סליחה שאני לא זורמת עם הטרנד הישראלי לחבק את טראמפ, אבל קל לעמוד בפיתוי הפטריוטי לצאת בריקודים ברחובות כשהדבר היחיד שבאמת בהיר לגבי טראמפ הוא חוסר הבהירות. למה אפשר לצפות ממנו? לשאלה הזו יש מגוון רחב כל כך של תשובות סותרות, שהתשובה האמיתית היא שכנראה אפשר לצפות ממנו לבלתי צפוי.
חומה ספציפית אחת ככל הנראה הוסרה עם עזיבתו של אובמה ולכן האינסטינקט הוא לדהור קדימה בשמחה ואחר כך כבר נראה. אבל כשכל כולך מרוכז בניסיונות לפרוץ את החומה שנבנתה מולך, אתה מפסיק להסתכל על דינמיקה עדינה, על הסתעפויות אפשריות של השלכות. מנהיגות חכמה ומנוסה מבינה שהסרת חומה מסוימת לא פותרת את כל הבעיות בחיים. קודם כל, היא דורשת הערכה מחדש.
הדיבורים הנלהבים על העברת השגרירות לירושלים, למשל, אפויים למחצה במקרה הטוב. גם אם מקום השגרירות אכן בבירתנו הנצחית, השאלה היא אם צריך לרוץ לעשות את זה מיד ולא כחלק מתוכנית כוללת וברורה. האפשרויות הן לא רק “עכשיו או לעולם לא”. עם כל הכבוד לטראמפ, הוא לא נשיא רפובליקני רגיל שמשחרר יותר חבל לישראל. רבים מנבאים שלא ישרוד את הקדנציה. הסנאט והקונגרס אומנם רפובליקנים, אבל המפלגה הרפוליקנית מאוד אמביוולנטית לגביו. ברקע גם מהדהדים יחסי ישראל עם יהדות ארה”ב, שהתערערו בעשור האחרון אולי כיוון שיהדות ארה”ב דמוקרטית ברובה. אנחנו זקוקים לתמיכה של האנשים האלה בטווח הארוך, וזה לא קשור לטראמפ.
בנוסף, קיימת עוד בעיה קטנטנה ששכחנו ממנה והיא תמשיך להיות כאן גם אם יוכח סופית שהעולם כולו נגדנו ושטראמפ הוא חסיד אומות עולם. זה בסדר לא להסכים לתנאים מוקדמים למו”מ, להעדיף הסכם אזורי, לצאת נגד החלטות אנטי־ישראליות ולהאיר את אבו מאזן המניפולטור באור הנכון. אבל עם זאת, כדאי להכיר בכך שהפלסטינים ימשיכו להיות הבעיה שלנו ולכן אנחנו צריכים לדעת לתת להם אופק כלשהו ולא רק לקחת את מה שמגיע לנו. ההנהגה הפלסטינית מנצלת בציניות את מצוקת העם הפלסטיני לטובתה, אבל אם לעם הפלסטיני יהיה טוב יותר, גם לנו יהיה.
תנו לפחות 100 ימי חסד, לא לטראמפ אלא לנו
אם להם יהיה רע יותר, גם לנו יהיה רע. פעם היינו מודעים למשוואה הזאת אבל עם הזמן כנראה שמיקוד היתר בצורך לפרוץ את החומה מולנו גרם לנו לשכוח את מה שהיה פעם טבעי ומובן. אז עם כל הכבוד לבנט, לשקד, לחוטובלי, לסער, לברקת ולשלל נציגי הימין שסבלו מחרפת רעב בתקופת אובמה ורוצים עכשיו לטרוף מהר והרבה ככל האפשר - תהיו אחראים. חשוב להתיידד עם הממשל החדש, לכבד ולגבש יחד דרך המשך.
אבל טראמפ יכול להיעלם במהירות שבה הפציע וחיבוק יתר עלול להיות בעוכרנו ואפילו לשבור את התמיכה העל מפלגתית ארוכת השנים. הרי שתי המפלגות התנגדו בעבר להעברת השגרירות לירושלים וסיכוי טוב שזה מה שנפגוש בעתיד אם לא נטפל בזה נכון. ומה אם חלילה יתחיל פה אפקט דומינו כתוצאה מהעברת השגרירות? אפשר להיות לגמרי בטוחים שבבית הלבן יהיה מי שיגבה אותנו אם ניכנס לבעיה?
תנו לפחות 100 ימי חסד, לא לטראמפ אלא לנו. מאחורי החומה שהוסרה אין שמש זורחת וקטקטים שמזמרים את התקווה בהתרגשות. יש ערפל, מזג אוויר הפכפך וכבישים חלקים, אז גם אם יתברר שאנחנו האנשים הצודקים ביותר בהיסטוריה האנושית, עדיף לנסוע קדימה בזהירות.