דיור מוגן
בואו נתעלם רגע מעשן הסיגרים וריח האלכוהול, ונצלול לפרשת הצוללות. גם כאן גרר היועץ המשפטי לממשלה את רגליו זמן רב, בטרם הואיל להחליט על פתיחת חקירה פלילית. אז אנחנו נמצאים עכשיו, בעזרת השם, על סף פתיחת החקירה, במקום שנהיה בסוף החקירה. לא צריך להיות משפטן דגול או חוקר משטרה מנוסה כדי להבין שהפרשה הזו מצחינה.
גם המפקח קלוזו או לואי דה־פינס היו קולטים מיד את העניין. פעם, כשהיו כאן יועצים משפטיים שעבדו בשירות החוק, החקירה הייתה נפתחת בליל הפרסום הראשון. האפשרות של המעורבים השונים בה לשבש, למחוק, להדיח ולהעלים ראיות הייתה מצטמצמת למינימום. אצלנו נמשך הליך ה"בדיקה" חודשים, עד שמישהו מואיל בטובו למלמל משהו על הצורך, אולי, לעבור לחקירה פלילית. הבדיקה "הבשילה" לחקירה. כשממתינים יותר מדי זמן להבשלה, מגיעים לריקבון.
תזכורת: גם כאן, הוא לא ידע. ביבי לא ידע. למה שיידע שהמקורב מספר אחת שלו, בן דודו הקרוב, הפרקליט האישי, שותף הסוד האולטימטיבי, זה שיושב איתו בארבע עיניים וגר מולו בקיסריה, גוזר קופונים שמנים מעסקת הצוללות? האיש שלא יודע איך מגיעים לביתו ארגזי שמפניה ורודה בקצב של בר בינוני בתל אביב, גם לא ידע שמפקד חיל הים האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום העיף, מעכשיו לעכשיו, את המתווך ואיש הקשר הקבוע של ישראל לתאגיד תיסנקרופ. ביבי לא ידע שהחברים הביאו במקומו אחד, מיקי גנור. למה שביבי יידע, הרי מי שעשה את כל זה, לכאורה, היה אבריאל בר יוסף, שעובד שלושה מטרים מביבי, בתור המשנה לראש המטה לביטחון לאומי. גם הוא, אגב, גר באותה שכונה בקיסריה. וגם דוד שמרון גר שם. וגם מיקי גנור. ונתניהו. דיור מוגן לגיל הזהב.
גם אחר כך, כשביבי הציג את בר יוסף כיועץ לביטחון לאומי החדש שלו, הוא בכלל לא ידע שאותו בר יוסף בוחש מהצד בהחלפת מתווכים בעסקאות מיליארדים ורוקם מזימות עם אותו עו"ד שמרון, בכל הקשור לרכש ימי מגרמניה, שאת רובו אנחנו בכלל לא צריכים. לא, הוא ממש לא ידע על כל זה. זה חמק לו בצוק איתן, או משהו.
גם כשנתניהו הביא את רעיון העוועים לרכוש עוד שלוש צוללות לחיל הים, לא היה לו מושג שמי שיקבל קומיסיון שמנמן מהסיפור הזה הוא בן דודו ועורך דינו שמרון. גם אחרי ששר הביטחון יעלון זרק את שלוש הצוללות מכל המדרגות (בצדק. חיל הים התנגד אפילו לצוללת השישית, אז למה שיתמוך בתשע צוללות), המשיך נתניהו לא לדעת. "מעריב" חשף את הכוונה לרכוש עוד שלוש צוללות, בניגוד לדעה המקצועית של צה"ל, וביבי עדיין לא ידע מי מרוויח מכל זה. מזל שדרוקר גילה לו אחר כך שמדובר בשמרון, זה שמטפל לנתניהו בעניינים הכי רגישים והכי נפיצים.
בינתיים הוא החליף את שר הביטחון, כדי שעניין הצוללות יעבור יותר חלק, בלי לדעת כלום. ואז הוא לא ידע שפתאום רוצים לרכוש גם ספינות נגד צוללות, אף על פי שאנחנו צריכים ספינות נגד צוללות בערך כמו שמילצ'ן היה צריך לקנות לשרה את כל השמפניה הזאת. ואחר כך התברר שיש גם כוונה להעביר את תחזוקת הצוללות מהידיים של חיל הים לידיים של הגרמנים, כי זה מאוד הגיוני להעביר את הטיפול בנשק האסטרטגי הכי חשוב של המדינה לידיים זרות.
