ברק אובמה מסיים את נוכחותו כנשיא בבית הלבן במהלך מדיני-דיפלומטי כושל, עקר ונקמני נגד מדינה, דמוקרטיה ידידה ויציבה - ישראל. זאת המסקנה הבלתי נמנעת העולה מהחלטתו שלא להטיל וטו על הצעת החלטה נגד ההתנחלויות. אובמה התחיל את כהונתו הראשונה כנשיא בנאום שנשא באוניברסיטת קהיר שעיקרו היה מסר של הבנה, פיוס וחנופה לעולם הערבי והמוסלמי. גם אז דילג אובמה על ישראל ולא ביקר בה באופן הפגנתי. הנאום היה פתטי, מנותק מהמציאות בשטח והתפרש כהתעלמות מעליבה מנוכחות ישראל באזור.
האמת היא, שמבחינה אופרטיבית נוסח הצעת ההחלטה שאושר אתמול איננו חמור ומאיים כלפי ישראל. גם גורמים באופוזיציה בכנסת בירושלים מסכימים עם עיקרה של ההחלטה. אי אפשר גם להתכחש לגמרי להצהרת ההסבר של סגן היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, בן רודס, שבשיחת ועידה עם כתבים אחרי ההצבעה אמר כי הנשיא אובמה ושר החוץ ג'ון קרי התריעו בהזדמנויות רבות גם בפומבי וגם בשיחות סגורות מפני המשך מדיניות ההתנחלות והנזקים שמדיניות זאת גורמת למעמדה של ישראל. "אם לא היינו רואים התגברות הבנייה בהתנחלויות ולא היינו שומעים את ההצהרות וההתבטאויות מפי שרים בכירים, אולי עמדתה של ארה"ב כלפי הצעת ההחלטה היתה שונה", אמר.
אבל החלטת ארצות הברית לסטות ממדיניותה הישנה והעקבית לסכל יוזמות ומהלכים נגד ישראל במועצת הביטחון ולהימנע בהצבעה במועצת הביטחון אתמול מזכירה את ברק אובמה כמי שהתחיל את נשיאותו לפני 8 שנים בניסיון כושל לפייס את העולם הערבי וחותם עכשיו את סוף נשיאותו במעשה מדיני שגוי, תלוש מבחינה מדינית וכזה שיתפרש כמעשה נקמה ונטירה אישי שלו בישראל.
מדיניות החוץ האמריקאית בנושאי המזרח התיכון, כולל ובמיוחד בבעיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הייתה ותיזכר ככישלון חרוץ ומביש. ההימנעות אתמול במועצת הביטחון הייתה הכרה והטבעת חתימה על עידן כושל של אובמה במדיניות החוץ של ארצות הברית וכישלון מעורבותה בבעיות המזרח התיכון.
מלבד הפגיעה בישראל הידידה האמיתית והאיתנה של ארצות הברית באזור הסוער, הבלתי יציב והמסוכן - ההימנעות בהצבעה אתמול היא עלבון כואב וצורב שברק אובמה הנחית על הקהילה היהודית הגדולה, שרוב רובה נמנה על נאמני ותומכי מפלגתו של אובמה. זהו עלבון כפול ומכופל לקהילה שרק לפני חודש, 71 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה היהודים הצביעו בעד המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון.
אדוני הנשיא, ככה לא מתנהגים מול וכלפי ציבור שתשעה מכל עשרה מהנמנים עמו הצביעו נגד המועמד הרפובליקני, שנוא נפשך. זה לא סתם עלבון מצדך. זה מפגן של זלזול ובוז למגזר של אזרחים נאמנים ומסורים למפלגה הדמוקרטית.
מה שאף אחד לא ציפה זה שבאופן אירוני דווקא ברק אובמה הוא זה שיעורר כעת בקרב יהודים רבים בארצות הברית מחשבה שנייה, לגבי הנשיא הנבחר. אולי דונלד טראמפ איננו כל כך נורא ואיום ואולי הוא באמת יהיה טוב לישראל. זהו "אולי" שעד אתמול היה טאבו מוחלט בקרב יהודים. ואולי צודק שגריר ישראל באו"ם דני דנון שאת תגובתו החריפה נגד אישור ההחלטה סיים במלים: "אין ספק שחילופי הממשל בארה"ב יביאו עמם עידן חדש".