איך הם נראו יפה בפוטו־אופ? באמת כבוד לעם היהודי. הגברת שרה מתוחה בשמלה ורדרדה, בעלה רחוק מהחקירות (טוב נו, היא הרי לא כשירה לחקירה, אמר פרקליטה), דונלד בחיוך הזוי של אחד שלא מבין מה הזוג הזה עושה אצלו בפריים בכלל, וכמובן מלניה. היא לא צריכה להתאמץ להיות יפה, אין לה תעוקה בגב התחתון, זה בא לה טבעי. לסלובניות יש את זה. פולניות תמיד חייבות להתאמץ, לא להיראות חמוצות. ובכל זאת למלניה יש יתרון של 16 שנה על הגברת השנייה שלנו, וכנראה ששום גברת אחרת של מנהיג בעולם לא תצטלם עם מלניה בתנוחת ישיבה. אבל שרה היא לא כל גברת, תשאלו גם את עו"ד וינרוט, הוא יגיד לכם. לא ברור אם מלניה תאכל תיק של שחיתות בשביל בעלה (נראה לי שממש לא), אבל רה"מ שלנו כבר הפיל על אשתו את התיק כי הסתיימה טקטיקת "עזבו את אשתי, תפילו הכל עלי".
אז עם מה יצאנו מהביקור המלכותי? כלום ושום דבר. המארח לא יודע מה רוצים ממנו, הוא לא שולט בפרטים על הנעשה במזה"ת, אז כמו כל סוחר אמריקאי הוא אמר קודם כל ולפני הכל "הולד־איט". אל תבנה לי בהתנחלויות, אל תשחק איתי בהפתעות, על השגרירות נחשוב קצת בארבע השנים הבאות, ותתחיל להתחנן לאבו מאזן שיסכים לשבת איתך לשולחן. אתה יכול להביא חברים מהמדינות באזור, סוניות או לא, אני לא מבין בזה, רק אל תעיק, יש לי כאן בלגן עם הג'מעה שלי, ובגדול, ביבי, אתה בא לי לא טוב. יאללה סע הביתה, מהר.
גם בגדול וגם בקטן, זה מה שהיה. לא התקדמנו במטר, וכל הכיפעלך שמתרוצצים מעבר לקו הירוק, סגול או כתום, ובכלל רוצים אפרטהייד, ממש לא מעניינים את הג'ינג'י. נפתלי בנט לא בא לו בחלום, הוא בא רק לביבי. ועכשיו רה"מ שלנו יחזור לירושלים, וישקר לנו שהיה סבבה, דונלד הגרמני מאוהב בנו. בסדרררר.
מה היה לנו כאן באמצע? לא משהו שירגש את הקיבינימט הביטחוני־מדיני: 46 הרוגים בתאונות דרכים ב־46 יום ב־2017; 198 הרוגים בתאונות בנייה בשש השנים האחרונות (הרוב זרים שמחזירים בשקיות לארצות המוצא, אז אפילו לא דנים בזה); וריב על ריקון מכל האמוניה בחיפה. כן ביטחוני לא ביטחוני, עד שיהיה אסון שיספק עוד הוכחה, שאת כתריאליבקה מנהלת קולקציית אפסים.
אבל הסוגיה העיקרית שמעניינת את אגם הדרעק, וכמובן את הברנז'ה, היא מי יקבל את תיק הטיפשורת מנתניהו. יש הרבה קופצים על הסחורה: צחי הנגבי, מירי רגב, דוד ביטן. אבל צחי עלול להיות עצמאי בדעותיו, סוג של דמוקרט, אז הוא לא מתאים לראיס. מירי לא מבינה את התחום, כפי שאינה מבינה את תחומי התרבות והספורט שהיא מופקדת עליהם (אין ראש מינהל ספורט 14 חודשים. היא עדיין מחפשת, אחרי שוועדת האיתור שהקימה, סיימה לעבוד באפריל 2016).
אז אולי דוד ביטן. הוא נראה לי מתאים, תגרן מהשוק, ממש מתאים לטיפשורת, והוא עשוי להיות סנג'ר מדהים לרה"מ שינהל את התחום באמצעותו, יחלק תופינים למקורבים, ויתעלל באלו שאינם מקורבים. ובכלל, אם ביטן ינהל את העייסק, התאגיד יתחיל לשדר ב־2021, לא סופי. אבל החבר'ה בתאגיד מתנהגים כאילו הם באוויר בעוד חודש וחצי. גייסו כבר מאות עובדים בשכר מופקע לפי קנה מידה ציבורי, והעייסק הזה יעלה מיליארדים, אבל מי סופר.