אבל נתניהו לא ידע כי הוא היה צריך להסביר למילצ'ן שזה בסדר, אפשר לקנות לשרה תכשיט בשווי 10,000 שקל, הוא בדק עם משפטנים וזה חוקי לגמרי. ואז נפתח מכרז בינלאומי לרכישת קורבטות, ספינות שיגנו על אסדות הגז של ישראל, אבל ברגע האחרון המכרז בוטל, אף על פי שהיו הצעות זולות יותר מההצעה הגרמנית, וגם את זה נתניהו בכלל לא ידע, וגם לא קישר את ביטול המכרז לעובדה שדוד שמרון ישב עם מיקי גנור אצל מנכ"ל משרד הביטחון ודרש את ביטול המכרז. כל זה, צריך להדגיש, קרה בלי שנתניהו ידע! היו לו דברים חשובים יותר על הראש. לסגור את תאגיד השידור הציבורי, למשל. כדי שגם אנחנו לא נדע.
ובינתיים, הגדילו קצת את הגודל של ספינות המשמר והפכו אותן ליקרות יותר, כדי שתשובה יוכל לישון טוב בלילה בעניין אסדות הגז, והגרמנים יקבלו יותר כסף, וגם החברים שחוגגים על העמלות שלהם ירוויחו משהו. וכל זה קורה באותה שכונה בקיסריה, בין הווילה של גנור לווילה של בר יוסף לווילה של שמרון, אבל ביבי לא ידע מכל זה, כי הוא בדיוק ישב בווילה של אדרי, מול הבית, ושתה אספרסו ועישן סיגר באחת מפגישות העבודה שהוא מקיים שם באופן קבוע, בעוד אנחנו מממנים את הווילה שלו, שאליה אסור להיכנס ללא תהליך חיטוי קפדני, כלומר פשוט לא נכנסים.
לפני שבוע או שבועיים התקיים באחת מוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיון בעניין רכש הצוללות, הספינות וכלי משחית אחרים. התברר שם משהו מדהים: זה בכלל לא חוקי לבטל מכרז באמצע התהליך. באותו דיון נאמר על ידי היועצים המשפטיים של משרד הביטחון כי ישנם עשרות סעיפים המאפשרים פטור ממכרז, אך אין שום סעיף בחוק שמאפשר ביטול מכרז, כפי שקרה בפרשת כלי השיט, לדרישת עו"ד שמרון, שפעל כזכור בלי שלנתניהו היה מושג ירוק מכל הסיפור. ובכלל, מה לביבי ולצוללות? הרי אסור לעשן סיגר בצוללת.
עכשיו, סוף-סוף, יכולים חוקרי המשטרה להתחיל לעבוד באמת. השבוע פורסם שהחברים שמרון, גנור ואולי גם צ'ייני, ייחקרו באזהרה. מפקד חיל הים לשעבר אלוף רם רוטברג כבר העיד. לטעמי, כפי שכבר נכתב כאן, אחד הדברים שהמשטרה חייבת לגלות בפרשה הסרוחה הזו, הוא מדוע פתאום שינה חיל הים את עורו והעביר המלצות חיוביות ודרישות מוזרות למסעות רכש נרחב ומיותר שלא אושרו בעבר. האם יש קשר לעובדה שבר יוסף, ראש המל"ל בפועל, הפעיל לחצים יחד עם מיקי גנור על מפקדי החיל? האם התקופה שבה "הושאל" רוטברג למל"ל והסתופף בחברתה של חבורת גוזרי הקופונים הזו השפיעה אחר כך על שיקול דעתו של חיל הים?
כל זה, צריך להדגיש, קרה בלי שנתניהו יודע, שומע או נוגע. הוא בדיוק היה עסוק בנזיפה בשגריר בלגיה תוך כדי הצבעה בעד חוק ההסדרה, שלדבריו ימיט על ישראל חרפה ויגרור אותה להאג.
