כל ערב יושבים אזרחי ישראל ומקבלים את הפרק היומי בסדרת המתח נתניהו־מוזס. בין רגעי האימה פורצים מאיתנו פרצי צחוק בלתי נשלטים. אבל אז אנחנו מבינים שהבדיחה היא עלינו. ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו”ל “ידיעות אחרונות” ארנון (נוני) מוזס מתגלים כתאומים זהים, ושניהם מתייחסים אלינו כאל פועלים בעסק של אבא שלהם.
הקו האנטי־ביבי של “ידיעות אחרונות” היה ידוע לכל קורא חדשות מפוכח. מבחינתם של עיתונאים רבים המועסקים בעיתון זה היה קו אידיאולוגי, תוצאה של תפיסת עולמם. מבחינת מו”ל העיתון, העוינות לנתניהו נבעה מאינטרסים כלכליים בלבד. בלבו פנימה, לפחות לפי מה שנחשף עתה, לא מן הנמנע שהוא בכלל מזדהה עם נתניהו ואפילו מעריץ אותו. אבל מוזס הוא איש עסקים שירש אימפריה. הוא רואה בעיניים את שורת הרווח. עיתונות עבורו היא מוצר צריכה. האמת הציבורית וההגינות העיתונאית פחות מעניינות אותו. אם תרצו: כמו שמנהלי חברות תרופות למיניהן משתמשים ברופאים, כדי שאנו נכניס לגופנו תרופות, והם יכניסו לכיסם כסף, כך לכאורה ביקש מוזס לעשות שימוש בעיתונאים. הם מבחינתו כלי שאמור לפעול על התודעה שלנו, כדי שבסופו של תהליך הוא יצליח לשמור על העסק שבנה אביו.
נרדפים בידי צו אביהם
עבור נתניהו, מדינת ישראל היא עסק ששייך לאביו המנוח. אביו אומנם לא הצליח למשול בה, אבל זה בדיוק ייעודו של נתניהו הבן, המקדיש את חייו לחולל תיקון ולהבטיח ש”העסק” הקרוי מדינת ישראל יישאר בידי המשפחה. הכשרתו של יאיר הבן אל תוך העסק המשפחתי כבר החלה. במילים אחרות, גם אם עבור האב בנציון נתניהו מדינת ישראל הייתה מימוש אידיאולוגי, נתניהו רוקן אותה מכל תוכן, והוא מתייחס אליה כאל מפעל שצריך להותירו “בידיים הנכונות”. תושבי עמונה, ערביי ישראל, המזרחים, כולם “מטופלים” בהתאם לאינטרס שישמור על העסק בידיו. בדיוק כמו מוזס, החרדה הגדולה ביותר של נתניהו הנה לאבד שליטה ולבגוד במורשת אביו.
נתניהו ומוזס נרדפים בידי צו אביהם, ואף מדברים באותה שפה: שפה פרקטית, צינית. שפה שהופכת כל מהות למספר. נתניהו: “אנחנו מדברים על מתינות, תקשורת סבירה, להוריד את רף העוינות אלי מ־9.5 ל־7.5”. מוזס: “זה ברור לי. עזוב, צריך לדאוג שתהיה ראש ממשלה”.
אם משבר החשמל בעזה לא יתפוצץ לנו בפנים ותפרוץ כאן אינתיפאדה נוספת, נראה שהספירה לאחור של שלטון נתניהו כבר החלה. לא הספין של ח”כ דוד ביטן, שלפיו ראש הממשלה יוותר על תיק התקשורת, לא העיכובים השערורייתיים של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ולא השרים בעלי הנאמנות העיוורת לשליט יעצרו אותה. עכשיו יגיע תורם של האזרחים להתנער מכל מי שחושב שהמדינה היא העסק של אבא שלו.