העיקר שמנופאי משתכר 35 שקל לשעה, ואם הוא טועה, כי אין לו הסמכות ואינו יודע מה לעשות בזמן חירום, אז הלך הרחוב, כולל הדיירים. בכל זאת תאגיד זה חשוב, כדי שכל החבר'ה יתאגדו ויתעלקו על הקופה הציבורית. שהמנופאים יתאגדו זה לא חשוב, אבי ניסנקורן מאמין בשיטת העבדות המודרנית, של העסקה באמצעות חברות כוח אדם. אם הוא עושה את זה בחברת החשמל, באל־על או בנמלים, הוועדים מפילים מנוף על הבניין העלוב בארלוזורוב 93 בתל אביב. אבל פועלי בניין? מנופאים? זה צ'יפס בשבילו, הוא לא ישבית משק בשבילם, כי הם לא כוח פוליטי. אבל בעלי חברות כוח האדם הם כוח, וכולם רוצים שימשיכו להתעשר. זה חשוב, זו משימה לאומית.
****
המשימה שלי הייתה לקבע את גבולות הגזרה עם כיפוש, וזה מועד יפה בשבוע שבו אנחנו מציינים 35 שנה לסיפוח רמת הגולן. אז החלטתי שהסדרה וסיפוח זה הטרנד עכשיו, וכדאי שניישם את זה גם בבית. יש לה כל כך הרבה אירועים בשבוע שלא תואמים את שגרת חיי, שמתבססת על רביצה בחורף. ככה זה אצל דובים. קובי מהמכולת אמר לי, והוא מבין בזה.
ביום שישי היא הודיעה לי שאנחנו הולכים ליומולדת של חברה שלה ברמת השרון. הייתי שם לפני שנתיים, נכנסתי לדיכאון קליני. הייטקיסטים עם וויסקי ביד, מלהגים על קבוצות הריצה שלהם (לה יש קבוצה, לבעלה יש קבוצה, וריצה היא אחת הסיבות הראשוניות אצלי לדיכאון עוד מהילדות), או על הטאץ'־סקרין החדש של גוגל. סחבק לא מבין בדברים האלו. שאלו אותי לדעתי על ריצה לפנות בוקר כי נתנו לי כבוד של מומחוי - התביישו לומר לי בפנים שאני נחשב לכסיל אצלם. אז הצבתי בפניהם אקסיומה: מדוע יש רפואת ספורט, ואין רפואת טלוויזיה? כי בספורט בכלל ובריצה בפרט, נפצעים הרבה. דורבן, ברך, קרסול, אגן, גב תחתון, זה מאוד לא בריא לשלד. לעומת זאת, איני מכיר אחד ו/או אחת, שנפצעו ו/או חלו מצפייה בטלוויזיה. ולמה זה צריך לעניין אותי שאתם רוצים לרדת מ־3.25 שעות במרתון ת"א? אני רק מלצפות במרתון ברלין, עם קפה ושמנת ועוגת אננס, התעייפתי מאוד. אז הם אמרו "אהה, אז אתה נגד?". אמרתי מה פתאום, אני לא בעד ולא נגד. אני בעד לנהוג 42 ק"מ, זה הכל. והם השאירו אותי לבד בודד בחצר.
אי לכך ובהתאם לזאת, הודעתי לכיפוש שאיני יכול להתלוות אליה כי איני מרגיש טוב כשמדברים על ריצה. אני אהיה בייביסיטר לנסיך. "אני לא מבינה אותך", שחה מושלת הבית, "אתה בעלי, אתה לא יכול לבוא איתי?".
בחיי שהייתי בא, אבל אני לא מרגיש טוב כיפוש. בנוסף, אני חייב לומר לך שהייתי בסדנה אצל רוברט, והוא הסביר לי שריבוי אירועים זה לא טוף: "אתה צריך ללכת לאירועים שלך, היא תלך לאירועים שלה. מאוד פשוט קוף, זה מתכון לאריכות הנישואים".
הבנת כיפוש? יום שישי אצלי זה ויינפש.
"מאמי, אבל מחר יש לנו בת מצווה של אורנה, לפחות תבוא איתי לאירוע הזה".
באיזו שעה האירוע הזה?
"זה בשבע, קרוב, ברמת השרון".
כפרה, קרוב זה מתחת לבית, גג הליכה לקפה. ובשבע איני יכול, יש כדורגל. את יודעת שזו עבודה שלי, נכון? אני אהיה בייביסיטר, הנה חסכת יומיים הוצאות, תוכלי לעדכן באקסל כמה תרמתי לכלכלת הבית. רק לפני שאת עוזבת תוודאי שהנסיך ישן עמוק. לא בא לי שיסנג'ר אותי.