2. בלי בושה
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ייעץ לראש הממשלה נתניהו לוותר מיוזמתו על תיק התקשורת. מנדלבליט אמר לנתניהו את הדברים בקולו, לאחרונה, בעיקר לנוכח הבג"ץ שהוגש בנושא. צריך לברך את מנדלבליט על היוזמה, היצירתיות והאומץ. בדיקטטורה קיסרית, זה לא מובן מאליו שיועמ"ש ימליץ לקיסר לוותר מרצונו על שליטתו במערכת כזו או אחרת. זה יכול לעלות לו בראשו (במובן הפיזי).
רגע, אבל נזכרתי שישראל אינה דיקטטורה קיסרית, אלא דמוקרטיה פרלמנטרית. אז מדוע, למען השם, לא עושה היועמ"ש את המעשה הנדרש? האם אחרי שהאזין לקלטות של נוני וביבי, אחרי שהבין שראש הממשלה הוא גם נציג הבעלים, העורך הראשי, עורך החדשות ועורך הדין של "ישראל היום", אחרי שנחשף הקשר בינו לבין שאול אלוביץ' (הבעלים של אתר חדשות גדול) ונאסר עליו להתעסק במחצית מענייני התקשורת בישראל, עדיין לא הבין מנדלבליט שכל רגע נוסף שבו מחזיק נתניהו בתיק התקשורת מגחיך את שלטון החוק בישראל?
את ההוכחה הטובה ביותר לכך שנדרשת כאן התערבות חדה ומהירה קיבלנו השבוע, כשהתברר שנתניהו ממשיך, למרות הכל, לתכנן את חיסולו של תאגיד השידור הציבורי, ומבקש עכשיו לדחות שוב את העלייה לשידור. כן, בלי בושה, ללא מעצורים ותוך המשך יריקה מתמשכת על כולם. מנדלבליט רואה, ושותק. בעניין חוק ההסדרה הוא מיהר להגיד את דעתו, סירב לייצג את המדינה, ועכשיו מתברר שהוא גם מתכוון להופיע נגד המדינה. בעניין התקשורת, החיונית לדמוקרטיה אולי אפילו יותר מעמונה, הוא מחריש.
3. היסוד הנפשי
העובדה כי בידי המשטרה תשתית ראייתית בעניין תיק 1000 (המתנות), שנאספה מהמעטפת הלוגיסטית של ארנון מילצ'ן, נחשפה כאן בשבוע שעבר. בעמודים האלה ממש סופר כי המשטרה חקרה את הנהג ואת העוזרת האישית של מילצ'ן, ה', שסיפקו את הסחורה, תרתי משמע. עד כדי כך, שכבר לא ממש צריך את העדויות של מילצ'ן. הראיות מוצקות ומוכיחות גם שיטתיות, גם היקף, גם דרישה. אז מה עושים? קרא עו"ד יעקב וינרוט את העדויות, והחליט לשנות כיוון. לא עוד "לא היה כלום ואין כלום", לא עוד "מותר לקבל מתנות מחברים", לא עוד "אין חילוקי דעות על העובדות". מעתה, אמור: ביבי לא ידע. זה הכל שרה.
אני נזכר איך נתניהו הפציר בנו, פעמים רבות בעבר, לרדת מרעייתו, להניח למשפחתו, להתרכז בו ולתקוף רק אותו. מה קרה פתאום? זאת ועוד: עו"ד וינרוט מזכיר, ולא בפעם הראשונה, את מצבה הנפשי של הגברת, המתערער והולך, ומקשה עליה להיחקר, למסור עדות או לעמוד לדין. העניין הזה מתפרסם בכלי תקשורת הקשורים לווינרוט.
המצב הנפשי הזה נטען עכשיו על ידי באי כוחה של הגברת. זה כבר לא בעלי טורים כאלה או אחרים, אלא בעלי מקצוע מטעמה. אז איך המצב הנפשי המתדרדר הזה לא מנע מאותה גברת להצטרף לנסיעה של פחות מיממה לבריטניה עם בעלה (שבכלל לא ידע שהיא באה!). נסיעת עבודה קצרצרה, טסים, מגיעים וחוזרים, ועדיין היא מטפסת על כבש המטוס והצלמים מתייגעים למציאת התמונה הנכונה מהזווית המחמיאה ביותר, ואחר כך מתנהל קונסיליום ממושך סביב השאלה הרת הגורל אילו תמונות לשלוח למערכות, וכל הטררם הזה.
