בעוד כעשרה ימים יתפרסם דוח מבקר המדינה על מלחמת עזה השלישית (מבצע צוק איתן) בקיץ 2014. מן הדוח יושמטו קטעים ספורים משיקולים של ביטחון מידע. ההחלטה על כך צפויה להתקבל ביום ראשון בוועדת המשנה לביקורת המדינה, בראשות ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד). בוועדה מסתמן רוב לפרסום הדוח.
למעשה, ההגדרה הנכונה ביותר למה שיתפרסם הוא "פרק". מבקר המדינה יוסף שפירא ואנשיו חיברו ארבעה פרקים, המכונים בתקשורת דוחות. פרק אחד, והחשוב ביותר לדעתי, העוסק בכישלון ההיערכות להגנת העורף, כבר פורסם לפני יותר מחודש וזכה להתייחסות מועטה. עניינם של שני פרקים נוספים שיתפרסמו בהמשך הוא צבאי־משפטי.
הפרק הצבאי נקרא "ההתמודדות עם איום המנהרות" ועוסק בהיערכות צה"ל מבחינה מודיעינית, טכנולוגית וצבאית. במוקדו השאלה מה ידע המודיעין על המנהרות ההתקפיות החודרות לשטח ישראל. שחקני המפתח בפרק זה הם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ומי שהיה אז ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף אביב כוכבי, שבקרוב יהיה סגן הרמטכ"ל.
בהדלפות שפורסמו השבוע צוטט כוכבי כאומר באחד הדיונים בתחילת המערכה האווירית, לפני הכניסה הקרקעית, את הדברים הבאים: "יש עשרות אינדיקציות שחמאס לא רוצה עימות". מיד היו מי שקפצו על הציטוט הבודד הזה כהוכחה לכישלון בהערכות אמ"ן באשר לכוונות חמאס. האומנם? לא צריך את דוח המבקר כדי לדעת ששני הצדדים לא רצו במלחמה. הם נגררו אליה כתוצאה ממיס־קלקולציות. ולכן, כשראש אמ"ן אומר כי חמאס לא רוצה במלחמה, זו הערכה נכונה. זה לא אומר כמובן שאם פורצת מלחמה, שאגב ישראל יזמה (בעקבות ירי של כ־30 רקטות בשבוע אחד מעזה ועל רקע מעצרים של מאות אנשי חמאס בגדה לאחר רצח שלושת תלמידי הישיבה מגוש עציון), שחמאס לא יילחם.
נושאים אחרים בפרק עוסקים בסוגיות המידע על המנהרות: האם הוא הועבר והופץ באמצעות הרמטכ"ל ושר הביטחון לקבינט? התשובה לכך היא כנראה לא, כפי שעולה מהפרק השני על "תהליך קבלת ההחלטות בקבינט".
בעניין זה אעיר במלוא הצניעות הערה אישית. בנובמבר 2013, כשמונה חודשים לפני המלחמה, פרסמתי מאמר ב"מעריב־סופהשבוע", שלפיו ההערכה בצה"ל היא כי חמאס חפר כ־30 מנהרות לתוך שטח ישראל. בסיום המלחמה התברר כי צה"ל חשף והשמיד 31 מנהרות. אם אני ידעתי, מדוע לא ידעו על כך שרי הקבינט? אם הם באמת היו רוצים לדעת על הסכנות והאיומים, הם יכלו לפנות לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל, או לפחות להעלות את הסוגיות האלה בדיוני הקבינט ולא להמתין עד ערב המלחמה.
סוגיה חשובה נוספת בפרק המודיעיני היא האם המידע על המנהרות הופץ לכל הדרגים בצה"ל שהיו צריכים להיות מיודעים. הפצת חומר מודיעיני היא אחת הרעות החולות בצה"ל, כפי שלמדנו גם מדוח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה ב־2006. ואם הופץ המידע על המנהרות - מה נעשה בו? במילים אחרות, האם צה"ל אימן את חייליו למערכה התת־קרקעית? האם הכין תוכניות מבצעיות למלחמה? והאם צה"ל ומשרד הביטחון עשו באמת מאמצים לפתח יכולות טכנולוגיות לגילוי המנהרות והשמדתן?
אגב, גם כיום אין עדיין פתרון מבצעי טכנולוגי יעיל - גם לא הקיר התת־קרקעי המוקם לאורך הגבול - לבעיית המנהרות, אף שנעשים מאמצים לפתח יכולות נגד האיום.
