בשנים האחרונות מפעיל צה"ל יחידה מיוחדת בשם יכא"מ ("יחידה כירורגית־אשפוזית מטכ"לית"), המוכרת גם בשם "בית חולים שדה". ביחידה נמנים רופאים מרדימים, רופאים מנתחים, רופאים מומחים, חובשים, אחים, אחיות, טכנאים ולבורנטים. מעת לעת נשלחת היחידה עם צוותי סיוע וחילוץ נוספים לאזורים מוכי אסון ברחבי העולם - ב־2010 יצאו כוחות ישראליים להאיטי לאחר רעידת האדמה הקשה שפקדה את האי, ב־2011 ליפן בעקבות רעידת האדמה והצונאמי והדליפה מהכורים הגרעיניים בפוקשימה, וב־2015 לסייע לנפגעי רעידת האדמה שם.
היחידות המיוחדות של צה"ל, כמו גם גופי המודיעין האזרחיים - המוסד והשב"כ - מגייסות רופאים מהיחידה גם למבצעים מיוחדים מחוץ לגבולות המדינה. כך לדוגמה, ב־1996 הצטרפה רופאה ללוחמי המוסד שניסו להתנקש באמצעות רעל במנהיג חמאס חאלד משעל בירדן. תפקידה היה לטפל באמצעות נסיוב בלוחמים אם ייפגעו מהרעל. בסופו של דבר, הנסיוב הועבר לירדנים כדי להציל את חייו של משעל, וגם את היחסים בין ישראל לממלכה ההאשמית. למעשה, לכל מבצע חשאי מסוכן מחוץ לגבולות המדינה מתלווה צוות רפואי.
משימה אחרת של יכא"מ היא לשלוח רופאים למשימות חילוץ וסיוע לאזרחים ישראלים שנפגעו באסונות טבע או בפעולות טרור, כפי שקרה במרץ 2016 בפיגוע ההתאבדות באיסטנבול, שבו נרצחו שלושה ישראלים וכמה נפצעו. למשימות האזרחיות מוטסים רופאי יכא"מ בחסות מגן דוד אדום או חברות הביטוח.
הסיוע הרפואי מטעם המדינה לאזרחים ישראלים במצוקה, שאין לו כמעט אח ורע בעולם, מעלה לסדר היום סוגיה נרחבת יותר: מהי אחריותה של המדינה לאזרחיה בחוץ לארץ, ועד כמה עליה להפעיל כלים ממלכתיים לסייע להם. זו סוגיה מורכבת במיוחד במקרים שבהם אזרחים ישראלים נוסעים, בניגוד להנחיות המטה ללוחמה בטרור, לאזורים מסוכנים כמו סיני, או שנכנסים בניגוד לחוק למדינות אויב.
הסוגיה הזו אינה חדשה. היא התעוררה במלוא חריפותה בפרשת אלחנן טננבוים, שנסע לבצע עסקת סמים באירופה, ומשם עבר לאבו דאבי שבה נחטף והועבר לשבי חיזבאללה. טננבוים היה אומנם אלוף משנה במילואים ושותף סוד במיזם שאז נחשב לסודי וחדיש, אך הוא יצא את ישראל שלא מטעם צה"ל או גורם רשמי אחר במדינה, ועוד למטרה פלילית. ולמרות זאת החליטה הממשלה בראשות אריאל שרון לעשות כל מאמץ לשחררו, והסכימה לעסקה שנויה במחלוקת עם חיזבאללה, שבמסגרתה שוחררו מאות מחבלים.
ואם לא די בכך, מסיבות שונות טננבוים לא נענש כלל בשובו. הנימוק המרכזי היה שבצה"ל רצו לדעת אם הסגיר לחיזבאללה את סודות המיזם. בעצת פרקליטו אלי זוהר, סירב טננבוים ברוב חוצפתו ובכפיות טובה כלפי המדינה שהצילה אותו לשתף פעולה, אלא אם כן יגיעו עמו להסדר שלא יועמד לדין אם בדיקת פוליגרף תאשר שהוא דובר אמת. מחלקת ביטחון מידע בצה"ל, השב"כ, משטרת ישראל והממונה על הביטחון במערכת הביטחון, ברוב איוולתם, הסכימו לתנאי.
