מבקר המדינה לא יכול לקבוע במקום מקבלי ההחלטות במה להשקיע

הבעיה של מבקר המדינה היא לא רק עוד ניסיון לקבל סמכויות שהחוק לא העניק לו. תקראו את דוחות מבקר המדינה בעשור האחרון ותשאלו את עצמכם כמה מהם באו לעולם מתוך מגמה לתקן משהו, וכמה הגיעו אחרי החלטות לגיטימיות של שר כזה או אחר, שכל חטאו מתמצה בכך שהמבקר משוכנע שאם הוא היה השר במקומו, הוא היה נוהג אחרת.

קחו את הביקורת הממשמשת ובאה בעניין מבצע צוק איתן. מה בדיוק תועיל במלחמה הבאה ההכרעה בשאלה הרת הגורל "מי צדק? נתניהו או בנט", בוויכוח אם עניין המנהרות טופל כראוי טרם המלחמה? ואם יתברר שהנושא עלה בעשר ישיבות קבינט, מי קובע אם זה הרבה או מעט? האם המבקר יודע להתחייב שהשקעה גדולה יותר באיום המנהרות, על חשבון השקעה באיום אחר, הייתה נכונה יותר? האם זה בסמכותו או ביכולתו לקבוע במקום מקבלי ההחלטות במה נכון יותר להשקיע?

האבסורד הוא שאם יש משרד שראוי באמת לביקורת, זהו משרד מבקר המדינה, שנראה שחלקים נכבדים מעבודתו בזבזניים ומיותרים באופן קיצוני. קחו את הדוגמה הכי קטנה: הביקורת שלו על מימון מפלגות. אני לא יודע כמה אנשים יודעים שכל מתמודד ומתמודד בבחירות למועצה המקומית הקטנטנה ביותר חייב לדווח למבקר על כל מודעת בחירות שלו במקומון השולי והנידח ביותר, להסביר לו באיזה עיתון היא פורסמה ובאיזה עמוד, מה גודלה בסנטימטרים והאם היא בשחור־לבן או בצבע.

הוא גם צריך להציג לאנשי המבקר את חשבונית התשלום של המודעה הזאת, את פרטי הספק, את האופן שבו בוצע התשלום, לצרף הזמנת עבודה, לפרט בין אילו תאריכים נמשך הפרסום ולצרף העתק מצולם של הפרסום מהעיתון. כך על כל מודעה של כל מועמד בכל יישוב בארץ, כך על כל שלט שנתלה על מרפסת. אין ספור שעות עבודה של עובדים במשרד מבקר המדינה, שכולנו מממנים, נשרפות על הקשקוש הזה. אני מוכן להתערב שאין עוד בשום משרד ממשלתי כמות גדולה של עבודה חסרת תוחלת כזאת.

ביקורת אחת שהיה עושה מישהו על המשרד הזה הייתה עשויה להביא לסגירת חצי ממנו ולחיסכון של מיליארדים למדינה. הנה אתגר לוועדה לביקורת המדינה.