ויש עוד משהו: איך יכול להיות שהמצב הנפשי המתואר לא מונע מאותה גברת להמשיך לעבוד כפסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי? איפה האגודה לזכויות הילד? איפה ארגוני הורים, מורים, או סתם שוטרים שיגידו לעצמם שמישהו צריך לשים קץ לטירוף הזה? מה נגיד לעצמנו בעוד שנה־שנתיים, כשכל זה יהיה מאחורינו? איך הנחנו לכל זה לקרות שנים כה ארוכות? מה עבר עלינו? הרי אם היה מדובר בכל אישה אחרת, היו כבר מזמן מקימים קול צעקה מקצה הארץ ועד קצה. כולם, כולל הפובליציסטים הימניים הזועמים, אולי אפילו מפעילי האתר הפופולרי "אוהבים את הגברת שרה נתניהו" (שהיא רעיית ראש הממשלה הראשונה שעובדת כפסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי גם בשעה שבעלה בתפקיד ממלכתי!!!), כולם היו מתאחדים בקריאה להציל את הילדים. לא?
4. חוקי מילצ'ן
קונספציית ה"לא ידע" לא תחזיק מים. נכון, עמית סגל השתכנע מטיעוניו המלומדים של עו"ד וינרוט, אבל את ההחלטה יקבלו משפטנים אחרים. מספיק להציץ בתקדים הטרי שמתנוסס מעלינו, והוא פסיקת בית המשפט העליון בעניין אהוד אולמרט, בפרשת טלנסקי. שם הורשע אולמרט בהפרת אמונים בגין ערב יחיד במלון שמימן עבורו טלנסקי (בערך של 4,700 דולר), בלי שהוכחה כל תמורה. אגב, גם ניגוד עניינים לא צריך להוכיח. מספיקה המתנה או ההטבה או טובת ההנאה עצמה, נקודה. הפרת אמונים אינה שוחד ואינה דורשת הדדיות.
תיק המתנות שמנמן, עסיסי ועמוס כל טוב: הטבות וטובות הנאה מכל הבא ליד, באופן שיקל על התביעה להוכיח שיטתיות, דפוס פעולה, אורח חיים של שנות דור. או, במילים אחרות, כל מה שתואר כאן בעמודים האלה בעשור האחרון מגיע עכשיו לכדי ראיות בחדרי החקירות. אם המשטרה תרצה, לא יהיה קשה להוכיח שיטתיות לאורך עשרות שנים. מספיק לזמן כמה מעדי הראייה שנכחו במעמדים שבהם נסעו בני הזוג המלכותי לארה"ב בקדנציה הראשונה בשנות ה־90. הם יוכלו לספר איך היה מיליארדר מסוים סוגר עבורם קומה שלמה במלון פאר, לשם מביאים תצוגות של המותגים היקרים בעיר, כדי שהיא תוכל לבחור את אשר ימצא חן בעיניה (בלי שהוא יודע כלום, כמובן).
תחשבו על העליבות. ראש ממשלה, שהוא בעצמו עשיר מופלג, נאלץ להודיע שלא ידע מי שולח לרעייתו ארגזי שמפניה בכמויות מסחריות. הוא חשב שמילצ'ן הוא בכלל אב הבית, המחליף של מני נפתלי, ותפקידו לספק ולפנק. תחשבו על אותו ראש ממשלה מתקשר למיליארדר זה או אחר ואומר לו שלא ראוי לרכוש עבור הרעיה רק את השרשרת, וצריך גם את הצמיד, הרי זה "סט" שאסור להפריד בין חלקיו. או כשהוא טוען שלא ידע כמה עולה סיגר, ובאותה נשימה ממש מוסיף שגם הוא היה קונה לעצמו, מדי פעם, סיגרים מכיסו. לא ייאמן כי יסופר.
