1. בשידור חוקר: השבוע פניתי לבנק ישראל בתקווה לקבל תמונת מצב של דוח הביקורת בעניין בנק הפועלים. הנגידה התייחסה לפרשה לפני שבועיים בערוץ 2 אצל רינה מצליח. מספר שעות לאחר פנייתי הגיעה התשובה בדרך מקורית: בהודעה לעיתונות שפרסם דובר הבנק נאמר שהדוח נמצא בשלבי סיום, אבל פרסומו מתעכב לבקשת המשטרה. העיכוב נועד למנוע את שיבוש עבודת המשטרה.
העיכוב בפרסום דוח הביקורת הוא טעות. הוא מסייע להנציח את ההתנהלות הלקויה בעבודת הדירקטוריון. נוהלי הדיווח הבעייתיים לא ישונו בינתיים, נוהלי העבודה בוועדת הביקורת בראשות פרופ' דפנה שוורץ יישמרו, ומעורבות בעלת השליטה בנעשה בבנק תישאר. ורק יו"ר הדירקטוריון המודח, יאיר סרוסי, שילם את המחיר.
אין זו הפעם הראשונה שעבודת בנק ישראל מתעכבת בעילה של חקירה כלשהי. זה קרה בפרשת ייעוץ המס בארה"ב. המפקח הקודם דודו זקן השתהה כדי לאפשר לרשויות האמריקאיות לסיים את עבודתן.
אגב, חומרי החקירה הועברו כבר לפני שנתיים לטיפול היועץ המשפטי לממשלה כדי שיחליט אם להורות למשטרה לפתוח בחקירה או לגנוז את התיק. התיק עדיין תקוע. היועץ הקודם יהודה וינשטיין התחמק והעביר את תפוח האדמה הלוהט לאביחי מנדלבליט. גם היועץ הנוכחי רחוק מלהתלהב מהחלטה ואינו עושה דבר.
בנק ישראל אינו הרגולטור היחיד שנמנע מטיפול אגרסיבי במושאי דוחות הביקורת. רשות המסים היא דוגמה נוספת. בתקשורת נחשפו השבוע ידיעות על מתן מתנות לכאורה במאות אלפי שקלים לראש הממשלה בנימין נתניהו על ידי ארנון מילצ'ן ואחרים. זו אינה מתנה חד־פעמית או סמלית, כדוגמת מאפרה. מדובר בתופעה סדרתית רחבת היקף.
האם לא ראוי היה שרשות המסים, העמלה, ובצדק, על גביית כל אגורה מהאזרח הפשוט, תבדוק את שומת המס של נתניהו ובעקבות הדיווחים על שווי המתנות שקיבל תוציא שומה "לפי מיטב השפיטה"? אם המתנות אינן תמימות, ואם הוכרו כהוצאה אצל ספק המתנות (ארנון מילצ'ן), אין סיבה שלא לזקוף אותן כהטבה בתלוש השכר, כפי שזוקפים את שווי הוצאות החזקת הרכב.
בדקתי ברשות המסים אם הנושא מטופל, ושם הוסבר לי שלפי החוק אין מניעה עקרונית ממתן מתנות. במקרה הספציפי המצב עדיין לא ברור, ובשלב זה "סוגיות המיסוי ייבחנו בהתאם לממצאי חקירת המשטרה", נמסר בתגובה רשמית.
והאם הפגישות בין נתניהו לנוני מוזס, הזוכות לכותרת הון ועיתון, אינן אמורות להוות עילה לחקירה, או לפחות "בדיקה", גם מצד רשות ההגבלים העסקיים? התנועה לאיכות השלטון פנתה השבוע לרשות ההגבלים בדרישה לפתוח בחקירה בנוגע לשאלה אם המגעים של נתניהו עם מו"ל ידיעות אחרונות אינם הסדר כובל המחייב חקירה פלילית. ברשות להגבלים עסקיים, המנוהלת על ידי עו"ד מיכל הלפרין, החליטו שלא להחליט, ובשלב זה אין אפילו "בדיקה".
אבל כשמדובר בבנקים למשכנתאות, לדוגמה, המצב שונה. בעקבות העלאת ריבית המשכנתאות בלחץ הפוליטיקאים פתחה הרשות בבדיקת האפשרות לתיאום בריביות. לוועדת הכספים הובטח לפני חודשיים שהבדיקה תהיה קצרה, אבל השבוע התברר שלא רק שהבדיקה לא מסתיימת, היא מתרחבת: הבנקים התבקשו למסור פרוטוקולים משלוש השנים האחרונות כדי ללמוד לעומק מה קרה ואולי להפוך את הבדיקה לחקירה.
