איך מגשרים בין ענישה בכל חומרת הדין לאדם שהרג פצוע חסר אונים לבין זכאותן של כל המערכות ששיגרו אותו לזירת הפשע?
זה התחיל במערכת המשפחתית, שנגרפה בהסתה הסביבתית וגידלה בחור שיורה בפצוע חסר אונים - כמעט התעללות בגווייה - עבור במערכת החינוכית, שידה קצרה מלהתמודד עם תכנים סמי־פשיסטיים בכסות פטריוטית, המערכת הפוליטית, שהסיתה חייל חסר יכולת להתמודד עם שטיפת מוח מתמשכת והמשיכה לתמוך פומבית באקט הנפשע עצמו, והמערכת הצה"לית, שהתעלמה מהפצוע שנפצע וחוסל כמו כלב כשהוא זרוק ברחוב.
כל המערכות הללו חייבות היו לעמוד למשפט יחד עם אזריה, לרבות כל החיילים והמפקדים שהסתובבו בזירה סביב הפצוע והיו עסוקים בענייניהם גם כאשר נורתה הירייה הקטלנית, וגם אחריה.
האדישות של החיילים לאחר הירי לא פחות גרועה מהירי עצמו, והיא חלק מקהות החושים של מרבית חיילי צה"ל במגע עם הפלסטינים ומולם. המועמדים הראשונים להישפט היו חייבים להיות הקוזאקים של אלוהים מזק"א חברון, שטיפלו בחייל והתעלמו מפצוע חסר אונים. בעניין הזה צריך להיות ברור : מחבל שנפצע תוך כדי היתקלות והוא מחוסר יכולת לפגוע הופך מיד לפצוע ששמו עבד אל־פתח שריף, ורק אחר כך, כאשר יחלים, הוא יחזור להיות מחבל שבית המשפט יחליט בעניינו.
משפט ראווה למען יראו וייראו
המערכת הצה"לית התעשתה די מהר והשכילה להפוך את האירוע למשפט ראווה למען יראו וייראו. מאחר שלא ניתן להעמיד למשפט את כל השותפים לפשע, הפך החייל היורה אזריה להיות תרנגול הכפרות של כל המערכות האחראיות לאירוע לא פחות ממנו.
לאחר הרשעה פה אחד בהריגה, ברור שגזר הדין חייב להיות מאסר בפועל. התביעה ביקשה בין שלוש לחמש שנות מאסר. בינתיים מאיים הרחוב לשרוף את המועדון. "תהיה מצוקת לוחמים", מצוטטים הטרמפיסטים, שחרשו על גבו כמה תלמי תהילה פטריוטית.
מאחר שכולם רוצים לצאת בחיים, אזי גזר דין שיכלול שליש על התנהגות ושליש על הכביכול מעצר במהלך המשפט, ישאיר כמה חודשים למשחקי חנינה. או אז נראה כולנו שוב את תמונת זירת הפשע ומולה את תמונת ניצחון הצדק והמשפט כשאזריה בדרך לכלא.
זה לא יקרה מחר, אני מניח שיוגש מיד צו עיכוב, אבל בסופו של יום הילד של כולנו חייב להיכנס לכלא, שממנו ייצא כגיבור העם היישר לרשימת ליברמן או לאח הגדול.