הפרק הרביעי שעתיד להתפרסם קרוי "פעילות צה"ל בהיבטים של הדין הבינלאומי", ועיקרו עוסק בסוגיות הבקרה והבדיקה של הדרג האזרחי והצבאי - האם צה"ל אכן נערך וניהל את המערכה כשלנגד עיניו דיני המלחמה. האם היועצים המשפטיים של צה"ל הכינו את הקצינים והחיילים והסבירו להם מה מותר ומה אסור לעשות? במילים פשוטות - האם צה"ל פעל במהלך המלחמה לפי הנורמות המקובלות במשפט הבינלאומי והאמנות הבינלאומיות, או שבוצעו בעזה גם פשעי מלחמה?
השורה התחתונה
הפרק השני שהוגש השבוע הוא "הפוליטי" מבין הארבעה ולכן גם מושך את תשומת הלב. שמו המלא הוא "תהליך קבלת ההחלטות בקבינט הנוגע לרצועת עזה לפני מבצע צוק איתן ובתחילתו". התקשורת והפוליטיקאים עסקו בו למכביר השבוע, לאחר שהודלפו ממנו לתקשורת קטעים "עסיסיים", שעניינם היה בעיקר "מלחמות היהודים".
במוקד חילופי המהלומות עמדו שר הכלכלה נפתלי בנט, שהתנצח והתנגח עם ראש הממשלה נתניהו ועם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. "ידיעות אחרונות" פרסם ביום שלישי כמה מהם.
יעלון לבנט: "אתה לא תנהל לי את הצבא".
בנט: "אני כן, אם לא מדווחים אמת".
יעלון: "אני לא צריך לתת לך דין וחשבון".
אגב, רוב הציטוטים אינם מופיעים בדוח והם לקוחים מהפרוטוקולים של דיוני הקבינט ומדיונים בפורומים מצומצמים שכללו את נתניהו, יעלון, גנץ, כוכבי, אלופי צה"ל, ראש המועצה לביטחון לאומי יוסי כהן וראשי השב"כ. שפירא ואנשיו מחטיבת הביטחון של משרד מבקר המדינה סרקו במסרקות ברזל את הפרוטוקולים ותשאלו את הגורמים המעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות.
אסור להתבלבל. ההדלפות השבוע ובהמשך הן תוצר של ספינים פוליטיים ומאבקי כוח בתוך הממשלה בין בנט לנתניהו, ובין האופוזיציה (יאיר לפיד וציפי לבני - שהיו חברי קבינט במהלך המלחמה) לקואליציה. ברקע ניצבים החשדות והחקירות נגד ראש ממשלה מוחלש, שיריביו מבית ומבחוץ כבר לוטשים עין אל כיסאו. ולכן לא צריך להתרגש מהכותרות ומהציטוטים החלקיים והמגמתיים, שמשרתים בעיקר את המדליפים ואת התקשורת.
עדיף להתמקד במהות. מי שזכו לעיין בדוח טוענים כי הוא "משמעותי" ביותר ומצביע על כשלים וליקויים רבים בתפקודם של נתניהו ויעלון, שלמעשה מידרו את הקבינט מהמידע שהיה ברשותם, לא קיימו כנדרש דיונים רציניים ומקיפים, וניהלו הלכה למעשה בעצמם את ההכנות למלחמה ואת המערכה עצמה יחד עם הרמטכ"ל. הדוח גם מבקר את הרמטכ"ל, את כוכבי, את ראש חטיבת המחקר באמ"ן אלוף איתי ברון ואת יוסי כהן, כיום ראש המוסד.
השורה התחתונה של הדוח היא שאף שבצה"ל ידעו מאז אמצע 2013 - כשנה לפני המלחמה - על איום המנהרות ההתקפיות, היקפו של האיום ומשמעותו לא הוצגו לקבינט, כמו גם לא היכולת המוגבלת של צה"ל להשמיד אותן.
כבר בקיץ האחרון, כשקרא ראש הממשלה את הטיוטות הראשונות של הדוח ושמע את ההדלפות לתקשורת, הוא הבין לאן נושבת הרוח ויצא למתקפת נגד.
הוא קיים סדרת פגישות עם עיתונאים, שבהן הציג את האמת שלו. הוא חזר על כך גם השבוע. נתניהו למעשה לא מקבל את מסקנות המבקר וחולק עליהן. ראש הממשלה טוען כי החל מנובמבר 2013 הוא הציג והתריע בפורומים שונים על איום המנהרות (ואיום הרקטות).
נתניהו הציג והקריא מתוך פרוטוקולים של ישיבות שנועדו להזים את הדוח. בין השאר, ב־26 בנובמבר 2013, בדיון על הערכת המודיעין השנתית, אמר נתניהו כי "הם חופרים בכל עזה". בדיון אחר, כעבור כחודשיים, בינואר 2014, אמר נתניהו כי "יש עכשיו 20 מנהרות". במרץ 2014, בעוד דיון של הערכת מצב, אמר נציג המועצה לביטחון לאומי שכפופה לראש הממשלה כי "יש להם עשרות מנהרות, אנו לא יודעים בדיוק כמה". נתניהו גם הסביר בשיחות התדרוך כי החל מאוקטובר 2014 הורה והנחה את צה"ל "לפתח אמצעים לאיתור ולסיכול מנהרות".
המבקר נפגש כמה וכמה פעמים עם נתניהו, יעלון, גנץ ואלופי צה"ל, ושמע ברוב קשב את הסבריהם. אך נראה כי לא השתכנע מהם, כיוון שהדוח הסופי כמעט לא רוכך בהשוואה לטיוטות. למעשה, הדוח קרוב יותר לטענות שהשמיעו בפניו וגם בפומבי חלק משרי הקבינט ובראשם בנט, שר האוצר לפיד ושר החוץ אביגדור ליברמן. הם טענו כי נתניהו ויעלון מיעטו לקיים בקבינט דיונים על איום המנהרות, שהדיונים שהתקיימו היו שטחיים, ושלמעשה הם לא שיתפו את השרים במידע ואף מידרו אותם. לטענתם, גם אם ראש הממשלה ושר הביטחון היו מודעים לאיום המנהרות והתבטאו בנושא, הם עשו זאת בפורומים מצומצמים וכמעט ולא בקבינט. אחת הטענות המרכזיות של בנט ולפיד הייתה שלקבינט לא הוצגה במלואה סכנת המנהרות ולא התוכניות כיצד לנטרלן.
מדוח המבקר עולות שתי קביעות נוקבות: א. הקבינט לא קיים דיונים יסודיים ורציניים. ב. בצה"ל אומנם ידעו על איום המנהרות וזיהו את חומרתו, אך לא הכינו את הצבא כראוי להתמודדות עמו.
ובכל זאת, צריך לזכור כי כמו במערכות הקודמות בלבנון ב־2006 ובשתי המתקפות על עזה ב־2009 וב־2012, צה"ל והממשלה פועלים מתוך שתי נקודות מוצא בסיסיות. האחת היא הרצון לצמצם את מספר הנפגעים, ביודעם שהחברה הישראלית מתקשה לקבל קורבנות. השנייה היא שבישראל יודעים שקשה להשיג הכרעות במלחמות מול כוחות גרילה. צה"ל יכול היה לכבוש את עזה תוך ימים ספורים ולמוטט את שלטון חמאס, שהיה שוב יורד למחתרת, אך אז מה? שוב כיבוש ישראלי בעזה? אלה הן מגבלות הכוח הצבאי והמדיני, ודוח המבקר לא עוסק בהן. זו גם לא סמכותו.
ועוד שאלה לסיום: האם המנהרות בפרט והחמאס בכלל מהווים איום אסטרטגי על קיומה של ישראל? אני לא חושב כך.
ועדת השלושה
בינתיים יש בצנרת עוד דוח שטעון את אישור הממשלה. גם הוא תוצר של צוק איתן והמלחמות הפוליטיות של שרי הממשלה. זהו דוח שהגישו עורך הדין יוסף צ'חנובר, לשעבר מנכ"ל של משרדי החוץ והביטחון, שבשנים האחרונות עסק בהפשרת היחסים עם טורקיה, המזכיר הצבאי לשעבר של ראש הממשלה אלוף (מיל') יוחנן לוקר, ואלוף (מיל') יעקב עמידרור, שהיה בעבר ראש המל"ל. השלושה מונו לוועדה שתבדוק את דרישתו של השר בנט לספק לחברי הקבינט שירותי מידע עדכניים יותר לקראת דיוני הקבינט, על רקע טענותיו כי לשרים אין מספיק מידע וזמן לעיין בחומרים ולהתעמק בהם לקראת הישיבות.
למעשה, כתנאי להסכמתו שליברמן ימונה לשר הביטחון, הציב בנט את הדרישה שלשרי הקבינט (כיום שמונה ושר השיכון יואב גלנט במעמד משקיף) ימונה מזכיר צבאי כמו שיש לראש הממשלה, לשר הביטחון ולנשיא המדינה. בסופו של דבר הסכים בנט להתפשר על מינוי הוועדה שנדרשה להציע הצעות לייעול ולשיפור דיוני הקבינט.
אחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את הוועדה הייתה ההדלפות מדיוני הקבינט, כפי שקרה במהלך צוק איתן וגם במלחמות קודמות. "חשיפתם של סודות מדינה היא רעה חולה", כותבים מחברי הדוח, "המשרתת את האויב ויוצרת נזק משמעותי למדינת ישראל". ראשי מערכת הביטחון התלוננו בפני חברי הוועדה על מכת ההדלפות ועל ההיסוס שלהם לחלוק עם השרים מידע סודי ורגיש.