הכל בסדר, אבל מדוע מה שטוב כשמדובר בבנקים בלתי אפשרי כשעל הפרק התנהגות ראש הממשלה? מדוע לא להרים טלפון, לקבל את תמלילי השיחות ולהתחיל בבדיקתם? אז זהו, שזה לא יקרה. עו"ד הלפרין מונתה לתפקידה לאחר ראיון קבלה אצל נתניהו (עוד כששימש גם כשר הכלכלה). הוא למד על השקפת עולמה העסקית, הדומה להפליא לשלו, והתפקיד נפל בחלקה. אין כמובן קשר בין המינוי לטיפול, אבל חייבים להודות שקשה לזמן את הבוס לחקירה, במיוחד כשלא ברור מה ייצא ממנה. מרשות ההגבלים העסקיים נמסר בתגובה על התעניינותי כי "בשלב זה לא נערכת שום בדיקה של החשדות".
מכל הרגולטורים ניתן לציין לחיוב רשות רגולטורית אחת והיא רשות ניירות ערך. ברשות, שבניהול פרופ' שמואל האוזר, חוקרים לעומק, ללא פחד וללא משוא פנים, מקטן ועד גדול. אף שם אינו זוכה לחסינות, ואף חוקר ברשות לא ממתין לסיום עבודת המשטרה או ליועץ המשפטי לממשלה.
אחת החקירות הרגישות, הנמצאת בעיצומה, מתנהלת נגד שר העבודה והרווחה חיים כץ. נחקרים חשדות לשימוש במידע פנים והחקירה מתנהלת במלוא העוצמה. זה לא פשוט לחקור שר מכהן, בעל עוצמה פוליטית רבה. השר כץ נחשב לבן בריתו הפוליטי של שר האוצר משה כחלון. השניים גונבים מעת לעת סוסים (פוליטיים). כחלון הוא האחראי המיניסטריאלי על רשות ני"ע והאריך לפני כשנה את כהונת האוזר. כחלון גם האחראי על רשות המסים.
לזכות שר האוצר ייאמר שהוא אינו מרים טלפון וגם לא מתעניין לא בחקירת כץ ולא מדוע לא חוקרים עדיין את ביבי. בכנס המנהיגות בחיפה שלשום העיר על פרשת המתנות: "כל אחד וסגנון החיים שלו. אני לא מעשן לא מרלבורו וגם לא סיגרים. זה קודם כל מסריח. אני מקבל מתנות רק בחתונה".
2. תעשיית הוועדות
הממשלה החליטה בתחילת השבוע, זמן שנראה כמו לפני שנות דור, על הקמת עוד ועדה לבחינת עתיד התעשייה. פורסם שהוועדה תבחן דרכים לסייע להגדלת הייצוא ולשיפור כושר התחרות והפריון. בראש הוועדה, ניחשתם נכון, יעמוד מנכ"ל האוצר שי באב"ד.
רגע אחד. האם אותו באב"ד לא הוביל את "השולחן העגול" שהוקם במאי 2016 ונועד לקדם בדיוק את אותה משימה ליצירת מנועי צמיחה לתעשייה? אלא שהשולחן התפרק לרסיסים לאחר שמאבקי אגו מנעו את הצלחתו.
מסיבה זו ונוספות מערכת היחסים בין נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש לשר האוצר נותקה, וידעה מאז מורדות ומורדות. לאחר מאמצי שכנוע חודש באחרונה הקשר, ונערכו פגישות פיוס שתוצאתן הקמת הוועדה. באותה ההזדמנות ויתרו התעשיינים על הדרישה שהאוצר יעמוד בהתחייבותו להעברת 260 מיליון שקל לעידוד התעשייה. שירה גרינברג, סגנית הממונה באוצר, הצליחה לשכנע שהכסף הועבר והוא פשוט מסתתר בין סעיפי התקציב, כמו הילד מהקריקטורה השבועית של ג'קי ב"ידיעות אחרונות".
הסכם הפיוס נחגג אתמול בכנס מרשים של התעשיינים שהתקיים בת"א. כחלון נשא את הנאום המרכזי וסיפק את המילים הנדרשות על חשיבות התעשייה וכו'. שאלתי את ברוש לאן נעלמו הבטחות האוצר ומה הטעם בוועדה נוספת כשהפתרונות הנדרשים כבר ידועים.
"נכון שבאנו לאוצר עם תוכנית החומש להחזרת הצמיחה למשק ולתעשייה כבר לפני שנה וחצי, אבל זה לא עזר. החלטנו שהפעם הולכים על החלטת ממשלה. עבודת הוועדה קצובה בזמן, ואני מקווה לקבל תוצאות טובות. לא תמיד הכל עובד כמו שרוצים", עונה נשיא התאחדות התעשיינים.
כששאלתי אם גורל הוועדה החדש לא יהיה כמו הפיאסקו ב"שולחן העגול", ברוש הודה שבזמנו התאכזב, אבל הוסיף כי "חזרנו לדבר. חלק מהעניין זה לא להתייאש, אלא להעלות מחדש את הנושאים שעל הפרק. לאחר שבדקנו סעיף סעיף שוכנענו שהאוצר עמד בהתחייבויותיו. אין בתעשייה פתרונות של זבנג וגמרנו. אנחנו רצים למרחקים ארוכים".
אחד הנאומים בוועידה נישא על ידי יו"ר ועדת הרפורמות, ח"כ אלי כהן. התעשיינים מייחלים לכך שכחלון ימנה אותו כשר הכלכלה והתעשייה. כהן הוא ידיד אמיתי של התעשייה, אומרים לי בהתאחדות, ובהיותו קבלן ביצועים מצטיין של כחלון יצליח לקדם את האינטרסים שלנו. אפילו נשיא המדינה ראובן ריבלין חרג אתמול ממנהגו ושיגר לכחלון רמז עבה על הצורך במינוי כהן לתפקיד. יצוין שעוד קודם לכן פורסם שכחלון, המחזיק זמנית בתפקיד, אכן החליט סוף־סוף למנות את כהן. המינוי אמור היה להגיע לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב אבל יידחה בשבוע. ח"כ כהן זוכה לתמיכה של חברי הכנסת של סיעת כולנו, למעט ח"כ רחל עזריה.
שר האוצר ייצא בעוד שבועיים לנסיעת עסקים ראשונה ליפן לקידום יחסי הסחר בין שתי המדינות. כמי שנוהג לעמוד בהתחייבויותיו, אין ספק שגם בעניין המינוי הוא יקיימן עוד לפני נסיעתו.
3. תופעת טבע
בטור ב"מעריב" ב־22 בנובמבר 2016, תחת הכותרת "תופעת טבע", התייחסתי למשבר הפוקד את ענקית התרופות. את השורה התחתונה של המאמר סיימתי במספר תובנות שאחזור עליהן בקצרה: "שרשרת התאונות הפיננסיות מרובות הנפגעים מציבה סימני שאלה ביחס לטיב שיקול הדעת של ההנהלה ויכולתה לקרוא את תמונת המצב בשווקים הגלובליים. הנהלת טבע ממוקמת בפתח תקווה, וזה יפה ומחמיא מבחינת הגאווה הלאומית. אבל ייתכן שנכון יותר שההנהלה תעתיק את מקומה לארה"ב ותהיה קרובה יותר לקו החזית. בסופו של דבר, אין חשש לגורל המפעלים. הידע, המחקר והפיתוח יישארו בישראל".
"אם אפשרות זאת לא תישקל ברצינות", הוספתי, "ייתכן שהתרופה מצילת החיים היא העמדתה של טבע על המדף ומכירת השליטה. העברת המפתחות לחברת ענק בינלאומית עשויה למנוע את הגורל שנגזר על נוקיה. מהלכים דרמטיים כאלה תלויים באורך פתיל הסבלנות של בעלי המניות שעדיין מאמינים להסברי ההנהלה".
בתגובה למאמר שוגר מטעם טבע מכתב תגובה ענק שעיקריו פורסמו באחד הטורים האחרונים. במכתב הוכחשו מרבית התובנות, וההנהלה המשיכה לשדר אופטימיות.
אלא שמאז 22 בנובמבר נחתו על טבע ברבורים שחורים נוספים, המאיימים להטביעה. תשלומי שוחד ברוסיה גררו תשלום קנס עתק של יותר מחצי מיליארד דולר. בהמשך פורסמו חשדות על תיאומי מחירים בארה"ב, והשבוע היה כמובן העדכון כלפי מטה בתחזית המכירות.
אני חוזר לטבע בעקבות שיחת טלפון שקיבלתי ממשקיע פרטי שהשקיע בטבע את מרבית כספו ושקע. הוא שמע שמדובר ב"מניית העם" והעריך שזו מניה סולידית שתהפוך כדבריו "לפנסיה שלו". אלא שזהו החלום ושברו. משווי חברה שהתקרב ל־60 מיליארד דולר צנחה המניה והתקרבה השבוע לשווי של כ־35 מיליארד דולר. הפעם האחרונה שבה נסחרה לפי שווי כזה הייתה בסוף 2006.
שאלת מיליון הדולר היא: האם למכור ולחתוך הפסדים או שמדובר בהזדמנות קנייה. לפני התשובה, הכרוכה בהתלבטות לא פשוטה, חשוב לנפץ כמה מיתוסים: טבע היא אולי מניית "אחד העם" (שם היה משכן הבורסה הקודם) אבל לא "מניית העם". רמת הסיכון בטבע מתקרבת לזו של חברת הייטק. מניית טבע היא לא איגרת חוב. היא מפתחת מוצרים ומשקיעה במחקר ובפיתוח שלא תמיד מצליחים. בעצם, בדרך כלל הם נכשלים. וזה עוד המקרה הטוב. יש להוסיף לכך מגה טעויות ניהוליות המתקרבות לרמה של הימור, כמו סדרת ההשקעות הכושלות שמומנו בכסף חיצוני.
טבע גם אינה מניה סולידית. חברה שמכירותיה בשנים האחרונות נסמכו בעיקר על תרופה דומיננטית אחת (קופקסון) אינה החברה שהייתי משכיב שם את כל חסכונות הפנסיה. ולמרות זאת, המניה נסחרת כיום במכפיל רווח סביר של פחות מ־10. מכפיל הרווח הוא מספר השנים הנדרשות לכיסוי השקעה המשתקפת במחיר המניה באמצעות הרווחיות השוטפת בחברה. המספר 10 ומטה הוא סביר בהתחשב בשווי השוק וברווחיותה הפוטנציאלית.
ברמת המחירים הנוכחית מומלץ להישאר ולא לצאת. אני מעריך שבטבע צפויות התפתחויות דרמטיות נוספות. לא ניתן סתם כך לעבור לסדר היום לאחר מפולת של 50% בשווי המניות. המילה האחרונה עדיין לא נאמרה.
כמי שבעברו הרחוק עסק בתחום ההשקעות, זה המקסימום שאני יכול להמליץ למשקיעים התקועים במניות. את התשובה על השאלה אם ברמתה הנוכחית מהווה טבע הזדמנות השקעה או שקיימת סכנה שמי שישקיע ימשיך לשקוע, אני מעדיף להשאיר ליועצי השקעות שזאת פרנסתם.
4. האיש ללא חת
שלושה ספרים כתב בשנים האחרונות ד"ר מאית חת, האיש שראה הכל: "שוק ההון הישראלי במנהרת הזמן", "הבנקאות בישראל במנהרת הזמן, 1965־2012" ו"המדיניות הכלכלית בישראל במנהרת הזמן". ספר אחד שעדיין ממתין בסבלנות ליציאתו לאור הוא "קונצרן טבע במנהרת הזמן".
גם על טבע יש לד"ר חת מה לומר, והוא עושה את זה ללא חת. הרזומה המרשים שלו כולל את תפקיד המפקח על הבנקים, יו"ר דירקטוריון בנק לאומי יו"ר דירקטוריון טבע וחבר הדירקטוריון. "הספרים הם מקבץ של מאמרים שכתבתי בתחומים אלה, וגם היום אני עומד מאחורי מה שכתבתי", אומר ד"ר חת.
בוא נתחיל בסיפור של טבע. שימשת כיו"ר וכדירקטור, ואתה מחזיק עדיין במניותיה. מה דעתך על מה שקורה בחברה?
"אין ספק שנעשו כמה עסקות לא נבונות. הניסיון להשתלט על חברת מיילן היה מוטעה, ואסור היה שזה יקרה. כעת חייבים להפעיל במהירות גדולה את מערכת התרופות הגנריות של חברת אקטביס שנרכשה במחיר גבוה, וזה עדיין לא קורה. לטבע כבר היו בעבר כמה משברים, ואני מעריך שגם זה יעבור".
אולי אתה אופטימי בגלל העובדה שאתה מושקע במניותיה? אגב, מה שווי ההשקעה שלך?
