קרל פון קלאוזביץ נולד בשנת 1780 במגדבורג, עיר הבירה של מדינת סקסוניה שבגרמניה. הנער הצעיר, שגדל על גדות נהר האלבה, התגייס בגיל 12 לצבא, ושנה לאחר מכן כבר השתתף במלחמה נגד האויב הצרפתי. לאורך השנים הוא מילא שורה של תפקידים בשדה הקרב, ולקראת סיום הקריירה הצבאית שלו הוזמן לנהל את האקדמיה הצבאית הפרוסית בברלין, על מנת שיחלוק מניסיונו העשיר. תפקיד זה אפשר לגנרל המוערך לבסס את הגותו בנושאים צבאיים־מדיניים, שיצאו לאחר מותו בסדרה של עשרה כרכים ושמה "על המלחמה".
פון קלאוזביץ נחשב לאבי תורת המלחמה המודרנית. המפורסמת באמירותיו היא "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". לרעיון זה פירושים רבים, אך הדגש העיקרי העולה ממנו הוא שלכל מלחמה צריכות להיות תכלית מדינית ומטרה ברורה, שלמען מימושן יוצאים להילחם מלכתחילה. על אף העובדה שאת מרבית שנותיו בילה על מדים, התנגד הגנרל המנוסה למלחמות טוטאליות ותמך בניהול מלחמה מוגבלת וממוקדת, תוך שימוש באמצעים מדודים. אחד החידושים שהניח אחריו אביה הרוחני של מכונת המלחמה הגרמנית האדירה, שאותה גם העלה על הכתב, הוא ההבחנה המובהקת בין אסטרטגיה לטקטיקה.
בשבוע האחרון התפרסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" ציטוטים חלקיים מדוח שחיבר מבקר המדינה בנוגע למבצע צוק איתן. הדוח המלא כולל ארבעה פרקים העוסקים במוכנות העורף, בהתנהלות הקבינט המדיני־ביטחוני, באיום המנהרות ובהיבטים של המשפט הבינלאומי בלחימה בעזה.
גם אם נניח לרגע לסימן השאלה הגדול המתנוסס מעל התהייה אם מבקר המדינה הוא הגורם המוסמך והמקצועי האמור לחקור את הנושאים הללו - ולצורך הדיון נשתדל גם להתעלם מאופן הפרסום המגמתי של הדוח - הרי שהפרק התקשורתי, הנפיץ, המסקרן וכנראה גם המתסכל ביותר, הוא הפרק העוסק בתפקוד הקבינט המדיני־ביטחוני.
הפוליטיזציה של הצבא
תמלילים חלקיים שהודלפו מהפרוטוקולים של ישיבות הקבינט חושפים זירה פוליטית רוויית סכסוכים, מלחמות אגו והמון דם רע שזרם בעיקר בין השרים שהשתתפו בישיבות. המטרה המוגדרת של הקבינט היא לסייע בגיבוש, בהובלה וביישום של מדיניות הממשלה בנוגע ליחסים הבינלאומיים ולביטחון המדינה. מתוקף תפקידו, המקביל לתפקיד דירקטוריון בחברה גדולה, היינו מצפים שיעסוק בהתוויית מדיניות כללית, בקביעת אסטרטגיה ובפיקוח על הפעילות, ולא בניהול ישיר של הפעילות.
במקרה הזה היה מצופה שהקבינט יעסוק בשאלות גדולות, כגון מה מטרת המבצע ברצועת עזה? האם המטרה היא רק הרתעה או שיש כוונה להרוס את כל היכולות של חמאס, או לשנות את המציאות הפוליטית בעזה? במציאות, ומתוך התמלילים שנחשפו, עולה כי ראש הממשלה תפקד בקבינט כמבוגר האחראי, ואילו שאר השותפים התבלבלו לחלוטין, ובמקום לבנות אסטרטגיה למבצע נגררו לעיסוק בטקטיקה ובדיונים ממושכים היורדים לפרטים ולרמות המיקרו־טקטיות.
שרי הקבינט שקעו בוויכוחים לא רלוונטיים, היורדים לרזולוציות המתאימות לדיון בפורום מ"פים או בקורס מג"דים, וודאי שלא לפורום הכולל שרים בכירים בממשלה. לאור העובדה שחלק מחברי הקבינט ראו את השתתפותם בו כשלב מקדים בתחרות עתידית על החלפתו של שר הביטחון, הפך הקבינט למועדון ויכוחים רווי אינטרסים אישיים.
אין זו הפעם הראשונה שבה אנו נתקלים במאבקים בין הדרג הפוליטי לצבאי, או במקרים שבהם מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות שיקולים פוליטיים ואישיים - אבל תמיד ידענו לעצור ולסמן קווים אדומים. אולם מהפרוטוקולים שפורסמו נחשפת התנהלות מדאיגה ופופוליסטית, המעלה שאלות מטרידות: האם הגענו לשפל שבו האגו והאינטרסים האישיים גוברים על האינטרס הלאומי? האם נבחר ציבור המכהן בקבינט משרת את קהל בוחריו או את ביטחון החיילים והאזרחים? ומעל הכל - האם על המזבח הפוליטי מותר להקריב הכל?
בשנים האחרונות הצבא עובר תהליך פוליטיזציה. הוא נגרר אל תוך השסעים, הפילוג והקיטוב השוטפים את החברה הישראלית ומאיימים לדרדרה למקומות מסוכנים. השיא הגיע בחודשים האחרונים, עם פרשת אלאור אזריה. כעת אנו נחשפים אל הסכנות המאיימות על תהליכי קבלת ההחלטות ונוגעות בחיים של כולנו.
גם מתנגדי נתניהו מכירים בעובדה שמבצע צוק איתן נוהל היטב בידי ראש הממשלה, וטוב שכך. לאור החומר שפורסם בימים האחרונים, החשש הוא שבמלחמה הבאה גם יכולת ההנהגה שלו לא תספיק. דוח המבקר על תפקוד הקבינט בצוק איתן צריך לשמש לנו פרשת דרכים - לא כדי להיחלץ מהקיבעון המחשבתי כפי שנטען, אלא כדי להפיק ממנו את הלקחים הנדרשים, לקבוע נהלים ברורים ומוגדרים ולהציב בלמים ואיזונים שיכתיבו את דרך תפקוד הקבינט וקבלת ההחלטות במבצע הבא.
אני מניח שרובנו לא היינו רוצים לשבת בפורום שבו מוכרעים חיי אדם. מדובר בהחלטות הרות גורל, והאצבע המורמת ראוי שתרעד. על מנת שנוכל לבטוח באנשים ששותפים לישיבות הקבינט, חשוב שנשמור עליו כשמורת טבע מבודדת מהדלפות, מפופוליזם ומלחצים פוליטיים. האינטרס שלנו, כהורים לילדים היוצאים לחזית, הוא לא לאפשר לפוליטיקאים להיכנע ללחצים הטבעיים המנהלים אותנו. לחץ ציבורי לשמור על הקבינט מנותק מאינטרסים אלו, בליווי תמיכה תקשורתית, עשוי לקרב אותנו אל התוצאה הרצויה. בנפשנו היא.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת