שני המתמודדים הפוליטיים הרלוונטיים שמסתמנים בשלב זה מול ראש הממשלה בנימין נתניהו הם חברי הכנסת עמיר פרץ ויאיר לפיד. בשלב המוקדם הזה של ההתמודדות אף הם עצמם טרם התגוששו ביניהם, ולא חסר מי שמתייחס בציניות להכרזתו של פרץ על הצטרפותו למרוץ לראשות מפלגת העבודה. אבל דווקא השוני המובהק בין פרץ לבין מי שהסקרים כעת מציבים אותו כנושף בעורפו של נתניהו - הוא הזדמנות גדולה של פרץ ושל מפלגת העבודה לחזור להיות רלוונטיים.
פרץ הוא כל מה שלפיד אינו. או במילים אחרות, הוא פשוט אותנטי. שלא כמו לפיד, פרץ לא צריך להתאמץ כדי להתחבר אל הישראלים שמחוץ לרמת השרון ולצפון תל אביב. הוא לא זקוק לשירותיו של יחצן שיורה לו לעטות טלית ולנסוע אל הכותל או לאשתו - להפריש חלה. בלי להפגין מחוות דתיות, המסורתיות טבועה בו. בהמשך לכך, גם אינו סדין אדום מבחינתהחרדים. למעשה, אינו סדין אדום כמעט עבור אף מגזר.
היכרותו המעמיקה עם נבכי הפוליטיקה וקרביה של החברה הישראלית לימדו אותו להסתדר פחות או יותר עם כולם. לנוכח נתוני דוח העוני האחרון, המבוי הסתום במשבר הדיור ויוקר המחיה, הישראלים היום זקוקים למנהיג שמילים כגון דיור ציבורי, רווחה, קצבאות ילדים, צדק חברתי, מיגון ופריפריה מתגלגלות לו באופן טבעי על הלשון. מילים שהדובר אותן מחזיק בזיכרונו את חוויית המעברות ותקופת הסעד. העממיות של פרץ היא גם היחידה שתוכל להפוך את התהליך המדיני לנושא פחות מנוכר עבור ישראלים רבים. כלומר, למוצר צריכה בסיסי שאמור לשרת אותם.
פרץ מבוגר מלפיד. שלא כמוהו כבר הספיק לקלקל ולתקן שוב ושוב. הדמות שלו, שמלווה את הציבוריות הישראלית כבר יותר מ־30 שנה, עברה מהפכים, והיא נתפסת כיום כדמות בעלת עומק. המעבר מהיותו מושא ללעג בשל צילום המשקפת להיותו מושא לדברי הלל מפיהם של גנרלים בשל התעקשותו להשקיע במערכת כיפת ברזל הקנה לו נקודות אמון ציבוריות רבות.
אך גילו המבוגר אינו רק יתרון. זהו גם אחד החסרונות הבולטים של פרץ. לפיד מפיץ סביבו ארומה צעירה וחדשנית. גלי ההדף של המחאה החברתית והבטחות מרעננות לפוליטיקה חדשה עדיין מלווים אותו. פרץ יצטרך ללמוד להתחבר אל הצעירים ולדבר בשפתם. צעד ראשון הכרחי מבחינתו יהיה לכבוש את הרשתות החברתיות, שכיום הנוכחות שלו בהן אינה מאוד מורגשת.
נקודת חולשה נוספת ועיקרית של פרץ הנה המחנה שלו עצמו. כזכור, בבחירות 2006 בחרו מצביעי “השבט הלבן” לתת את קולותיהם למפלגת קדימה. לא מן הנמנע שגם בבחירות הבאות, אם פרץ יעמוד בראש הרשימה, יעדיפו מצביעי מפלגת העבודה המסורתיים ובני הקיבוצים לתת את קולותיהם ליאיר לפיד. שלא כמו לפיד, שמפלגתו משתקפת רובה ככולה בו, פרץ יצטרך להקים כוורת של אנשים שיחזקו את נקודות החולשה שלו. כוורת שתכלול צעירים ואשכנזים.
מן המוסכמות שמפלגת העבודה היא בעלת מנגנון להשמדה עצמית. לא מן הנמנע שמנגנון זה יופעל גם כלפי המנהיג הישן־חדש עוד בטרם יספיק לפרוץ.
דמותו של פרץ עברה מהפכים, והיא נתפסת כיום כדמות בעלת עומק. אלא שבעוד לפיד מפיץ סביבו ארומה צעירה וחדשנית, וגלי ההדף של המחאה החברתית עדיין מלווים אותו - פרץ יצטרך ללמוד להתחבר אל הצעירים ולדבר בשפתם