1. שר הדיור: מדד ינואר 2017 שפורסם שלשום ירד ב־0.2%, וזה לא מפתיע. מה שכן מפתיע הוא שירותי הדיור, שירדו ב־0.8%, ומחירי הדיור, שאינם כלולים במדד וירדו ב־1.2%. לפתע האפשרות להמשך ירידת מחירי הדיור כבר לא נשמעת כמילה גסה. ועדיין נשמעות טענות כנגד השר לענייני דיור, משה כחלון, על שאינו מקיים את הבטחת הבחירות להורדת המחירים. אז בואו נשים דברים בפרופורציות.
מאז מינויו לשר האוצר חלפו שנה ותשעה חודשים בלבד. הזמן עובר לאט כשסובלים. זה בדיוק אורך הקדנציה של קודמו יאיר לפיד, עד שפוטר. בעיית מחירי הדיור קיימת כעשור ולמרות זאת הציפיות מכחלון מרקיעות שחקים. הוא נתפס יותר כשר הדיור ופחות כשר האוצר.
אף על פי שזה מתחיל לקרות, כחלון הפסיק לדבר על ירידת מחירים, אבל התחייב לפתור עד סוף הקדנציה את בעיית הזוגות הצעירים. אם זה לא יקרה, תמיד שמורה לו הזכות לפרוש מהפוליטיקה לקפה ומאפה אצל שמחוני מחוף הכרמל בחיפה. עד אז היה מעדיף כחלון למחוק מהלקסיקון את המילים: קבינט הדיור, פינוי־בינוי, הסכמי גג, הסכמי מרתף, התחלות בנייה, מחיר למשתכן, דיור ציבורי, דירה להשכיר, דירה להפקיר, לשכת השמאים, השמאי הממשלתי וישמחו השמאים.
אם ירידת המחירים בינואר לא הייתה מופע חד־פעמי, אפשר להתחיל לפנטז על שיקום המנדטים של כולנו. גם האפשרות להקדמת הבחירות תפסיק להיות מילה גסה. בינתיים, לכל העומדים מלפניו מאחוריו או מצדדיו מומלץ להירגע. כל עוד הדבר תלוי בכחלון, הבחירות לא יוקדמו. הוא יעניק רשת ביטחון לנתניהו בנושא החקירות, בנושא ההתנחלויות וגם בנושא תאגיד השידור. אם צריך, הוא ינגב איתו חומוס ובעת הצורך גם ינגב איתו את הרצפה. דבר אחד הוא לא יעשה למענו. יעשן סיגר.
נתניהו מעניק לכחלון בתמורה חופש פעולה חסר תקדים בתחום הכלכלי, גם אם הדבר מחייב בליעת צפרדעי ענק כמו מס על דירה שלישית וחוק שכר הבכירים. ביבי רק יכול לברך על הנאמנות של כחלון, המספק לו את הסחורה. הלוואי, מבחינתו, שכמה שרים מהליכוד היו נאמנים כמוהו.
כחלון מנסה ללא הצלחה להנמיך את הציפיות בשוק הנדל"ן. הרי יש רפורמות בבנקאות, במזון, בפנסיה, בקצבאות, בחיסכון לילדים ובשכר החיילים. אבל השוק אינו ממושמע. מדי יום מתפרסמים נתונים סטטיסטיים כאלה ואחרים על מצב השוק. השבוע נשבר השיא עם פרסום נתוני מחלקת המחקר בבנק ישראל על טעויות במדידת התחלות הבנייה. פורסם דוח ידידותי נוסף של הכלכלן הראשי באוצר על ירידת הביקוש לדירות. נוספו נתונים לא מחמיאים של השמאי הממשלתי בדימוס על מחירי הדיור. לכך יש להוסיף את התובנות הביקורתיות של כלכלני קרן המטבע וחברות דירוג האשראי הבינלאומיות על מחירי הנדל"ן. אם כל זה לא מספיק, בין לבין משוגרים נתוני התחלות הבנייה והפרויקטים החדשים של מחיר למשתכן.
ועדיין לא דיברתי על שפע כנסי הנדל"ן, שאחד המעניינים שבהם (כנס גלובס) ייערך בשבוע הבא. בשבוע האחרון ספרתי יותר מעשרה "אירועי נדל"ן", שכל אחד מהם עשה עד היום רע לכחלון. מרוב נתונים לא רואים את היעד.
מה משמעות הנתונים? למי זה טוב או רע? האם המחירים בכל הארץ עולים או שיש סימני ירידות? על מה משפיעה הירידה בביקוש וירידת חלקם של המשקיעים? ושאלת השאלות: האם לקנות עכשיו דירה או לחכות?
הבלבול לא הפריע לאירוע נדל"ן נוסף שנערך שלשום, בחסות כחלון ושר השיכון יואב גלנט. במסיבת עיתונאים הכריזו השניים על טיפול כירורגי בדיור הציבורי. בשביל מה כחלון היה צריך את זה בזמנים שהוא משתוקק להנמיך פרופיל? אז ככה. גלנט הפך למזוהה עם בעיית הדיור הציבורי. חברי כנסת כמו אורלי לוי־אבקסיס יושבים לו על הגב ודורשים פתרונות. עמידר הממשלתית ניסתה לייצר כאלה, אבל ללא רוח גבית של האוצר זה לא ילך. גלנט פנה לכחלון בבקשת סיוע, וזה נענה לחבר מפלגתו והרים את הכפפה שאינה מתכתבת אחד לאחד עם האג'נדה שלו.
בשורה התחתונה: אם כחלון יברח מהבעיה, היא תרדוף אחריו. הנדל"ן ומחירי הדיור ימשיכו להיות הפקטור המרכזי בסיפורי יוקר המחיה. לא ייתכן שזוג צעיר בישראל ישעבד 145 משכורות חודשיות לקניית דירה, לא במגדלי טראמפ בניו יורק, אלא בבת ים או בקריית אונו. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משקל הדיור בסל גדל ל־25%, מה שאומר שרבע מההוצאה המשפחתית מופנה לדיור. ובינתיים גם ספינת הדגל, מחיר למשתכן, משנה כיוון.
כאמור, השבוע פורסמה תוכנית סיוע לדיור הציבורי במימון חלקי של מחיר למשתכן. בקרוב גם משפרי דיור יוכלו להשתתף בחגיגה. וישנו הטיפול במחירי השכירות. נכון שהפרויקטים של מחיר למשתכן יורידו מחירים, אבל רק בעוד שנה־שנתיים. בינתיים השוק הכללי דורך במקום.
באזורי המרכז ובת"א, שמעניינים פחות, ובצדק, את כחלון, המחירים עולים. נתוני דצמבר 2016 שהצביעו על ירידה של 28% בקניית דירות חדשות מהווים סיבה לאופטימיות זהירה. מדד ינואר מתחיל לספק את הסחורה. הביקוש לדירות נבלם בהמתנה לירידת מחירים נוספת. מי שאיבד את הסבלנות ומצויד בכסף פנוי לקניית דירת שלושה חדרים בת"א ב־3 מיליון שקל, זאת כבר בעיה שלו.
2. עמונה מול אמוניה
אין צדיקים בסיפור של מכל האמוניה במפרץ חיפה. יותר מדי אינטרסנטים בוחשים ומנסים לגזור קופון: הצדיקים מעיריית חיפה, ארגוני איכות הסביבה, המערכת הפוליטית וגם בעלי חיפה כימיקלים, יבואנית האמוניה.
סיפור האמוניה הזכיר לי את המאבק סביב פינוי מתנחלי עמונה. בשני המקרים קיימת הזנחה של שנים של בעיה המחייבת פתרון. בשני המקרים הוצעו פתרונות, ובשניהם השיקולים הפופוליסטיים גברו. גם במקרה עמונה וגם במקרה אמוניה בית המשפט התערב.
מכל האמוניה הוקם לפני 40 שנה, וזה עבר בשקט מדהים. שום הפגנות, שום אזהרות מזירת פיגוע ושום חוות דעת. האמוניה לא שינתה מאז פנים, וזו של 2017 מזיקה לא פחות מזו של 1977. הגז מזיק לנשימה, ובריכוזים גבוהים הוא עלול לגרום למוות. פרופ' אהוד קינן קבע לבקשת עיריית חיפה שבמקרה של פגיעה ישירה באוניית הפריקה או פגיעה במכל, "יהיה מטווח ברווזים שעלול לגרום למוות המוני בתוך דקות". פרופ' קינן מדבר על עשרות אלפים עד מאות אלפי נפגעים. למרבה המזל (או השכל) זה לא קרה עד היום.
