בבוקר מעונן בחודש כסלו בשנת 167 לפני הספירה הגיעה פלוגת חיילים סלווקים חמושה היטב למודיעין כדי לאכוף את גזירות השמד - סוג של גזירות דת שהטיל אנטיוכוס הרביעי, המכונה "אפיפנס", על היהודים. קשיש אצילי וחסון בשם מתתיהו נחרד כאשר ראה את אחד משכניו עומד לציית לחיילים. הוא התרומם מלוא קומתו וחיסל את היהודי וליתר ביטחון הרג גם את הקצין הסלווקי שפקד עליו לעשות זאת. חבריו של מתתיהו, קבוצת חקלאים חדורת אמונה בדרכם הרוחנית, נחלצה לעזרתו, והחיילים נסו כל עוד נפשם בם.
מתתיהו, מנהיג המכבים והוגה מרד החשמונאים, חש חובה לעצור את ההידרדרות בראותו את אחיו מתייוונים, מפנים עורף ומתכחשים לערכים הרוחניים שאפיינו את עם ישראל לאורך הדורות. הוא בחר לרכז את המאבק במתייוונים, בני השכבות הגבוהות בירושלים. המרד החשמונאי נחשב לאירוע מכונן שמהווה את יריית הפתיחה ל־130 שנות עצמאות מדינית כנגד הניסיון של התרבות ההלניסטית להכריח את אנשי יהודה לוותר על עולם הערכים שלהם. למרד היו שלוש מטרות מרכזיות, שהושגו בהצלחה: סילוק השלטון הסלווקי הזר, עקירת המתייוונים ותופעת ההתייוונות וחיסול עבודת האלילים וגזירות השמד נגד היהודים.
בערב שבת האחרון התכנס עם ישראל בביתו והכין את עצמו להדלקת נר ראשון של חנוכה. באישון לילה, כמו גנב האורב בפתח, העבירה ארצות הברית של אמריקה, ידידתנו הטובה, בראשותו ובהובלתו של הנשיא היוצא, ברק אובמה, החלטה רעה מאוד למדינת ישראל, מדינת הלאום היחידה של העם היהודי.
החלטת מועצת הביטחון של האו"ם רעה לכולנו: חילוניים ודתיים, ימנים שכועסים ושמאלנים שצוהלים. הניסיון להפוך אותה לכלי ניגוח נוסף במלחמות היהודים עלול להטביע את כולנו. 100 אלף יהודים, שהם 58% מיהודי ארצות הברית, מתבוללים מדי שנה ונישאים לבני זוג שאינם יהודים. חלק ניכר מהם מתעב את מדינת ישראל, מתכחש לקיומה ומוביל קמפיינים, שעושים דה־לגיטימציה ללאום שהם שייכים אליו.
לא מעט מאותם יהודים, אנשי ג'יי סטריט וחוגים דומים, היו בין הראשונים שלחצו על אובמה - נשיא שנכנע לאיראנים, הפקיר את הסורים ולא מתבייש להפגין את שנאתו לישראל - לכופף את ידה של מועצת הביטחון ולקבל החלטה שמסבכת את ישראל.
מבולבלים? ייתכן. אבל אם ניקח רק דבר אחד מההיסטוריה למודת הסבל של העם היהודי, הרי הוא ההוכחה האמפירית שכאשר האומה היהודית מפולגת, היא מאבדת את ערכיה ואת הלכידות שלה, הצרות ניחתות על ראשנו בצרורות. כי מקור הצרות הוא תמיד מִבַּית. וגם הפעם, הבית בוער וחלקים שלמים בחברה הישראלית ובקרב יהודי ארצות הברית בוחרים לנגח את ראש ממשלת ישראל ומאמציו להיאבק בשנאה ובתהליכי הדה־לגיטימציה שמנסים גורמים שונים בעולם להוביל נגד מדינת ישראל.
הערב נדליק נר שלישי של חנוכה. זו הזדמנות להתעשת, לעשות חשבון נפש ולהבין שאין לנו ארץ אחרת, ושמאז יונה בן אמתי אף יהודי לא הצליח להימלט מהתפקיד המוסרי שלו. מלחמת המכבים במתייוונים אקטואלית היום יותר מתמיד. ערכי החיבור שאפיינו את העם היהודי חייבים להוות עבורנו מסגרת פעולה למעלה מכל חילוקי הדעות הפוליטיים והאידיאולוגיים. אנחנו לא אמורים לחשוב אותו דבר או אפילו דומה, והמחלוקות בינינו מבורכות, אלא שמעליהן חובה להציב רקמה עדינה של חיבור שאסור לנו לרסק. רק כך נדליק נר לעולם, נאיר ונשמש "אור לגויים". חג חנוכה שמח.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ומנהל השדולה לאחדות העם היהודי בכנסת