ואחרי כל זה נמשכות הצווחות והיללות, בעיקר בקרב המקהלה האלימה שנוהרת בעקבות נתניהו באשר ילך, שלפיהן "מנסים כאן להדיח ראש ממשלה מכהן"!!! כאילו אהוד אולמרט לא יושב ברגע זה ממש בבית הסוהר בגלל 60 אלף שקל, שזה פחות מ־10% מערך החשבוניות שנתפסו רק אצל מילצ'ן (ואני מודיע לכם, שיש מילצ'נים רבים שלעולם לא יגיעו לחקירה).
במהלך החקירה, נעשו ניסיונות רבים להגיע לתמורה שקיבל מילצ'ן, לכאורה, מנתניהו. המטרה: להעלות את התיק מהפרת אמונים לשוחד. דובר על ענייני ערוץ 10. ככל שאני יודע, נתניהו לא סייע למילצ'ן בנושא ערוץ 10 בשום דבר. להפך. נתניהו עשה הכל כדי לסגור את ערוץ 10. הגברת נתניהו הייתה מנוע הבעירה הזועם, רועם ופועם במהלך הזה, כדי לנקום את חרפת "ביביטורס". מי שהצילו את הערוץ בזמנו היו היועמ"ש וינשטיין (כן, הוא עשה גם כמה דברים טובים) ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, הראל לוקר. לא, את ההטבות למילצ'ן צריך לחפש במקומות אחרים.
הנה רעיון: ב־2008 התקבל בישראל חוק שמאפשר ליהודים עשירים (או ישראלים חוזרים) לעלות או לחזור ארצה ולקבל פטור מוחלט מתשלום מס הכנסה על פעילותם בחו"ל למשך עשר שנים, וגם פטור מחובת דיווח לעשור מלא. מדובר בבוננזה מטורפת עבור מי שמנהלים עסקים רווחיים בחו"ל ואין להם בעיה לבלות בארץ הקודש למעלה מ־183 ימים בשנה. כינוי החיבה של החוק הזה הוא "חוק מילצ'ן", כי הוא המשתמש המוכר ביותר בהטבה הזו. החוק, כאמור, התקבל אצל אולמרט ביוזמת שר האוצר רוני בר־און, ובצדק רב. זו הייתה שנת הקריסה הכלכלית העולמית, והחוק סייע לישראל להעביר לכאן לא מעט כספים והשקעות ולשמור על הראש מעל המים.
הבעיה היא, שמאז השתנו הזמנים. רשות המסים מנסה מדי שנה לבטל את החוק הזה באמצעות חוק ההסדרים, ובכל שנה הביטול נבלם ברגע האחרון. לדברי רשות המסים, נזקו של החוק רב מתועלתו היות שהעשירים לא מביאים לכאן את הונם, אלא רק את עצמם, בעוד תדמיתה של ישראל כמדינת חוק נרמסת, מכיוון שהיא נוהגת כמקלט מס באיי התעלה (שם החזיק נתניהו חשבון מטבע זר, אבל לא ידע על זה דבר).
אז מי עומד מאחורי ביטולו של הביטול מדי שנה? שרי הקליטה לדורותיהם, ובעיקר זאב אלקין וסופה לנדבר. גם כאן, מדובר במהלך לגיטימי מבחינתם. הם רוצים שהאוליגרכים ימשיכו לנהור לישראל ויכול להיות שהם צודקים. אבל כל זה לא משנה את העובדה הפשוטה שמילצ'ן, ובעקבותיו גם ג'יימס פאקר, נהנים מעצם שהותם בישראל מהטבות מס בערך של עשרות מיליונים ואפילו יותר מזה. הרי פאקר, שכלל אינו יהודי, הובא לכאן על ידי מילצ'ן בשיטת "חבר מביא חבר", כדי לנצל את הבוננזה הזו שמאפשרת לו לחיות מחוץ למעגל המס, ועוד באופן חוקי. כל זה מוכיח שיש לשני אלה אינטרס כלכלי אדיר בהימצאותם כאן. כשהם במקביל משמנים ומפנקים את ראש המדינה, הרגולטור העליון, האיש שעל פיו יישק דבר, במתנות בערך מאות אלפי שקלים, נדמה לי שיש מקום לעלות מדרגה מהפרת האמונים, לשוחד.
ועוד לא אמרנו כלום על הוויזה שביבי סידר למילצ'ן דרך ג'ון קרי. גם הוויזה הזו שווה למילצ'ן הון. תארו לעצמכם את מפיק־העל ההוליוודי מנהל את עסקיו המסועפים בלוס אנג'לס בלי יכולת להגיע לשם.
5. לא דחוף
ביום שני בבוקר הגישה חברת הכנסת רויטל סוויד (המחנה הציוני) בקשה לשאילתא דחופה. הפרוצדורה אומרת ששאילתא דחופה מאושרת על ידי יו"ר הכנסת והשר הרלוונטי אמור לענות עליה כעבור יומיים, מעל דוכן המליאה, ביום רביעי. ובכן, השאילתא של ח"כ סוויד לא אושרה על ידי היו"ר. זה היה הנוסח שלה: "מהו השווי המקסימלי של מתנות שניתן לקבל, ומה דינו של מי שחורג בכך? האם קבלת מתנות בשווי רב כשיטה, לאורך זמן, על פי דרישה, מחבר, מותרת בדין?".
בסך הכל 40 מילים בשתי שאלות עקרוניות וחשובות, שאמורות לעשות סדר בתחום הזה עבור נבחרי הציבור. מי שאמורה הייתה להשיב על השאלות הללו היא השרה הרלוונטית, שרת המשפטים איילת שקד. אבל כאמור, השאילתא לא אושרה. כעבור יום או יומיים הופיעה גרסת ה"לא ידעתי" של נתניהו, שבאה אחרי גרסת ה"מותר לקבל מתנות מחברים", והגבירה את הבלבול והמבוכה בקרב חברי הכנסת והשרים. לו אושרה השאילתא, אפשר היה לשמוע סוף־סוף תשובה מסודרת מטעם משרד המשפטים. זו אמורה הייתה להיות תרומה חשובה לשיח הציבורי והתקשורתי סביב פרשת המתנות. זה אמור היה לעשות סדר בבלגן. זה התבקש. אבל השאילתא, כבר אמרתי, לא אושרה.
היו"ר יכול, על פי התקנון, לאשר רק ארבע שאילתות בשבוע. יכול להיות, הסקתי, שהיו באותו יום שאילתות דחופות יותר. המדינה שלנו מיטלטלת מפרשה לפרשה ולך תדע, בטח היו כמה דברים בוערים יותר שניתן היה לאשר. אז אלה השאילתות שכן אושרו באותו שבוע: שאילתא של ח"כ מוזס על ליקויים בקווי האוטובוס בירושלים (דחוף), שאילתא של ח"כ סעדי על עופרת במי השתייה (וואללה דחוף), שאילתא של ח"כ עודה על תחבורה ציבורית בשבת ביישובים ערביים (חשוב), ולבסוף שאילתא של ח"כ אורי מקלב בנושא פרויקט "קמחא דפסחא" לנזקקים. וזה כבר, אתם חייבים להודות, באמת מאוד דחוף. בעיקר לאור העובדה שעכשיו בכלל ט"ו בשבט, פסח יגיע רק בעוד שלושה חודשים.
האם יש לנו כאן דוגמה נוספת להתרפסותו של יו"ר הכנסת בפני השכינה? לדברי דובריו, היו"ר בכלל לא היה בארץ. יכול להיות שמחליפו, ח"כ יצחק וקנין, הוא זה שאישר. אז הרמתי טלפון לווקנין. הפתעה: בהגינותו, מאשר וקנין שהוא היה זה שאישר את השאילתות האחרות, ולא אישר את השאילתא של ח"כ סוויד. שאלתי אותו אם זה לא נראה לו דחוף, העניין הזה של המתנות. וכאן המתינה לי עוד הפתעה: זה אכן נראה לו דחוף, אבל נראה לו שאין כאן שאלה בכלל.