"הבת מצווה בשבע בערב".
מה לבד? אני כאן, לך לישון ואל תעשה לי בלגן.
אבל הפעוט לא פראייר, ומזהה מיד שמאחורי הפוזה שלי אין כלום. הוא ישב במיטה וצווח "אני לא יכול להירדם, אני לא יכול להירדם". כיפוש ביקשה שאהיה נחמד ולא אשאג מהסלון "לך לישון, אבל מיד".
ניגשתי אליו, הוא חייך באושר שהצליח לו שוב לטרטר לי את הצורה, וכמו רה"מ נתניהו פתחתי מיד במו"מ. מה אתה רוצה שאקנה לך? איזו מתנה?
"אני רוצה רובוט, יותר גדול ממך".
לא כדאי לך, זה רובוט כבד של 110 קילו. אני אקנה לך רובוט בגודל שלך, אולי קצת יותר קטן. אבל אתה חייב להירדם עכשיו.
"מתי תקנה לי?".
מחר אני אקנה לך, אני נשבע. אבל אל תגיד לאמא, זה ביני לבינך. אמא לא צריכה לדעת הכל, זה רק גיא ואבא יודעים.
"טוב אבא, לילה טוב. תכסה אותי".
כיפוש הלכה, ואני קיבלתי פרס נובל להורות לפי השיטות של כל אוכלי הראשים המדופלמים שהרסו דורות של ילדים בעולם: פרויד, אדלר ויונג. על הסובאח הוא בא אלי למיטה, פקח לי את העיניים ולחש: "אבא, היום אתה קונה לי, נכון?".
בטח, אני לוקח אותך מהגן והולכים לקנות. אבל אל תספר לאף אחד.
אז מיד הוא רץ לספר לאמו שאבא קונה לו רובוט, יותר גדול ממנו. מגדלים כאן מלשן סדרתי.
"מאמי, זה לא יפה שאתה משחד את הילד. זו לא שיטה".
כיפוש, יש לך את זה בפחות נוזפני בשמונה בבוקר? שיחות פדגוגיות אני מקיים החל מ־11. יאללה תזדכו על הבלגן בבית, ותנו לי לנמנם.
****
ברבע לחמש היינו בחנות צעצועים. הודעתי לסחטן הקטן שאני קונה רק פריט אחד, שהוא יבחר. המוכר, שזיהה מיד שמדובר באבא דביל, נתן לו קופסה ענקית של רובוט עם שלט. אפילו לא הבטתי, הילד היה מאושר. כמה זה? "179 שקל, אדוני. הילד מאוד ייהנה". בסדר, תפסת מפגר, אל תתלהב מעצמך, אראלה התקשרה אליך הרגע, שמח בחלקך.
בוא גיאצ'ו ניסע לאמא, היא תשחק איתך עם השלט.
"אני רוצה עכשיו לשחק אבא".
עוד מילה אתה אומר על הרובוט הזה, אני נוסע עליו עם האוטו, הבנת? תן לי יד ועזוב את השקית.
כיפוש כתבה לי כעבור שעה. "מה קנית לו? צריך להרכיב את זה, יש כאן אולי 300 חלקים, ואין לי מברג פיליפס. למה אתה לא בודק מה אתה קונה?".
מה הבעיה כיפוש, השבתי. יש לך 300 דוקטורים לאלגוריתמים בעבודה, תני לאחד מהם שירכיב. מה, את מצפה ממני שארכיב? בחיים לא הרכבתי פאזל שכלל יותר משני חלקים. רדי ממני.
"אני לא יכולה להטריד אנשים בעבודה".
אין בעיה בכלל, זרקי את זה לזבל. יש לי יום קשה היום, נא לא להטריד אותי, צ'או.
וואו, הייתה עכשיו הפסקת חשמל. איזה מזל שבכל פסקה שאני מחרטט אני לוחץ שמור, אז אולי לא נמחק הטקסט שכתבתי עד עכשיו. או, הנה העורך נזכר בי עם סימן שאלה בוואטסאפ. איזה כיף היה בניינטיז שאף אחד לא יכול היה לדעת איפה אתה ולהציק לך. כתבתי לו: אחי, הפסקת חשמל, ירדתי לקפה, צפה איחור. תקבל ב־14:30.
"יש לך תירוצים של ילד בכיתה ג'. נשבר לי ממך".
אל תלכלך, בכיתה ג' החזיקו ממני גאון, ב־ד' עבר להם.
