הכתרתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית הייתה ללא ספק מחזה סוריאליסטי. איל הנדל"ן, בעל רשת המלונות ובתי הקזינו, בעליה לשעבר של תחרות היופי "מיס יוניברס" והמנחה לשעבר של הריאליטי "המתמחה" = הפך למנהיג העולם החופשי. העולם כולו הזדעזע עמוקות, ככל הנראה מלבד ממשלות רוסיה וישראל.
מי שצפה בהשבעת טראמפ בוודאי הזדעזע מנאומו. "אמריקה תחילה", הייתה הססמה של הגורמים הבדלנים בשנים 1939-1940, שהתנגדו לכניסת ארצות הברית למלחמה נגד היטלר והנאצים למרות השמדת היהודים. גם הססמה "להחזיר את אמריקה לגדולתה", שמשמעה להחזיר את אמריקה לידי האליטה הלבנה, היא מטרידה. מדובר בניסיון התמרדות בארצות הברית הרב-תרבותית, שבה יש מיעוט גדול של שחורים והיספנים ועשרות מיליוני מהגרים. זהו סוג של הפיכה שמבצע טראמפ, אך ללא גיבויה של המפלגה הרפובליקנית, אשר ברובה התנגדה לו.
נראה שברק אובמה, הנשיא השחור שכיהן במשך שמונה שנים, היה קשה מדי לעיכול עבור אנשי מעמד הביניים הלבנים חסרי ההשכלה בארצות הברית. טראמפ הוא איש עסקים מצליח, שהביא עמו לקבינט מיליארדרים מצליחים. הוא עשוי להצליח בכלכלה, מה גם שירש מצב כלכלי טוב בהרבה ממה שאובמה ירש מקודמו ג'ורג' וו. בוש. עם זאת, טראמפ עלול לסכן את הרקמה החברתית האמריקאית. במהלך כהונתו ארצות הברית עלולה להיות מפולגת ולסבול מתסיסה חברתית מתמשכת. המיעוטים והמהגרים צפויים לסבול, כמו גם הקהילה הלהט"בית.
החוקה האמריקאית, בסיס כוחה של ארצות הברית, תאותגר כנראה בידי מנהיג שיפקיר את ערכי השוויון. זו הסיבה שלא עברו 24 שעות מרגע השבעתו של טראמפ, ורחובותיהן של עשרות ערים אמריקאיות הוצפו במיליוני מפגינים, ברובם נשים. את "מסיבת התה" החליף הכובע הוורוד. מעתה זו תהיה האופוזיציה באמריקה; בעיקר נשים, הנאבקות על נושאים כגון כלכלה, ביטחון לאומי, חינוך, בריאות וכן נושאים הנובעים מאי־שוויון מגדרי, כגון שכר שווה, הפלות, תכנון המשפחה, קידום בעבודה, זכויות המהגרות וכו’. בעשרות ערים בעולם הפגינו מתוך סולידריות עם נשות ארצות הברית. זכויות הנשים הן אולי נושא זכויות האדם החשוב ביותר בימינו. חברה יכולה להישפט על פי רמת השוויון המגדרי השורר בה.
הקרב הפוליטי בארצות הברית הוא כבר לא בין המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית, או הממסד השולט מול המפלגה האופוזיציונית, כמו בעבר, אלא הוא בין שתי תנועות: האחת פופוליסטית וגזענית, השואפת להתנתק מהעולם; והשנייה ליברלית ודמוקרטית, השואפת להיות חלק מהגלובליזציה בעולם ללא גבולות.
לישראל יש מה ללמוד מארצות הברית. כמו טראמפ, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה שתקום חומה סביבנו, שונא את התקשורת והאליטות האינטלקטואליות ומתבטא לא פעם באופן גזעני נגד המגזר הערבי. גם הוא שולט בזכות תנועה יותר מאשר בזכות מפלגה, כלומר תנועת המתנחלים, נוער הגבעות ושותפיהם. מה שחסר אצלנו הוא התנועה הנגדית. הישועה לא תבוא מיש עתיד או מהמחנה הציוני, אלא מתנועת אזרחים. יש לקוות שהיא תובל בידי נשים.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה - מנהיגים צעירים"