הנה דברי וקנין, שביקש שאצטט אותו: "הנושא הזה לא צריך להיבחן בצורת שאילתא. בוא נשים את תפוח האדמה הלוהט הזה על השולחן. כאן הייתה כוונה לניגוח פוליטי. דוגרי, גם חברים של ח"כ סוויד מהסיעה לא רצו את השאילתא הזו". שאלתי את וקנין אם הוא לא חושב שצריך להסדיר את עניין המתנות. "אתה יכול לצטט אותי", אמר וקנין, "אני יו"ר ועדת האתיקה ומתמודד עם הסוגיה הזו של מתנות יום־יום. אנחנו כל יום דוחים עשרות בקשות של חברי כנסת לקבל כאן, ושם, וכרטיס, וטובה כזו או אחרת. אני טוען שלא יכולה להיות מציאות כזו, של מישהו שנותן מתנות בלי הפסקה. שונא מתנות יחיה. כשזה הופך למשהו כזה? בשום אופן לא. אם זה היה חד־פעמי, אהלן וסהלן. חברים, ידידים, פעם מביאים מתנה. אבל כשהוא שולח את זה לשם, באופן קבוע, אז חבר'ה, באמת".
אז למה, שאלתי את וקנין, ששרת המשפטים לא תעלה ותסדיר את זה? "הביאו את זה לפתחי. אמרו לי, מה תעשה אם נגיש תלונה לוועדת האתיקה בעניין הזה? דעתי ברורה. זה לא בסדר, לא תקין, גרוע מאוד וחמור מאוד שמישהו מקבל מתנות בצורה כזו. אנחנו נבחרי ציבור וכולנו מבינים שאתה מרגיש מחויבות כלפי אותו בן אדם שמספק לך מתנות, זה ברור. צריך לסגור את זה חד־משמעית, זה לא יפה, לא מקובל, מכוער. אבל לדעתי לא צריך לפתור את זה בצורת שאילתא. היא תעלה ותענה, ויתחיל ויכוח פוליטי. כאן, הדברים ברורים. לא צריך שאילתות. ברור שזו טובת הנאה ממדרגה ראשונה, נקודה. אנחנו כרטיס לא מאשרים לחבר כנסת לקבל, אז מישהו ששולח לך הביתה באופן קבוע? מה קרה לכם? התבלבלנו לגמרי".
ביקשתי אתונות אצל וקנין, ומצאתי מלוכה. "מה זה הדבר הזה? מבחינתי, איסור מוחלט", המשיך הח"כ. שאלתי אותו מה לדעתו צריך ראש הממשלה לעשות אם יוגש נגדו כתב אישום. "הנוהג עד היום הוא שאותו אחד בתפקיד ציבורי שהוגש נגדו כתב אישום, צריך לשים מפתחות וללכת. עצם הגשת כתב האישום מחייבת את זה. כל העסק הזה לא מכובד. כשאולמרט היה במצב כזה, הוא קיבל החלטה והתפטר. כתב אישום מחייב את בעל התפקיד להשעות את עצמו. אני לא חושב שזה צריך להוביל לבחירות. בליכוד יש 30 חברים, יבחרו מחליף, והממשלה תמשיך לכהן ותמלא את ימיה. כך צריך להיות".
6. הנטל של מנדלבליט
עורכי דינו של נתניהו הגישו השבוע את תשובתם לעתירה שהגיש אלדד יניב, המבקש לפסול את היועמ"ש אביחי מנדלבליט מעיסוק בענייני נתניהו. התשובה הזו, שנוסחה להערכתי על ידי עו"ד יוסי כהן, צריכה להיכנס להיסטוריה כעוד אחד מהמסמכים השערורייתיים שנופקו תחת ידיה של המשפחה הזו. אין בתשובה שום דבר ענייני, חוץ מהתגוללות על העותר, על התקשורת ועל שאר העולם.
חובה לציין כאן כי גם אלה שסבורים שמנדלבליט לא יכול לעסוק בענייני נתניהו, כמוני, לא חושבים שהיועמ"ש נגוע בשחיתות כלשהי. מדובר באיש ישר. הוויכוח נמצא במקומות אחרים. מנדלבליט לא מבין כנראה שההלך הנפשי שלו והעובדה שהיה מינוי אישי של נתניהו רק לאחרונה ובמשך שנים, הופכים אותו למי שמצוי בניגוד עניינים בסוגיה הזו.
