בוקה ומבולקה בתקשורת הישראלית, שנתפסה, כך נדמה לי, עם המכנסיים למטה בכל הקשור לפרשת 2,000. מה שמתגלה לעינינו הוא ניסיון השתלטות, לכאורה, על תקשורת מצד גורמים פוליטיים ואנשי עסקים המתקראים אנשי תקשורת. כל ההצטדקויות של עיתונאים מסוימים לא יתקבלו בציבור הישראלי. אגב, מבלי לקבוע מסמרות, אטען שהציבור הרחב מתחלק בין אלה הבזים לתקשורת לבין אלה האדישים לחלוטין למסריה. התהודה התקשורתית של הפרשה אינה חוצה את אולפני הרדיו או הטלוויזיה ואינה גולשת אל מעבר לשוליים של דפי העיתונים. התקשורת נמצאת, לעניות דעתי, באחת משעותיה הקשות.
מה שנגלה לעינינו הוא לא פחות מקשר לכאורה שנקשר בין שני בעלי אינטרסים כדי לספק את צורכיהם האישיים. עיתונות, עבורם, נראית כאמצעי בלבד להשגת מטרות. אם יתברר שכל החשדות המיוחסים לשני האישים המרכזיים המעורבים בפרשה נכונים, כי אז מדובר בהסכם אולטימטיבי. איפה היו שומרי הסף בכל 20 השנים האחרונות? אף אחד מלבד מוזס ונתניהו לא ידע על המפגשים התכופים? בלתי סביר בעליל. הרבה יותר סביר שישנם כאלה שידעו, אך העדיפו למלא את פיהם מים. הם נושאים באשמה לא פחותה משני הקושרים לכאורה.
למשמע דברי ההתגוננות של עיתונאים בכירים, הטוענים שגם אם נתניהו ומוזס היו מגיעים להסכם, ממילא הוא היה בלתי ישים בגלל היושרה של מרבית העוסקים במלאכה, אין אלא להרים גבה, לכל הפחות. עיתונאים מכירים היטב את דרכי הפעולה של עורכים או עורכי משנה או מיני גורמים אחרים המעורבים בתוצר הסופי שאנו קוראים, שומעים או צופים. כל ההיתממות הזאת אינה במקומה. נתניהו ומוזס לא שוחחו או זממו דברים מופרכים. שניהם מכירים את התנהלות התקשורת בצורה מצוינת, ולכן הם הרשו לעצמם לנהל מגעים ביודעם שאפשר להטות את הכף לטובתם האישית ולכל אחד אינטרסים מובהקים. העובדה שיש עיתונאים שהופתעו לחלוטין מהפרשה מלמדת שמנגנוני הביקורת והבקרה שלהם עצמם לא פעלו כיאות. וישנו חטא קדמון להתרחשות הנוכחית.
רק לפני תקופה קצרה נתניהו ערך תדרוכים למערכות של כלי התקשורת בישראל. מעדויות של עיתונאים שהשתתפו בפגישות אלה אפשר ללמוד שנתניהו נקט אסטרטגיה פשוטה אך יעילה להפליא: הוא תקף את העיתונאים קשות ביודעו שגם אם הם יצאו מהפגישה ולא יהפכו לאוהדיו השרופים, בכל זאת אימת דבריו תלווה אותם. הייתה כאן כוונה ברורה לרכך את הביקורת, במקרה הטוב, או להפכה לתמיכה בנתניהו, במקרה הגרוע. לעניות דעתי, העיתונאים נפלו לתוך המלכודת של נתניהו בקלות בלתי נסבלת. גם במקרה זה הבלמים אבדו, הפיקוח התרופף. נתניהו רצה לקבע בתודעת העיתונאים שיש בעל בית, ואל להם לפגוע בו.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי