היה זה בערב יום שלישי האחרון, כששוטר פרץ לביתו ללא כל הודעה מוקדמת ומצא אותו אוחז בסכין מעל גופתה של אשתו. מאז הוא במעצר. מדי פעם נכנס החוקר וניסה להוציא ממנו תשובות. כאילו יש בידו תשובות לספק לו. כמו שאמר לו אלף פעמים מאז שהגיע לפה, אין לו מושג איך היא מתה. "אני לא מעורב", זו הטענה המרכזית שלו ושל קו ההגנה. שנים של קריאה בעיתונים וצפייה בטלוויזיה לימדו אותו כמה חזק המשפט הזה. מדובר במשפט החזק ביותר בשפה העברית. ולראיה, הוא שימש נאמנה רבים וטובים מצמרת החברה שלנו.
אז קחו את עצתו. אם אי פעם תסתבכו או תגיעו למצב שאתם עצלנים או עייפים מדי מהחיים האלה מכדי לקבל החלטה, פשוט תכריזו בקול גדול "אני לא מעורב". אפשר אומנם לערער על אמיתות הטענה שלך, אך בלתי אפשרי לערער על הטענה עצמה, מכיוון שתמיד יש אפשרות שהיא עלולה להתברר כאמת, או לפחות כלא יותר שקרית מטענות אחרות שמופנות כלפיך.
אז איך עושים את זה, אתם שואלים?
שלב 1 - אמונה: "אני לא מעורב, אדוני", הוא הכריז בפני השוטר שעצר אותו ומצא עליו כתמי דם של אשתו ואף את הסכין ששימשה להריגתה. "אני שבור", הוסיף, "מה אעשה עכשיו כשהיא הלכה לי, מי לכל הרוחות יכול היה לעשות דבר נורא כל כך?".
משום מה השוטר לא האמין לו. בסדרה של מחדלים מקצועיים ותהליך הסקת מסקנות שמאפיין אדם פשוט, הוא הגיע לקביעה שהאיש מולו הוא הרוצח. אתם ודאי יכולים לדמיין לעצמכם כמה הופתע כשאזק את ידיו. כמה הזויה האפשרות שאדם מכובד בחברה כמוהו ירצח את אשתו, או בכלל יעשה משהו שדורש הצטדקות בפני איש חוק.
שלב 2 - ביסוס תדמית שלא תואמת את הפשע המיוחס: לפני כחודש מלאו לו 61 שנים. עד כה לא הסתבך, וזהו הישג ענק. בעולם מלא מלכודות ואינסוף דרכים להסתבך ולמות זהו לא פחות מנס לצאת מהבית ולחזור בחתיכה אחת, או אפילו להצליח לא להרוג מישהו בטעות.
שלב 3 - עקביות: אז החוקר הגיע ואחריו הגיע עוד אחד. בימים האחרונים הוא ראה כבר כמה. אף על פי שאינו מבחין ביניהם בדיוק של מאה אחוז, עדיין הצליח לקלוט מי הוא מי, ולמד באיזה טון יותר אפקטיבי לומר לכל אחד מהם שהוא לא מעורב.
שלב 4 - הצבעה על חשודים אחרים וראיות שנעלמו: הם איימו שיעמידו אותו למשפט, הוא שאל על מה, כי באמת לא ידע במה מאשימים אותו. עצם העובדה שנעצר על סמך חשד אחד לא אומר שמי שעצר אותו לא עשה זאת מתוך חשד אחר לחלוטין ממה שחשב שאמור היה לעורר את חשדו.
זאת אומרת, ממש כפי שנעצר בחשד לרצח אשתו היקרה בכוונה תחילה, השוטר בקלות יכול היה לחשוד בו בהעלמת מסים שהתגלגלה בטעות לרצח, מכיוון שענד על ידו שעון מאוד יקר שבהחלט היה יכול לרכוש בכסף שחור בנסיעה לחו"ל. הוא כמובן לא אומר שזו האמת, רק מזכיר שהאפשרות קיימת:
אדם עם שעון יקר הלבין כספים והסתבך עם העולם התחתון. מפה לשם, זה נגמר בערב יום שלישי אחד כאשר אותו אדם מצא את אשתו מתה בסלון, הביט בשעונו ונזכר כי פספס את הדד–ליין לתשלום חובו לנושים האפורים. האם זה מופרך יותר מכך שגבר בן 61 רצח סתם כך את אשתו היקרה?
שלב 5 - עידוד החוקר לחשיבה חופשית: הוא שוב חוזר ואומר שלא היה מעורב, אבל מציין שבסיטואציה שבה נעצר היו מאות או אלפי קצות חוט אשר מהם התעלמת לחלוטין, אדוני השוטר. "השעון הוא רק דוגמה אחת", אמר, "היו גם שתי כוסות קפה על השולחן, קמט קטן בווילון ואפילו שלט '2017 שמח' על הדלת. דמיין את כל האפשרויות הסבירות שבהן אביזרים אלה היו יכולים להביא להירצחה של עקרת בית מכפר שמריהו".
שלב 6 - העלבת החוקר בפני העיתונות: שעון יקר הוא דבר הרבה יותר מחשיד מסכין נוטפת דם ביד, אבל אותו השוטר בכלל לא שם לב לשעון, או לכוסות הקפה, או לאף אחד ממאות קצות החוטים אשר עלולים היו להובילו לפיצוח התיק, וזאת משום שמבטו מיד משך אותו לחפץ החד שבחדר (והרי לכם קישור נפלא לשלב 4).
שלב 7 - חפש את הבעיה החברתית מאחורי המעצר: בהתחשב במשכורת הנמוכה שהוא מרוויח, אני מניח שאי אפשר לצפות להרבה משוטר פשוט. הוא מעדיף להיצמד לקלישאות הנפוצות אשר הולמות את יכולת ניתוח המצבים הבסיסית שלו. כאשר המודעות מצומצמת, כל אדם עלול לפספס אפילו את הדבר הברור ביותר, גם כשהוא נמצא ממש מול עיניו.
שלב 8 - הסבר הגיוני לנסיבות המעצר: כשוטר פשוט, המודעות שלו בנוגע לרצח וסכינים הייתה גבוהה מאוד, ולכן הוא מניח שהגיוני היה הדבר שהסכין משכה את תשומת לבו יותר מכל דבר אחר בחדר. לעומתו, המודעות של האיש בנוגע לרצח היא אפסית. ולכן כמו שהשוטר פספס את השעון שלו, הוא פספס את כובד החומרה של העובדה שהייתה לו סכין ביד. אומנם היה מודע אליה, אך מכיוון שהוא אדם נורמטיבי, לא ייחס לה חשיבות יתר מעבר לסכינים האחרות בחייו, כמו בארוחת הבוקר שלו.
שלב 9 - הכרזה: אמור "אני לא מעורב".
שלב 10 - המתנה: עכשיו, אחרי שעקבת אחר השלבים הקודמים, המתן והכל יסתדר מעצמו.