לפני כמה שבועות סופר כאן הסיפור איך השתמשו אנשיו של נתניהו במנדלבליט כדי להוציא מאחד מבכירי משרד ראש הממשלה חוזה חתום שנערך עמו, על מנת להביא לביטולו. צריך להוסיף לעניין הזה את העובדה שמנדלבליט היה בין אלה שגויסו לצוות ההגנה והתגובות של אנשי נתניהו בכל הנוגע לדוח מעונות ראש הממשלה של מבקר המדינה שפורסם בשנת 2014. היו במשרד ראש הממשלה בכירים שסירבו להשתתף במאמץ הגדול שהושקע מול משרד המבקר, על מנת לעמעם את הביקורת. מנדלבליט לא סירב. הוא השתתף בשלוש ישיבות לפחות, בהן ישב גם נתניהו עצמו, יחד עם בכירים נוספים, ועסק בסוגיה.
במילים אחרות, מנדלבליט היה לפני שנתיים בחבורה שניסתה למלט את משפחת נתניהו מביקורת או כתבי אישום, ועכשיו הוא נמצא במקום ההפוך לגמרי, כמי שאמור לקבל את ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין. זה לא יעלה על הדעת. מנדלבליט הבטיח לנתניהו שלא יקבל את היחס שקיבל בזמנו אהוד אולמרט מהמשטרה והפרקליטות. גם העובדה הזו פורסמה כאן. האם בסמכותו להבטיח דבר כזה? האם זה ראוי?
נדמה לי שההחלטה המתבקשת בבג"ץ הזה היא להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפנות את הזירה למישהו מנותק מהסוגיה לגמרי, שיכול לשקול את השיקולים ולקבל את ההחלטות בלי לשאת על גבו את הנטל שמנדלבליט נושא מאז היה מזכיר הממשלה. הבעיה היחידה שלי עם התזה הזו היא, שאני לא רואה מישהו שיכול למלא את התפקיד הזה במקום אביחי מנדלבליט. יש מחסור ממשי באנשים עצמאיים, חזקים ואמיצים במערכות שלטון החוק בישראל.
תגובת היועמ"ש מנדלבליט על סיפור המעורבות לכאורה שלו בהכנת התשובה לדו"ח המעונות של מבקר המדינה בשנת 2014: "ד"ר מנדלבליט עסק בתפקידו כמזכיר הממשלה אך ורק בעניינים מקצועיים, וממילא לא היה מעורב בשום נושא הקשור באופן אישי לראש הממשלה, ובכלל זאת, לאותם נושאים אישיים בנוגע להוצאות המעונות אשר נחקרים היום על ידי המשטרה.
"בהתאם לכך, אותם חלקים בדו"ח מבקר המדינה על הוצאות מעונות רה"מ הנוגעים באופן אישי לראש הממשלה, לא טופלו על ידי גורמי המדינה ובהם דר' מנדלבליט, אלא ע"י עורכי דינו הפרטיים של רה"מ. מנדלבליט היה מעורב, במסגרת תפקידו כמזכיר הממשלה, בשיתוף עם הגורמים המקצועיים במשרד רה"מ, בהם היועצת המשפטית של המשרד, חשב המשרד וכיוב' גורמי מנהל במשרד, בגיבוש עמדת משרד רה"מ ביחס לחלקים בדו"ח העוסקים בשאלה העקרונית של סבירות המימון מטעם המדינה להוצאות המעון.
"סוגיה עקרונית זו עסקה בהיבט צר של בחינת סבירות הוצאות מעון רה"מ בהשוואה להוצאות המעונות של ראשי ממשלה קודמים ונשיא המדינה. בעקבות כך, נשלח מכתב בנושא למבקר המדינה ע"י היועמ"ש של המשרד בבקשה לכלול בדו"ח את ההיבט ההשוואתי כאמור. דר' מנדלבליט לא עסק בשום פנים ואופן בחלק של הדו"ח העוסק באופן אישי בראש הממשלה וברעייתו, וממילא לא היה מעורב בשום דרך בתכלול תשובת ראש הממשלה ורעייתו לדו"ח, כפי שנטען. אין כל בסיס לטענה שמנדלבליט היה קשור במסגרת תפקידו הקודם כמזכיר הממשלה ל'חבורה שהגנה על משפחת נתניהו' כנטען".