הדבר החשוב ביותר בסאגה הבלתי נגמרת של החייל אלאור אזריה, שאחרי כמעט שנה, סוף כל סוף, ניתן היום (שלישי) גזר דינו. ואולי, זו רק תקווה, שהפרשה הזו כבר מאחורינו. אם כי לאור דברי פרקליטיו של החייל, אפשר שזו תקוות שווא והמשך יבוא בצורת ערעור. האירוע הזה החל כתקרית חמורה אך קטנה ומקומית והפך אצלנו - אומה שותתת דם ומפולגת - לאירוע קוסמי.
זה קרה בעזרת פוליטיקאים ציניים מהימין - אביגדור ליברמן, אורן חזן, מירי רגב, נפתלי בנט ואחרים - שכל מה שעניין ומעניין אותם זה לאסוף עוד תומכים בשדות הציד הפוליטיים ולהמשיך להיאחז בשלטונם.
זה קרה גם בגלל תומכים שהאידאולוגיה שלהם מעוגנת בימין הקיצוני והגזעני של מאיר כהנא וארגון "לה פמיליה" של בית"ר ירושלים. המשפחה הפכה לכלי שרת של הפוליטיקאים והתאהבה בתפקיד של הקורבן שמעניק לה גם תשומת לב חסרת תקדים. האירוע התעצם גם ואולי בעיקר בשל כלי תקשורת צמאי רייטינג שמבקשים שנעצור נשמתנו בגלל גזר הדין.
לאחר גזר הדין סיפר לי קצין לשעבר כי עמד לפני יותר מ-40 שנים במצב דומה, אם כי לא זהה, כשהואשם ברצח של מחבל פצוע בשטח אויב. "הורי לא ייללו ובכלל לא ישבו בבית הדין. לחברי מהפלוגה לא נתנו להלל ולשבח אותי". הוא זוכה בבית הדין בגלל עדותו של קצין בכיר שאמר כי הוא פעל על פי תורת הלחימה "זוכיתי ללא חגיגות ניצחון ומחיאות כפיים באולם בית המשפט ובלי שהפוליטיקאים ידברו", סיפר.
הימין הפך אותו לגיבור, אך הוא ההפך הגמור
כך נהגו פעם. אך הרי ישראל כבר אינה המדינה שהיתה פעם. ערכים ונורמות התנהגות, שהם כה ברורים הולכים ומתמוססים. ומה שצריך להיות מובן לכל בר דעת, הופך לפחות ופחות נהיר ליותר ויותר אנשים.
הימין הפך את אזריה לגיבור, אך הוא ההפך הגמור מכך. הוא חייל פחדן ושפל. חייל טוב לא צריך להיות אמיץ לשם כך, לא יורה בחסר ישע, במדמם למוות, לא חמוש, גם אם מדובר במחבל שזה עתה ביצע מעשה טרור או ניסיון לפיגוע.
אזריה ראוי היה לעונש. נכון, איתרע מזלו והירי שביצע תועד במצלמות. אחרת, ספק אם היה מועמד לדין. אפשר להניח שבמהלך ההיסטוריה של צה"ל נרשמו בעבר עוד מקרים דומים שלא זכו לשום התייחסות של צה"ל והרשויות.
העונש שגזר עליו בית הדין הצבאי - שנה וחצי, הוא סביר. ובעצם זה גם לא כל כך חשוב, אם היו גוזרים עליו עונש חמור יותר או חמור פחות. מה שחשוב הוא המסר שגזר הדין מעביר: הפיקוד העליון בצה"ל סבור כי חיילים צריכים לפעול בקור רוח, על פי פקודות מפקדיהם, הוראות הפתיחה באש וברוח הערכים ומוסר הלחימה. על הגישה הזו שורה רוחו של הרמטכ"ל האמיץ רב אלוף גדי איזנקוט, שמנסה לחסום את צה"ל מפני הרוחות הרעות המנשבות ברחבי הארץ, החותרות לתקוע יתד עמוקה בצבא.
אלמלא ההתנהגות החד משמעית והערכית של איזנקוט והמטכ"ל, וכפי שכבר אמר שר הביטחון לשעבר משה יעלון, צה"ל עלול להפוך למיליציות ולפלנגות. אזריה פעל בניגוד לכל אותם עקרונות וערכים ועל כך נענש ובצדק.