"יש טעויות בחיים".
וואו, לא נותנים לחיות.
הבעיה של הרובוט נפתרה כאשר כיפוש איתרה מהנדסת בשבט שלה. בכל זאת 600 איש, צפוי שתאותר אחת. רק שההיא שאלה בתמימות איך רון לא יכול להרכיב. כיפוש התביישה לומר לה שבעלה מאותגר הרכבות למיניהן, אז היא הודיעה לה שניסיתי אבל לא הצלחתי. מתוקה, איך היא שומרת עלי.
****
בשני היה לי יומולדת. כיפוש הביאה בלונים ושוקולדים, וקיבלתי ימבה ברכות מכל העולם ואשתו. היא הודיעה לי שלמחרת, ביום האהבה, היא תיקח אותי לארוחת ערב. עוד אירוע חשבתי בלבי, איפה רוברט קיבינימט. זה זמן לנסוע לאמריקע, לעשות ביזנס? חולירע יאסנה. אז רק אמרתי שחזרה ליגת האלופות, ויש ימבה עבודה, אני לא משוכנע שזה מתאים, המועד. ולמה לא בשבת בצהריים, שזה יותר עדיף? וגם ביבי נסע לאמריקע כדי לברוח מהחקירות ולעשות עלינו סיבוב, אולי נזמין אוכל הביתה?
"לא. הזמנתי כבר מקום, זה גם יום האהבה. תשקיע בי, כמו שאני משקיעה בך".
כיפוש, זה ולנטיינ'ס דיי, זה של הגויים, שלנו, היאהוד המטונף, בכלל באוגוסט. אפילו אסי כהן, ששיחק את שאול, אמר לאירנה: "או ולנטיינ'ס, או יום האהבה, תחליטי. אין גם וגם". והיומולדת שלי בכלל ב־ד' באדר, אז זה סובל דיחוי. גם נורא קר עכשיו, וזה משפיע לי על הירך.
"מאמי די כבר".
בסדר. בשלישי, אחרי שווידאתי שלחץ האוויר תקין בצמיגים ומתאים לצליחת הכנרת עם אוטו, בטמפרטורה של שש מעלות בצל, עליתי על פק"ל חליפת סערה ויצאנו.
לאן הולכים, כיפוש?
"הזמנתי בתרנגול הכחול. אבל יש לנו זמן, אז בוא נעצור אצל שטרקי בלה־לה־לנד, הוא הזמין אותך לדרינק. גם רמבו יהיה".
דרינק? את מרשה לי לשתות?
"לא, ממש לא. הוא יכין לך קוקטייל בלי אלכוהול".
ידעתי שהיא משקרת, אבל היא לא טובה בזה. היה ברור לי שקצת לחץ מרתיע, עם מבט לתוך העיניים, והיא נשברת ונותנת גרסה ראשונית, אבל לא אמרתי מילה. הגענו, ובאמת הופתעתי. הגיעו חברים ממטולה ומירושלים, והרבה חברים מתל אביב. אני לא הייתי יוצא מהבית בשבילם, גם באמצע אוגוסט, כי אני מגיע כשצריך, לא לארוחות יומולדת כשהארץ נשטפת בגשם. סחתיקה כיפוש.
"הקמתי קבוצה בוואטסאפ, ותיאמתי מראש".
אז קיבלתי מתנות, ושטרקי אירח אותנו נפלא, כמו תמיד. הצרפתים המאוסים נתנו לברצלונה בראש, ארבע חתיכות, אבל היה באמת סבבה. האישה הייתה מבסוטית שהצליחה להסתיר ממני את ההכנות לאירוע. אז באמת תודה, מהלב.
הגענו הביתה, רציתי לראות את תקציר ליגת האלופות ואת החדשות. ביבי ושרה נסעו לטיול, איך לא אהיה מעודכן? אבל היא רצתה שאצפה איתה באח המפגר. למזלי היא נרדמה תוך 20 דקות, וראיתי מה שרציתי. בצהריים היא אמרה לי ששרון גל נכנס לבית, ואיך לא ראינו. השבתי שזה ממש חשוב שדייר לשעבר באגם הדרעק, הדו־מיני הראשון מהדרעק שהצהיר על מיניותו, הולך לעשות כמה לירות. אבל אותי יותר מעניינת הבלונדה מרוסיה שנראית לי גוד־טו־גו.
"אוי מאמי, אתה כל כך רדוד. היא יותר צעירה מהבנות שלך, אין לך בושה?".
האמת, אין לי. אף פעם לא הייתה לי.