הוועדה שקלה להמליץ כי שרי הקבינט יעברו מעת לעת בדיקת פוליגרף, אך הרעיון ירד מהפרק כששרים, שעמם שוחחו חברי הוועדה, התנו את קבלת ההצעה בכך שגם ראש הממשלה ייבדק במכונת אמת. במקום זאת ממליצה הוועדה כי אחת לשנה "ימלאו כל חברי הקבינט טופס הצהרת סודיות, שבמסגרתו יובהר כי הדלפה מהקבינט היא עבירה פלילית, ובתחילת כל דיון סודי יובהר כי מדובר בדיון מסווג, שהדלפה ממנו אסורה". לפי ההצעה, רשאי ראש הממשלה לדרוש מהיועץ המשפטי להורות על חקירה נגד שר שחשוד בהדלפה.
ראש הממשלה, ורק הוא, רשאי גם למנוע מראשי מערכת הביטחון לשתף את הקבינט במידע סודי. בכך למעשה נשללה זכות זו משר הביטחון. בעבר היו לא מעט מקרים ששרי ביטחון הורו לרמטכ"ל או לאלופי צה"ל שלא להופיע לדיוני הקבינט, ואם הופיעו - לא לחלוק את המידע שברשותם.
הדאגה לשמירת הסודיות הניעה את הוועדה גם להמליץ לצמצם מאוד את מספר המשתתפים בדיוני הקבינט. הדוח מזכיר כי באחת הישיבות נכחו 29 אורחים. הוועדה ממליצה שבישיבות הקבינט ישתתפו באופן קבוע רק הפקידים הבאים: ראש המל"ל, היועץ המשפטי לממשלה, המזכירים הצבאיים של ראש הממשלה ושר הביטחון וראש אגף במל"ל שאחראי על דיוני הקבינט.
הוועדה דחתה את דרישת בנט למינוי מזכיר צבאי אישי לשרים, אך ממליצה שהמל"ל יקצה שני עובדים בכירים כדי לתדרך את חברי הקבינט בכל הנושאים שהקבינט דן בהם ולספק להם את המידע הנדרש לשם כך. כמו כן מומלץ בדוח ששרי קבינט חדשים יקצו בחודשיים הראשונים לכהונתם שמונה ימים להשתלמות בנושאי הביטחון של ישראל, ושלפחות פעם בשנה יצפו שרי הקבינט בתרגיל ברמה מטכ"לית, וכל זאת כחלק מהכשרתם להבין ולקבל החלטות ראויות על מלחמה ושלום.
הדוח כולל עוד שתי המלצות חשובות. הראשונה היא שהממשלה תסמיך את הקבינט להורות על מלחמה; מתברר כי עד היום לא הייתה בעצם הסמכה כזו שמעוגנת בחוק. הקבינט מצדו רשאי להסמיך את ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ "לניהול השוטף של המערכה, ובלבד שימשיכו לעדכן את הקבינט כל יום".
ההמלצה השנייה היא שהקבינט יחליט על מטרות המלחמה וינחה את הדרג הצבאי להשיגן תוך "הדגשת המגבלות שיש להתחשב בהן בעת ביצועה".
לכאורה, המלצה זו נשמעת טריוויאלית, שהרי הצבא צריך להשיג את היעדים שקובע לו הדרג המדיני, שאליו הוא כפוף. אך ההיסטוריה מלמדת אותנו שברוב המלחמות הצבא יצא או נגרר למערכות בלי שיוגדרו לו יעדים מפורשים. התוצאה היא שלאחר מערכות כמו לבנון השנייה או צוק איתן ממשיכים להתווכח אם המלחמות היו "טובות" או "גרועות", אם הושגו היעדים או לא. אם היעדים אינם מוגדרים, קשה לשפוט את הישגי המלחמה או כישלונותיה.
המלצה נוספת מזכירה את האמרה הארמית ממסכת אבות "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון". השר בנט היה בעת צוק איתן פעיל במיוחד - הוא ניסה לדחוף את הממשלה וצה"ל לפעול למיטוט החמאס והיה בקי בפרטים לא מעט בזכות הביקורים שלו בשטח וקשריו, מאחורי גבו של שר הביטחון, עם קצינים בצה"ל. כעת באה הוועדה, שהוקמה כזכור בשל דרישתו של בנט, וממליצה שבעת מלחמה וניהול מבצעים צבאיים "אין לאפשר ביקורי שרים באופן עצמאי ביחידות הצבא ובגורמים המקצועיים, אלא במסגרת ביקור קבינט, שיתואם על ידי המל"ל. ביקור אישי של שר או מספר שרים יתאפשר רק באישורו של ראש הממשלה".