בעקבות הפרשה התקשר אלי השבוע אמיר מקוב, המנכ"ל המיתולוגי של חיפה כימיקלים, כדי לעשות קצת סדר בעניינים. מקוב נחשף לפני שנים לתקלה כשאחד העובדים שכח לסגור את ברז המכל. "העובד נבהל וברח, האמוניה דלפה ובשלב מסוים הגז הפסיק להתאייד. התקרבתי למקום עם הגב כלפי המכל, אזרתי אומץ וסגרתי את הברז. אף אחד לא נפגע. לא הייתי מודע אז לסכנות ולא הייתי חוזר על כך היום", משחזר מקוב.
רוצה לומר: סיפורי ההפחדות מוגזמים במקרה הטוב ופנטזיות במקרה הגרוע.
השופטת החיפאית ג'אדה בסול בחרה לאמץ את חוות הדעת המחמירה ודרשה ללא היסוס לרוקן את המכל עד לשבוע הבא. נציגי הארגונים הירוקים ועיריית חיפה מחאו כפיים באותה עוצמה שוועדת הכספים בכנסת אישרה את חוק שכר הבכירים. בינתיים חיפה כימיקלים ערערה וההחלטה נדחתה.
על מה בדיוק הרעש? האמוניה, המיוצרת מגז טבעי, משמשת (בתוספת אשלג) כמקור לייצור חומר גלם לתעשיית הדשנים של חנקת האשלגן. בתהליך מיוצרים חומרי גלם נוספים. חיפה כימיקלים מייבאת אותה מחו"ל כנוזל. צריכת האמוניה מסתכמת ב־130 אלף טונות לשנה, מתוכן 80 אלף טונות בחיפה כימיקלים. היתרה נמכרת לכמאה מפעלים כמו כיל, בתי חולים, תעשיות ביטחוניות ועוד.
אמוניה בריכוזים גבוהים מזיקה. אבל כך גם כלור, ציאניד, חנקן ושאר הגזים בריכוזים גבוהים. הבעיה הייתה נפתרת לולא חיפה כימיקלים הייתה מעסיקה 600 עובדים ומכירותיה היו מסתכמות בכ־3 מיליארד שקל לשנה, מרביתם לייצוא. תעשיית הפטרוכימיה מסביב מעסיקה 2,000 עובדים. ללא אמוניה קיימת סכנה לעתידם ומכך מוטרדת המערכת הפוליטית. לכן עם כל הכבוד להחלטת בית המשפט, ספק אם ההחלטה תיושם עד למציאת פתרונות חלופיים.
אז מה עושים? לפחות בשלושה דוחות ביקורת מהשנים האחרונות המליץ מבקר המדינה יוסף שפירא להקים מפעל חדש לאמוניה בדרום הארץ. הביצוע הוטל על המשרד לאיכות הסביבה, אבל מכרז ההקמה נוהל בשלומיאליות. המשקיעים דווקא הגיעו: קבוצת לנדאו (עם תיסנקרופ מהצוללות והאצ'יסון), התק"מ (בשיתוף סימנס) ומנרב (בשיתוף מונסנטו). חיפה כימיקלים לא הייתה בתמונה. מענק השקעה שהובטח לא היה מספיק והמתמודדים נסוגו. לא ניתנה ודאות לגבי מחירי קניית הגז. חיפה כימיקלים, ומבחינתה בצדק, לא הייתה מוכנה להתחייב על המחיר שתשלם לאורך השנים.
הסיפור מטריד את שר האוצר כחלון, בעצמו תושב חיפה. מצד אחד, הוא חרד ובצדק. לא רק לאיכות החיים של תושבי חיפה אלא לחיים עצמם. מנגד, מה יעלה בגורלם של אלפי העובדים באזור המפרץ? כרגיל, המשימה הוטלה על מנכ"ל משרדו, שי באב"ד.
בשבוע שעבר נפגש כחלון עם ג'ולס טראמפ, מבעלי המפעל. על הפרק עלו רעיונות לפתרון הבעיה, בהם פתיחה מחודשת של המכרז, העברת המתקן לאשקלון או אפילו לירדן. בשלב זה הטיפול במשבר עובר לאחריות משרד האנרגיה.