סוגיה דומה הנוגעת לחיי אדם התעוררה לאחרונה, לאחר שסגן השר איוב קרא פרסם על אודותיה פרטים. זמן קצר לאחר מכן נאסר הפרסום, והנושא הוגדר כ"פרשה ביטחונית". קרא הגיב בטענה כי הפרשה המדוברת אינה ביטחונית אלא אזרחית הומניטרית.
כשאזרחים ישראלים ערביים שהסתננו לסוריה ועיראק כדי להצטרף לדאעש או לארגוני טרור אסלאמיסטיים אחרים שבים לישראל, הם מועמדים לדין על הסתננות למדינת אויב וחברות בארגון טרור. אך מה דינם של אזרחים ישראלים, לרוב יהודים, שמסתננים למדינות אויב שהכניסה אליהן אסורה, או שמצטרפים למיליציות חמושות או שאינן מוגדרות "ארגון טרור"?
כל אלה מחזירים אותנו לעובדה שבידי חמאס מוחזקים שלושה אזרחים ישראלים: אברה מנגיסטו, הישאם שעבאן א־סייד וג'ומעה איברהים אבו גנימה. חמאס גם מחזיק בגופותיהם של שני חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, שנפלו במלחמה האחרונה בעזה.
ישראל, באמצעות נציג ראש הממשלה לשבויים ולנעדרים ליאור לוטן, מנהלת מו"מ עקיף להחזרת גופות החללים ושלושת האזרחים. לשם כך נעזר לוטן במתווכים ובממשלות המקורבות לחמאס, כמו טורקיה וכנראה גם קטאר. כלקח מפרשות טננבוים וגלעד שליט, ישראל מסרבת הפעם לשלם מחיר גבוה ולשחרר מאות מחבלים כפי שתובע חמאס, שגם מציג דרישות סף קשות בתמורה למסירת מידע על מצבם של מי שמוחזקים בידיו. כך שלפי שעה הפערים בין הצדדים נותרו גדולים.
המשותף לשלושת האזרחים הוא שהם כנראה לוקים בנפשם והסתננו לעזה מרצונם החופשי. אך בעוד לוטן מטפל בעניינם של שני הראשונים ונמצא בקשר עם משפחותיהם, הוא אינו עושה זאת לגבי השלישי, אבו גנימה. הסיבה לכך אינה ברורה. בזמנו פרסמתי כאן שהשב"כ חקר את עניינו. החקירה הסתיימה אך תוצאותיה לא פורסמו. אפשר שהעלתה שאבו גנימה לא רק שעבר לעזה ביוזמתו כמו שני האחרים, אלא שמטרתו הייתה להצטרף לחמאס או לארגון טרור אחר. אחרת קשה להבין מדוע מעמדו שונה מזה של שני האחרים.
מהשב"כ נמסר "האיש חצה את הגבול לרצועת עזה ביוזמתו ומרצונו. בשלב זה לא נוכל להוסיף פרטים מעבר לכך". גורם מדיני אישר כי אבו גנימה "אינו מוגדר מקרה של שו"ן (שבויים ונעדרים)" וכי "הנושא נמצא במעקב של גורמי הביטחון". בקיצור, מבחינת ישראל אבו גנימה אינו בחזקת שבוי, אלא מי שהצטרף לארגון עוין מרצונו.
מכל המקרים האלה ואחרים שלא מגיעים לידיעת הציבור, עולה המסקנה כי אין לישראל מדיניות ברורה שמגדירה מה הם גבולות האחריות של המדינה לאזרחיה שמסתבכים או נקלעים למצוקה, ואין היא עושה אבחנה בין מי שהגיעו למצבם בגלל רשלנותם ותוך כדי עבירות על החוק, לבין מי שלא עברו עליו.
