המבצע לפינוי עמונה: הצגה מופקת היטב

בממשלה יש תפקידי משנה הנחלקים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, בין שר הביטחון אביגדור ליברמן ובין מנהיג הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט. לכל אחד מהם אינטרסים פוליטיים משותפים ומנוגדים. כל השלושה נאבקים על קהל הבית - הימין - ומנסים להפחית מאחריותם להפקת הפינוי. 

גם המתנחלים חולקים בעצם כמה תפקידי משנה, הנחלקים בין התושבים, בין ההנהגה המסורתית והמקשישה, שמעמדה הולך ונדחק לשוליים, ובין הנוער הרדיקלי. כל המשתתפים במופע ידעו שהפינוי בוא יבוא. עדיין במדינת ישראל, אף שחלפו כבר 50 שנה מאז כיבוש הגדה המערבית במלחמת ששת הימים, ובין ניגוח לניגוח של בית המשפט העליון, צריך לשמור על מראית של כבוד וציות לשלטון החוק.

 
 

הפינוי היה צריך לקרות כבר מזמן. גזל אדמות פרטיות של פלסטינים הוא עדיין טאבו גם בחברה הישראלית, שהולכת ומקצינה את עמדותיה ואת העדפותיה הפוליטיות. בתי המשפט בישראל, בסופו של דבר, משתפים פעולה עם מפעל ההתנחלויות כל עוד הוא מתיישב על אדמות המדינה. מכאן ההבחנה בין התנחלויות "חוקיות" ו"מאחזים בלתי חוקיים". זו הבחנה שרק ישראל עושה - וגם את זה בקושי. העולם כולו רואה בכל ההתנחלויות בלתי חוקיות. מה שלא מפריע לממשלות ישראליות להמשיך להתנחל, ובצדק, בין השאר כי העולם מגנה ומגנה אך לא עושה שום דבר. פעם בתי המשפט נאחזו בהסבר של הממשלות כי ההתנחלויות הן לצורכי ביטחון, כדי להכשירן. כיום לא נזקקים לשום תואנה. מתנחלים כי זה "שלנו", כי זו "נחלת אבות".

במרכז ובשמאל ההולך ומתדלדל מצביעים כי רק ממשלות הימין מסוגלות לפנות התנחלויות. מנחם בגין פינה את ימית ואת יישובי פתחת רפיח. אריאל שרון - את התנחלויות רצועת עזה וצפון הגדה, ובנימין נתניהו את המאחזים מגרון וכעת את עמונה. מי שמאמינים כי תקדימים אלה הם אות לבאות, חיים באשליה. הימין הישראלי בכלל, והדתי־משיחי בפרט, זכו בקרב האידיאולוגי על דעת הקהל. אף שלא ממש התנחל בלבבות, מפעל ההתנחלויות (שיציין בעוד חמישה חודשים 50 שנים) זכה במערכה והביס בנוק־אאוט את מתנגדיו. 

עמונה תפונה להר טרשים זה או אחר – יש לקוות לא קרקע פרטית – אך ממשלות הימין ימשיכו להתנחל בגדה המערבית. הכרזות נתניהו וליברמן על תוכניתם לבנות 5,000 יחידות דיור הן רק הקדימון. שלא לדבר על כך שאף לא אחד מדבר על חזון שתי המדינות וחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים. וגם אם יקרה הבלתי צפוי והמרכז ירכיב ממשלה, הוא לא יהיו מסוגל לפנות התנחלויות.

הנחמה היחידה שאולי עוד נותרה היא שמשטרת ישראל, כשהיא רוצה, יכולה להתנהג ברכות ובהבנה כלפי מפגינים. השוטרים שצוותו למשימת הפינוי, לפחות בקווי המגע, הגיעו ללא קסדות ואלות ונשק חם. הם הגיעו בבוקר, הם אינם מפנים בלילה וגם לא נראו פרשים בשטח. הם תודרכו להפגין אמפתיה. התנהגות משטרת ישראל זועקת לשמיים, בניגוד להתנהלותה בפינוי פולשים בשכונות עוני וכמובן ביישובים ערביים בכלל וביישובים הבדואיים בפרט. שלא תגידו שזה נובע רק מגזענות? אולי תנחה השכינה את המפכ"ל רוני אלשיך להסיק מסקנות שאפשר לנהוג אחרת גם באירועים של סדר ציבורי, ללא הבדל דת, מין, מעמד חברתי והשקפת עולם.