במסיבת העיתונאים עם בנימין נתניהו אמר הנשיא דונלד טראמפ כל מיני דברים. הוא בעד עסקה גדולה בשיתוף מדינות נוספות. ואין הוא מתעקש על נוסחת שתי המדינות: שתיים, אחת - העיקר ששני הצדדים יהיו מרוצים.



הצעות רבות ל”פתרונות אזוריים” צפו בעשורים האחרונים. חלקן טובות לישראל. חלקן רעות מאוד. איני יודע לאילו מהן מתכוון טראמפ. אם הוא תומך בתוכנית האומרת כי אין צורך במדינה פלשתינאית נוספת ממערב לירדן, כיוון שיש כבר אחת כזו בירדן ועוד אחת בעזה, והוא רוצה לשתף את המצרים (לפני כשנה וחצי הציע א־סיסי להוסיף לפלשתינאים שטח בצפון סיני, הגדול פי ארבעה מכל רצועת עזה) או את הירדנים (“ירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן, וכל מי שאומר אחרת הוא בוגד”, אמר המלך חוסיין ע”ה) כדי להגשים את הפתרון האזורי הזה - תבוא ברכה על ראשו. אם הוא מתכוון לשווק לצדדים את היוזמה הסעודית - לא תבוא ברכה. אבל החידוש הנפלא בדברי טראמפ, שספג ביקורת מחוגי השמאל והתקבל בזעם בקרב הערבים, היה ניתוץ המיתוס של קדושת תוכנית שתי המדינות.



האגדה במדרש רבא מספרת על אברהם אבינו, ששם ללעג את אלילי תרח אביו ואחר ניתץ אותם בפטיש גדול ששם בידי הפסל הגדול ביותר. כאשר שב אביו סיפר לו אברהם כי הפסל הגדול ניפץ את הקטנים כשרבו על המנחות... נמרוד דן את מחלל הקודש למוות בכבשן האש, שממנו ניצל בידי האלוהים. מימי קודם התייחסו עובדי האלילים בחומרה למי שלועג לאליליהם ומנפץ אותם. הרי אם אין בכוחם של האלילים להגן אפילו על עצמם - אות הוא שאין בהם כל כוח.


האובססיה לחלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות כבר מזמן אינה תוכנית מדינית רציונלית. מאז החלוקה ב־2291, דרך כ”ט בנובמבר 1947 ועד אוסלו וז’נווה - היא שבה ומתרסקת, ובכל התרסקות כזו נופלים קורבנות רבים. ועדיין רבים המאמינים בה. כמו בעבודת אלילים. ומקריבים לה למרבה הזוועה קורבנות אדם הקרויים “קורבנות השלום”. ואי אפשר להתווכח עם מאמינים על ההיגיון באמונתם או במנהגיהם. ודת השלום בין יהודים וערבים גורסת כי יש רק פתרון אחד לסכסוך: חלוקת הארץ. שתי מדינות. וכל מי שטוען אחרת הוא כופר בעיקר.



הגדרת הטירוף



מנהיגי ארצות הברית תמכו בעשורים האחרונים בפתרון שתי המדינות. תחת סד הצהרות התמיכה האמריקאיות בתוכנית ויתרו מנהיגי ישראל על תוכניותיהם שלהם ונכנעו ללחץ. אף הם אימצו, באונס או בשמחה, את התוכנית. ועתה קם נשיא ארצות הברית, וכלאחר יד, כמעט בלעג, פטר את התוכנית: שתי מדינות, אחת, מה שתרצו. אין קדושה. ניפוץ הילת הקדושה שסביב התוכנית הוא צעד מבורך בדרך להכרזה על מותה ודיונים בסדרי ההלוויה. ביטול המונופול על האמת יביא בהכרח לחיפוש תוכניות אלטרנטיביות. שימוש בשכל ישר במקום באמונה עיוורת.



אלברט איינשטיין אמר כי טירוף הוא לחזור על אותה פעולה שוב ושוב בציפייה שבפעם הבאה התוצאה תשתנה. גם אובססיה היא הפרעה נפשית. המאמינים בפתרון שתי המדינות, גם כשהם מודעים לכישלונות העבר, מוכנים לנסותו שוב ושוב, מתוך ביטחון לא רציונלי כי בפעם הבאה התוצאה תהיה שונה. בא טראמפ והציג את האובססיה בעירומה. נותר לקוות כי נתניהו וליברמן לא ישכנעו אותו להצטרף למעגל הרוקדים סביב העגל הזה.