2. בלשכת ראש הממשלה וברוב חוגי הימין מצפים בכיליון עיניים לכניסתו של דונלד טראמפ לחדר הסגלגל. הם רואים בו מעין משיח שיעניק להם צ'ק בלאנקו לעשות ככל העולה על רוחם - בעיקר להמשיך להתנחל. יש אפילו מי שמפנטזים שיאפשר להם לספח את הגדה המערבית.
אבל לא כולם בפרוזדורי השלטון שותפים לאופוריה, וגורם ביטחוני בכיר מביע ספקות אם לישראל צפויה תקופה שכולה דבש. הגורם מודאג מהאפשרות שטראמפ, שהביע כבר את הערכתו לוולדימיר פוטין, יגיע עמו להסדר חובק עולם שבו שתי המעצמות ושני המנהיגים ימפו ויחלקו את מפת האינטרסים ואת תחומי ההשפעה שלהם. להערכת הגורם, "עסקת חבילה" כזו יכולה לכלול הבנות בקשר לקוריאה הצפונית, אוקראינה, אירופה וכמובן המזרח התיכון. אם יתפתח מהלך כזה, למדינות הקטנות, בהן ישראל, תהיה מעט מאוד השפעה על עיצובו.
במשך שנים, ובמיוחד בשנים האחרונות, מאז עלה נתניהו לשלטון, יש חשש בימין מפני הסדר כפוי שיאלץ את ישראל להסכים לוויתורים בגדה ולפנות התנחלויות. בשמאל לעומת זאת, ככל שגובר הייאוש מפני מדיניות ממשלת הימין, מתעצמת התקווה שאיכשהו, במין הוקוס פוקוס כזה, יופיע האל מן המכונה ויכפה הסדר שלום על ישראל והרשות הפלסטינית.
הגורם הביטחוני חושש שבמקרה של הסדר כלל עולמי בין המעצמות, ישראל עלולה להיפגע פעמיים. תחילה כשפוטין וטראמפ יחליטו בלי להתחשב יותר מדי בישראל לגבי ההסדר בגדה. אם כי בהתחשב בהכרזותיו של טראמפ על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים והודעותיו הסותרות באשר למעורבתו בסכסוך הישראלי־פלסטיני, תרחיש כזה לא נראה באופק. ופעם שנייה לגבי סוריה. להערכת הגורם, טראמפ עשוי להסכים להפיכתה של סוריה לאזור השפעה רוסי, ולקבל הסכם מדיני שפוטין יגבש. הסדר כזה עלול להשאיר על אדמת סוריה את מה שבישראל מכנים כוחות ציר הרשע, איראן וחיזבאללה. צעד כזה יאפשר לחיזבאללה להתפנות לבניית כוחו בלבנון לקראת המערכה הבאה מול ישראל.
שר הביטחון אביגדור ליברמן כבר התבטא בפומבי כי היה רוצה לראות הסדר שבו איראן וחיזבאללה יסולקו מאדמת סוריה. זה יכול לקרות רק אם אסד יודח מהשלטון, ובמצב העניינים הנוכחי המגמה הפוכה לחלוטין. אסד וכוחותיו מתחזקים, והסדר מדיני בסוריה יותיר את השפעת איראן וחיזבאללה במדינה, ואת כוחותיהם לופתים את ישראל בשתי חזיתות, ברמת הגולן ובלבנון.
אם מצרפים לכך את העובדה שטראמפ בלתי צפוי, שבית הגידול שלו ועולם התוכן שלו הוא של איש עסקים שחותר לדילים, ושהוא שואף להוריד את הפרופיל של ארה"ב כ"שוטר העולם" - הרי שהבשורה שעלולה לבקוע מהבית הלבן לאחר 20 בינואר לא בהכרח תערב לאוזני נתניהו והימין.