את סוף השבוע הקרוב צריך בנימין נתניהו להקדיש למחשבה על תוצאות הפגישה הקרובה שלו עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. ביום שני הוא יעלה למטוס, מלווה בכותרות על הפרשיות השונות שבהן הוא מעורב, וירד ממנו בוושינגטון כמי שמגשים חלום ואולי אפילו ייעוד. אחרי יותר מעשר שנים (במצטבר) כראש ממשלה, יגיע נתניהו לראשונה לבית הלבן שבו יושב נשיא רפובליקני. בקדנציה הראשונה שלו פגש שם את ביל קלינטון, שהיה קשור ליצחק רבין ומושקע רגשית בעסקה עם הפלסטינים ובחברות מתהדקת עם שמעון פרס. העימות היה כמעט בלתי נמנע. קלינטון אמר אז שכשהוא מדבר עם נתניהו, הוא לא יכול שלא לחשוב שראש הממשלה הצעיר שמולו שוכח מי המעצמה ומי המדינה הקטנה מהמזרח התיכון. אבל קלינטון הוא כבר לשעבר, ואשתו היא הלוזרית הגדולה של מחנה השמאל האמריקאי.
בהמשך נאלץ נתניהו להתמודד עם ברק אובמה, סמל האולטרה־ליברליזם, שאמר לו בפגישה הראשונה להפסיק לבנות בהתנחלויות. העימות ביניהם נמשך שבע שנים, וידע מורדות ומורדות וכמה רגעים של תקווה מזויפת. בשבוע הבא סוף־סוף נתניהו יישר קו עם מנהיג שחושב כמוהו. שניהם יישרו את העניבות האדומות - נתניהו מקפיד על הצבע הזה לאחרונה - וידגמנו חברות קרובה. זה לא זיוף, זו האמת. נתניהו יתקבל שם כגיבור. גורם מדיני בכיר שבקי בהלכי הרוח בוושינגטון, מספר שנתניהו הוא אחד האנשים הנערצים על ידי גורמי הממשל החדש. הוא מותג שזוכה להערכה בעיקר מפני שהוא נתפס כראש האופוזיציה הכי יעיל נגד ה"אויב", אובמה. בעיני טראמפ נתניהו הוא היחיד שעשה משהו יעיל נגד הנשיא הקודם.
אז נתניהו יגיע לוושינגטון עם תנאי פתיחה אידיאליים. הוא האיש שהמלך החדש רוצה ביקרו; הוא האיש שהנשיא המוחצן ביותר רוצה להחצין את השינוי ביחס כלפיו; הוא האיש שהגיע לבית הלבן בחושך, שספג את תמונת הנעליים על השולחן, שספג מאנשי הנשיא הקודם את התדרוכים שכינו אותו פחדן, ועכשיו אמור לקבל את ההפך הגמור.
ליצור קשר אישי
גורמים שמדברים עם אנשי טראמפ מספרים שהם רואים בנתניהו ידיד אמת. טראמפ הרי הקליט סרטון תמיכה בנתניהו ב־2013. הוא ביקש להיפגש עמו ונענה כשנתניהו היה בניו יורק, בזמן שאף מנהיג זר לא העז לפגוש את המועמד המוזר או לתת לו לגיטימציה. "הם באותו ראש", אומר לנו גורם אמריקאי, "והאנשים שסביב טראמפ רואים בהצהרות של נתניהו משנה סדורה, שהם מזדהים איתה באופן הכי אמיתי".
בתנאים כאלו נותר לשאול רק שאלה אחת: מה ייצא לנו מזה? זה בדיוק מה שנתניהו חייב לשאול את עצמו. איך רותמים את התנאים האלה ליעדים קשיחים. הוא בא לבית הלבן אחרי ההכרזה על בנייה נרחבת בשטחים, אחרי העברת חוק ההסדרה וכאשר אירופה החלה בצעדי תגובה קשים.
אומרים שהדבר החשוב בפגישות הראשונות הוא ליצור קשר אישי וערוץ הידברות שקוף. יש מי שאומרים שזה כבר קורה, שנתניהו מדבר עם אנשי טראמפ בשבועות האחרונים כפי שמעולם לא דיבר עם אנשי אובמה.
בימין יש כמה גישות ליחס כלפי טראמפ. אנשי ההתיישבות, המתנחלים, רואים בטראמפ הזדמנות אלוהית, כמעט משיחית, שספק אם תחזור. הם מאמינים שאפילו טראמפ לא יכול לעקוף את ראש הממשלה מימין, ולכן על נתניהו לשבור חזק ימינה כדי שטראמפ יאגף אותו משמאל, אבל באופן לא משמעותי. מבחינתם, שימור יחסי הנזיפה, הגינוי וחוסר שביעות הרצון בין ארה"ב לישראל הוא יעד, כל עוד התוצאה היא בנייה בהיקף חסר תקדים ושינוי דמוגרפי בשטח, כך שלא יהיה סיכוי למדינה פלסטינית, גם אם יהיה שינוי בשלטון.
זו הסיבה לכך שנפתלי בנט מזנב בנתניהו, לכן הוא לא הסכים לדחייה בחוק ההסדרה, לכן הוא מייצר לחץ בלתי פוסק על ראש הממשלה. גם כדי להניע את נתניהו וגם להבהיר שהוא האיש שדוחף, שפועל ושמשיג.
בליכוד יש מי שמחשק מדינית את נתניהו. חישוק שקט בינתיים. פעולות שקטות של שרים ופעילים, שמטרתן ללחוץ על נתניהו לחזור מארה"ב אחרי שסיכם עם טראמפ לזרוק את רעיון המדינה הפלסטינית, להתנער מנאום בר־אילן, להשתחרר מנוסחת השמאל של הפרדה וחלוקה ולבוא עם פתרון ימני של סיפוח, אזרוח, מקסימום אוטונומיה.
לא בטוח שטראמפ מוכן לתת טרמפ למהלך הזה. מבחינתו, זה אומר לריב עם כל העולם על משהו שלא קרה ולא ישנה כלום בשטח. זה לתת כתף למהלך שעשוי להבעיר את המזרח התיכון. הנה, טראמפ אפילו הוריד הילוך ממהלך העברת השגרירות לירושלים אחרי שקיבל מסרים מאיימים מהעולם הערבי.
בכירי יהדות ארה"ב שדיברו עם גורמי ימין בישראל הזהירו שהם לוחצים יותר מדי. זה נכון שטראמפ באופן בסיסי בעד ישראל, בעד נתניהו ונגד הפלסטינים, אבל הוא גם אמר שהוא רוצה עסקה. הוא איש עסקים. בעיניו יש כאן אתגר - לסגור את העסקה שאיש לא הצליח לסגור לפניו. לעשות את הבלתי ייאמן ואת הבלתי צפוי. המחיר לא מעניין אותו כרגע. אומנם טראמפ מינה לתפקיד מפתח את החתן היהודי שלו ג'ארד קושנר, שמשפחתו תרמה כספים להתנחלויות, אבל המינוי לא נועד להיכשל, אלא להצליח.
אז השאלה היא: האם נתניהו יכול להציג עסקה הגיונית? הסדר ביניים, מדינה פלסטינית בשלבים, או גושים תמורת אוטונומיה וריבונות פלסטינית מוגבלת. אביגדור ליברמן משוכנע שאפשר למכור לטראמפ את תוכנית ההסדר האזורי, המבוססת על מדינה פלסטינית וחילופי שטחים ואוכלוסיות. ערבים לפלסטין, יהודים לישראל. זה פשוט, ברור ונשמע כמו עסקה. לשם כך ליברמן צריך לגייס את נתניהו ולהתמודד עם התנגדותו של בנט.
"מעדיף להיות כבאי שמכבה שריפות"
רק שלנתניהו אין מרחב פוליטי מספק לתמרון, וספק אם לטראמפ יש סבלנות והבנה למצוקה פוליטית של מנהיגים זרים. אחרת הוא לא היה מתכתש עם נשיא מקסיקו ועם ראש ממשלת אוסטרליה. ראש הממשלה צריך ללמוד את יחסי הכוחות בין טראמפ, מזכיר המדינה רקס טילרסון, שר ההגנה ג'יימס מאטיס, והיועץ לביטחון לאומי מייקל פלין. הוא צריך להבין מי מושך בחוטים ומי הוא האיש שבסוף עובד בשטח. זה ייקח זמן.
נתניהו תמיד יכול להתמקד בהבנות אסטרטגיות שקטות ובדברים החשובים באמת, כמו מניעת נוכחות איראנית בסוריה והגבלת מימון איראני לטרור, או לנסות להשיג הישגים קצרי טווח, גימיקים, כמו ביקור ראשון של טראמפ בישראל, הבטחה קשיחה יותר בעניין השגרירות, הקלה בעונשו של ג'ונתן פולארד או הקלת תנאי קבלת הוויזות של ישראלים לארה"ב.
רק שנתניהו נגד יוזמות ישראליות. הוא מעדיף להציג עקרונות ולבלום מהלכים בעייתיים. הוא מעדיף להיות כבאי שמכבה שריפות מאשר אדריכל שמוביל מהלכים. אולי דווקא הפעם זו עלולה להיות החמצה. נתניהו צריך להגיע לבית הלבן עם תוכנית ולא רק עם רשימת משאלות. לא בטוח שיש לו כזאת.
הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2