בעלי המפעל מודעים למאזן האימה ומבינים שהפוליטיקאים לא יעזו ליזום מהלך בתעסוקה. למרות זאת יש גם צדק בעמדתם. חיפה כימיקלים פועלת עשרות שנים, ואם הרגולטור חרד לשלום הציבור ומשנה את הכללים, אז שיתכבד, יכניס את היד לכיס ויפצה את הבעלים.
האמוניה היא חלק מבעיית זיהום האוויר במפרץ חיפה, שאותה היטיב להציף ראש העיר יונה יהב. באזור קיימות אין ספור בעיות, החל מזיהום הקישון וכלה בלבניות של בזן. נדרש פתרון ברמה הלאומית ולא המקומית. הממשלה חייבת להתערב, אבל בזהירות. אסור להקים חברה ממשלתית לייצור אמוניה. ניתן לפרסם בלוח זמנים מואץ מכרז חדש, אפקטיבי יותר, להקמת מתקן חלופי. עד אז להקטין את נפח המכל הקיים ולהוסיף מכל אחסון נוסף או שניים במקומות אחרים. ועד אז, למגן, יעלה כמה שיעלה, את המתקן הקיים (הממוגן ממילא).
3. סלינגר על הכוונת
אחת לשנה־שנתיים מציף ראש הממשלה את בעיית עודף הרגולציה כאילו גילה את אמריקה. בתחילת השבוע, עוד לפני שטס לפגישה עם טראמפ, בישר על החלטת הממשלה לצמצום הרגולציה. לדבריו, זה כולל את הפחתת הנטל בעת הרישום בטאבו, באפוטרופוס הכללי וברשות הפטנטים. ההחלטה תחסוך יותר מ־100 מיליון שקל, כך הבטיח. אז הבטיח. בינתיים הרגולטורים ממשיכים לחגוג, ונתחיל עם דורית סלינגר מהאוצר.
מנהלת רשות שוק ההון באוצר לא הופתעה כשהוטרחה לוועדת הכספים לדיון מביך בנושא דרישות ההון מענף הביטוח בכלל ומגדל בפרט. סלינגר חשבה שההבנות המוקדמות עם חברות הביטוח יספיקו, אבל לא הביאה מספיק בחשבון את כוחו של שלמה אליהו, הבעלים של מגדל. הוא שלח לדיון את יוחנן דנינו, יו"ר מגדל ומפכ"ל המשטרה לשעבר. הנה כי כן סוף־סוף אנחנו מבינים מה עושה דנינו במגדל.
אליהו אינו פראייר. הוא יודע לתת פייט וצבר קילומטראז' ארוך במאבקים נגד האוצר. אני עוד זוכר שאליהו היה זה שגרם לפני 20 שנה לפירוק תאגיד ביטוח החובה אבנר, והוביל לירידה של עשרות אחוזים בתעריפי ביטוח החובה לרכב. אליהו פוחד שרגולציית ההון של סלינגר תקשה על מגדל לחלק דיבידנד בטווח הנראה לעין. עבור אליהו החנוק בחובות זו אינה בשורה טובה. ואכן טענותיו של דנינו בוועדה נפלו על אוזניים קשובות.
ח"כים כמו מיקי רוזנטל טענו שההוראות יובילו לייקור תעריפי הביטוח. סלינגר חטפה כצפוי גם מיו"ר הוועדה משה גפני, שהמליץ לרענן את שורות הוועדה המייעצת שעדיין לא דנה בהוראות ההון החדשות. כל זה היה נסבל אלמלא הביקורת מפרופ' שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך. פרופ' האוזר מוטרד מהרגולציה ומהשפעתה השלילית על הבורסה. עם הפוליטיקאים אין לו ברירה והוא חייב להסתדר, אבל מה קורה כשהבעיה מגיעה מרגולטור אחד?
החצים שוגרו באמצעות נציגתו גיתית גור גרשגורן. הביקורת הייתה נחרצת, הגם שנאמרה בעדינות: "אני כאן כדי לייצג את שוק ההון והמשקיעים. אנחנו לא מערערים על חשיבות התהליך, אבל השאלה היא איך לעשות זאת במינימום פגיעה. אנחנו רוצים להיות מעורבים. הגופים המוסדיים הם המרכזיים בשוק ההון וצריך לשמור על פעילותם בתוך השוק המקומי".