"נכון שיש לי מניות טבע ואני לא מוכר. זו החזקה היסטורית עוד מתקופתי כיו"ר טבע בשנים 1994 ועד 2002. אני לא מחזיק בכמות המצריכה דיווח. לשאלתך, במחירים של היום מדובר בהשקעה ששווה משהו כמו 8־10 מיליון דולר. אני לא זקוק לכסף, ולו הייתי במצוקה הייתי מוכר. כאמור, לדעתי, בסופו של דבר טבע תתגבר על המשבר בתוך שנה־שנתיים כפי שהיה בעבר".
על סמך מה התחזית האופטימית?
"ידוע לי על מספר פרויקטים בצנרת שיגיעו להבשלה, כמו התרופה החדשנית למיגרנה שעושה רושם טוב. אבל צריך לעבור כמה ניסויים קליניים, ויש בעיה בלוח הזמנים. יש המון סיכון בפיתוח מוצרים חדשים. כדאי לקחת דברים בפרופורציות. פעם חשבו שגם תרופת הדגל קופקסון בעלת פוטנציאל של 150־200 מיליון דולר מכירות, ותראה לאן היא הגיעה. האנליסטים המבקרים היום את טבע לא יודעים הרבה. הם בעמדה שלא מאפשרת לדעת איך משפיעות ההתפתחויות בשווקים הגלובליים ומה השפעת שערי המטבע. אבל הם חושבים שהם יודעים הכל".
אבל בוא נודה באמת, טעויות במהלך העסקים הרגיל עוד ניתן להבין, אבל כאן מדובר במגה פאשלות, כמו הרכישה השערורייתית של רימסה המקסיקנית, ניסיון ההשתלטות הכושל על מיילן, פרשת השוחד וכמובן המחלוקת על עסקת אקטביס.
"כפי שציינתי, אין ספק שהיו טעויות בעסקות הרכישה של טבע. אין ספק שהיא נמצאת במשבר שממנו היא חייבת להתאושש, ואני מאמין בכך. הטעות הראשונה הייתה שיקול הדעת המוטעה ברכישת מיילן. טבע בזבזה הרבה כסף בניסיון לרכוש חברת ענק בניגוד לרצון מנהליה. אסור היה שזה יקרה, שכן בעסקה כזאת אתה רוכש את ההנהלה, ואם לא מתחשבים בדעתה בסוף מפסידים. לא ברור עדיין אם עסקת הקנייה של רימסה ממקסיקו היא טרגדיה. הייתה שם נפילה, ולא ברור איך לא גילו את התרמית בזמן. הם רימו גם את הרגולטור המקומי. ייתכן שטבע תקבל בסוף פיצוי, אבל זה כישלון עסקי קשה.
"לגבי רכישת אקטביס, עדיין מוקדם לקבוע אם זאת הצלחה או כישלון. העסקה תיתן לטבע מעמד של מובילה בשוק הגנרי העולמית. המנהל החדש של תחום הגנריקה בטבע (סיגי אולפסון שהגיע מאקטביס) לא עזב מרצונו. גירשו אותו ואמרו לו שילך הביתה. העזיבה היא לא אובדן גדול, ולטבע יש תחליף לאיש".
איך תיראה טבע במבט של שנה־שנתיים קדימה?
"אם נתעלם מתחזיות האנליסטים, שהן בעייתיות, תוצאות טבע עדיין מרשימות. נכון שבונים על ציפיות, והשאלה היא האם הקופקסון תמשיך במעמדה, ואת זה קשה להעריך. אבל עד היום טבע יצאה מהמשברים בסדר. נכון שיש עיכובים באישור תרופות בצנרת ונכון שהתמונה לא מזהירה, אבל לא צריך לשדר פאניקה".
אולי ארז ויגודמן המנכ"ל צריך לשלם את מחיר הכישלונות וללכת הביתה?
"ויגודמן מנכ"ל טוב. ייתכן שלקה בעודף ביטחון עצמי, אבל אני לא רואה מנכ"ל ישראלי שיכול להחליף אותו ושיהיה טוב כמוהו. קשה למצוא גם מנכ"ל בחוץ. עדיף שלטבע יהיה מנכ"ל ישראלי. האופי של טבע הוא ישראלי. השיפור במניה זמן קצר לאחר כניסת ויגודמן לתפקיד נרשם בזכות ניקוי די גדול של המערכת. להחליף מנהלים בשעת משבר זו טעות גדולה, אף על פי שבני לנדא (בעל מניות גדול בטבע - י"ש) חושב אחרת".