של "גיבורי ישראל". בשולי הדברים נציין כי מרכזים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית יזכו השנה לתוספת של מיליון שקל בלבד. הוועד המקומי בחברון, לעומת זאת, יזכה לתוספת של 4 מיליון שקל בשנתיים הקרובות.
 
הנוסחה שעל פיה נקבע מי מוגן במדינה ומי חשוף לפגיעה היא פשוטה ומושרשת עמוק במערכות שלנו. כמי שאימצו מנגנון להשמדה עצמית בוחרים אזרחי המדינה שוב ושוב באותם משתנים שמובילים לאותן תוצאות: המוחלשים הופכים מוחלשים יותר.