במילים אחרות, גרשגורן טוענת שסלינגר מייצרת הנחיות בלי להתייעץ ועלולה לפגוע בחברות מענף הביטוח, שחקניות מרכזיות בבורסה.
אין זו הפעם הראשונה שהאוזר וסלינגר אינם רואים עין בעין בנושאים שונים. בעבר זה נגע לשאלה מי אחראי על הנפקת מוצרים פיננסיים. באחרונה התנגדה סלינגר לשינוי מבנה הבעלות בבורסה ודרשה, למורת רוחו של האוזר, להפריד בין פעילות הבורסה למסלקה. עשרות ההנחיות המשוגרות מדי חודש על ידי סלינגר עושות שם רע לרגולציה ומוציאות את החשק בבתי ההשקעות ובחברות הביטוח. זה מייבש את הבורסה, ואת זה מעוניין לבלום יו"ר רשות ני"ע.
4. הלפרין נגד הגולן
עו"ד מיכל הלפרין, מנהלת רשות ההגבלים העסקיים, חדשה יחסית בעסק. אלא שבמהירות גדולה יחסית היא הצליחה להפנים מה עושה רגולטור טוב: מטפל בבעיות רבות ככל האפשר בלי לפתור אותן. להשאיר את הקליינטים תלויים באוויר עד למתן התשובה.
לפני כשלושה חודשים נדרשה על ידי ח"כ רועי פולקמן לבדוק את סיפור עליית הריבית על המשכנתאות בשנה האחרונה, ואם היה תיאום בין הבנקים בניגוד לחוק. הלפרין התחייבה בוועדת הכספים לבדיקה קצרה שתסתיים בתוך שבועות. בפועל הבדיקה נמשכת יותר משלושה חודשים וריבית המשכנתאות עולה ועולה. כל פיננסייר מתחיל מבין שהריבית עולה משום שרמת הסיכון גדלה כשמחירי הדיור עולים. אבל הלפרין בשלה. היא ממשיכה לבקש מסמכים כאילו מדובר בעבודה סמינריונית.
וזה מטריד, מכיוון שמעל מערכת פיננסית שלמה מרחף סימן שאלה, ומבחינת הציבור מדובר בחקירה ולא בבדיקה. כל זה קורה אף שחדוה בר, חברתה מהפיקוח על הבנקים, הסבירה מדוע הריבית עולה. אבל כשמדובר בבנקים, רצוי לחבוט וכמה שיותר.
נעבור לתחום הסלולר. אלקטרה מוצרי צריכה בישרה בחודש שעבר על רכישת גולן טלקום מאיש העסקים מיכאל גולן. גיל שרון (לשעבר מנכ"ל פלאפון), המועמד לתפקיד היו"ר, פלט בראיון בגלי צה"ל את מה שכל משתמש בטלפון נייד אמור להבין: מחירי הסלולר נמוכים מהנורמלי והם אמורים לעלות. על פי "גלובס" הממונה ביקשה את תמליל הראיון בגל"צ כדי לדעת מה נאמר ואם קיימת עבירה לכאורה. עד שתסתיים הבדיקה העסקה מתעכבת.
סביר להניח שגם עסקאות נוספות, כמו האפשרות ששופרסל תרכוש את השליטה בניו־פארם, מתעכבות, וחבל.
הציפיות מעו"ד מיכל הלפרין, שהגיעה מהמגזר העסקי, היו גבוהות. בראיון קבלה שנערך לה על ידי נתניהו היא נטעה את הרושם שהיא מתרחקת מהחלטות פופוליסטיות שקודמה בתפקיד קיבל, כמו נושא מתווה הגז ועניין המחיר המופרז של מונופולים. כעת מתברר שהיא גיבורה על חלשים.
בואו נראה אותה מתמודדת עם ההקלטות שנחשפו בפגישות בין נתניהו לבין נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. האם היא תעז לדרוש את הפרוטוקולים של השיחות באותה מהירות שבה ביקשה לקבל את תמליל הראיון של גיל שרון? המהירות שבה שינתה את דרכה והניצול המופרז של כוחה כרגולטורית מטרידים.