אז כן, אני בן 43, ורבים שואלים אותי, "תגיד, מה הסוד לחיים טובים?". אז באמת שאין לי מושג, וגם אף אחד לא באמת שאל, אבל אני כן יודע משהו על חיים סבירים, רגילים, נורמליים, ממוצעים, נטולי שאיפות ענק. כידוע, אף אחד מאיתנו הוא לא סיפור הצלחה (חוץ מאלה שכן), לכן מה שנותר זה לרדוף אחרי האושר, ולספר שאתם נהנים מהדרך. תשדרו שמחה והצלחה ותחייכו הרבה, יש מספיק לוזרים שיקנו את זה.



אם כן, הנה "חצי המדריך לחיים סבירים" (את המדריך השלם אפרסם כשאגיע לסוף). כל ההמלצות נבדקו ונמצאו יעילות. בהצלחה!



היו צרי עין - אין ספק שההצלחה האישית שלכם חשובה, אבל - כישלונם של אחרים מתגמל הרבה יותר, במיוחד של אלה שאינכם סובלים במיוחד. נסו להיזכר בהרגשה הנעימה הזאת, כשאדם שהיה לצדכם נכשל. זכרו, זה לא משנה כמה אתם מרוויחים - חשוב כמה אחרים מפסידים. נחמד לדעת שטוב לכם בחיים, אבל מה שיגרום לסיפוק אמיתי הוא שהאחר ייפול, יינזק, יינזף וייכשל. אם חלילה אדם שקרוב לכם הצליח, נצלו את הזמן בלקנא בו ובללכלך עליו, שהרי כל מה שיש לו, זה בזכות ביטחון עצמי ומזל.



אכלו רע - תזונה זה עסק רגיש, וכולנו אומרים שחשוב לשמור על המשקל ולאכול מזון בריא, אבל מה שבאמת עושה את החיים לטובים זה אוכל גרוע, או בקיצור מנה גדולה של צ'יפס ואלכוהול בשעות לא הגיוניות. תשאלו כל מי שבאמת חי ממה הוא נהנה, הוא לא יצביע על פרחי ברוקולי מאודים או על עדשים שחורות, אלא ייזכר בסטייק עסיסי שנצלה על מחבת עם חמאה שמוגשת עם המון כולסטרול רע, סותמי עורקים לצד פחמימות ריקות ומסוכרות לקינוח.



 "המשפחה אחרי הכל" 


תחשבו שלילי יהיה שלילי, וזה מעולה - המשפט הידוע תחשבו חיובי וכו' אינו אמין ובעיקר לא עובד. לעומת זאת, אם תחשבו שלילי תיווכחו שזה מוכיח את עצמו תמיד. אם אני רואה מולי יעד, אני מיד חושב, מה יכול לגרום לי לא להגיע אליו, איך אצליח להכשיל את עצמי בצורה המהירה ביותר. להפתעתי, לא צריך להתאמץ הרבה, הנפילה רק ממתינה בפתח. חבל לבזבז אנרגיות וזמן על יעדים ומטרות, כי ממילא אין סיכוי שאעמוד בהם, לכן, כדאי לעזוב את זה מראש, להתעצל. בניגוד למה שמספרים לכם, אל תאמינו בעצמכם יותר מדי, כי מה שלא הוכיח את עצמו עד עכשיו, אין סיבה שיתחיל. אתם בינוניים ורגילים ממש כמו כולם, ותרו. תנו למישהו אחר.



המשפחה אחרי הכל - החיים שלנו מורכבים ומסובכים, אבל צריך לדעת שבסופו של יום אתה חוזר אל התא החם הזה, שבו אתה מרגיש הכי מיותר. מדובר בקבוצה של יצורים הדבוקים לטלפון הסלולרי, שאי אפשר להחליף איתם ולו מילה. במיוחד אם יש שם אדם (לרוב ממין נקבה) שאף פעם לא מרוצה, שרק דורשת, שאין לה כוח, שהיא עייפה ושלדעתה הכל באשמתך. גם חבורת הגמדים, שרבים רואים בהם חמודים, מתוקים וטעם החיים, אין לך איתם לא שיג, לא שיח ולא תחומי עניין. לא ממש אכפת לך, שהאחד הביא יצירה מוזרה מבית הספר, שהאחר הפסיד במשחק פלייסטיישן או שהמתוקה קיבלה 64 בתנ"ך. זה לא באמת קשור לחיים שלנו. הבעיות שלהם, כמו חצ'קונים והתאהבות בילדה שלא רוצה אותם, נגמרות באותה צורה - זה מתפוצץ ומשאיר צלקת. אין דרך למנוע את זה.



אל תטפלו בבעיה, הזניחו אותה, סביר להניח שהיא תעבור לבד - החל בחורים בשיניים, דרך רשרושים במנוע של האוטו ועד לבעיות נפשיות כמו הדחקה ודיכאון, אין צורך לפנות לאיש מקצוע או למומחה - לרוב, בעיות רק מחפשות תשומת לב. חפצים עושים את עצמם מקולקלים או כואבים, כדי שתקדישו להם אנרגיות ומשאבים, הם אגואיסטים. לכן, הדרך לטפל, היא לא לטפל - הזניחו והתעלמו וזה יעבור.



החיים קצרים מדי בשביל להרהר ולחשוב, עדיף לאונן ומהר - אין צורך לשקוע בהרהורים על תובנות, זה רק מכניס לחרדות ולהבנה שחוץ מגיל 27, רוב החיים הם דרעק. במקום ייסורים ממושכים, תיהנו מהרגע הפנוי שיש לכם, כדי לעשות אהבה בהסכמה עם האדם הכי נגיש.