ארגוני הדגל של יהדות ארצות הברית, השדולה הפרו־ישראלית איפא”ק וועידת הנשיאים יצאו חוצץ נגד החלטת נשיא ארצות הברית אובמה לא להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו”ם נגד ההתנחלויות. ארגונים אלה, שמייצגים תמיד נאמנה את הקו של ממשלת ישראל, בייחוד הימנית, גם לא היססו לנגח את אובמה על הסכם הגרעין עם איראן, יד ביד עם המפלגה הרפובליקנית. הם נתפסים בעיני הממשל האמריקאי היוצא כסוכני ממשלת נתניהו יותר מאשר כנציגי הקהילה היהודית האמריקאית.
71% מיהודי ארצות הברית הצביעו בבחירות להילרי קלינטון, למרות דעותיו הפרו־ישראליות של דונלד טראמפ. מרבית יהודי ארצות הברית הם ליברלים המצדדים בפתרון שתי המדינות. הכרתי את יהדות ארצות הברית מקרוב, כשכיהנתי בתחילת שנות ה־90 כקונסול כללי של ישראל בניו יורק, ובעת השיח שניהלתי עמה לאחר חתימת הסכמי אוסלו. הרוב הגדול הוא אכן מתון. ההנהגה היהודית האמריקאית מעצם טיבה היא מיליטנטית, שמרנית ואורתודוקסית, אך הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים הם מתונים. אפשר להניח שכשטראמפ ייכנס לתפקידו, איפא”ק וועידת הנשיאים ייתנו לו רוח גבית בתמיכה במדיניות ההתנחלויות ויפעילו עליו לחץ להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. הם נתנו את ברכתם למינוי מזכיר המדינה הימני רקס טילרסון ולשגריר בארץ דיוויד פרידמן, שעוקף את נפתלי בנט מימין.
נתניהו עושה שימוש ציני ביהדות האמריקאית, שהוא רואה כשלוחה של השגרירות שלנו בוושינגטון. היהדות המאורגנת ברובה, מלבד יוצאי דופן כגון הוועד היהודי האמריקאי וג’יי־סטריט הפרו־דמוקרטים, שלמה עם מדיניות הממשלה הנוכחית. היא גם לוקה באותו סינדרום של הימין הישראלי ש”העולם כולו נגדנו” וכי “לנצח נאכל חרב”. מנהיגי יהדות ארצות הברית נפגשו עם מנהיגים פלסטינים ממצרים וירדן, אך הם שותפים לתפיסת העולם של נתניהו ובנט כי אין פרטנר ולא יהיה כזה. באמריקה החיים טובים ומרווחים. הם יצאו את הגטו, אך הגטו לא יצא מתוכם.
הגאולה לא תבוא מבחוץ
הבעיה של יהודי ארצות הברית, מעבר לתמיכה העיוורת של הממסד היהודי בממשלת הימין, היא שעמדות אלו ומעמדה של ישראל באמריקה הליברלית מרחיקות את רוב יהודי אמריקה מישראל של היום; יהודי ארצות הברית הליברלים כבר אינם קושרים את זהותם בעיקר לישראל, אלא לשמירת המסגרת היהודית הקהילתית האמריקאית. הם קשורים לישראל בעיקר באמצעות מנגנון ההתרמות הענף ולא דרך ערכי המדינה. מבחינה זאת, ישראל של היום לא רק שאינה “אור לגויים”, אלא גם אינה “אור ליהודים”. יש לנו נטייה להיתלות בדוד סם למתן סיוע ביטחוני ובדוד העשיר בארצות הברית שיתרום למוסדות הבריאות והחינוך שלנו. יחסי תלות ושתדלנות - במקום שותפות ערכית ומדינית.
הגאולה לא תבוא משם. עתידנו תלוי בממשלת ישראל - לא בממשל האמריקאי; ביהודי ישראל, ולא ביהודי ארצות הברית. החברה הישראלית, הניצבת בפני צומת דרכים קריטי, חייבת לבחור בדרך שמובילה אותה בחזרה לערכי מגילת העצמאות ולדרך עצמאית לעבר שימור הדמוקרטיה ופתרון שתי המדינות.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה - מנהיגים צעירים"