שלושה אנשים, בסך הכל, יוצאים טוב (יחסית) מדוח מבקר המדינה על צוק איתן (שמורכב משני דוחות נפרדים): אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן והשרים נפתלי בנט וציפי לבני. כל השאר חוטפים ביקורת קשה, מנומקת, נוקבת, לפעמים מטלטלת.
בואו נשווה את תגובותיהם: הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ דוחה את ממצאי הדוח. הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט מקבל את ממצאי הדוח, מציין שצה"ל אינו חסין מביקורת ומבטיח ללמוד וליישם. שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון שומר על כבודו של המבקר, אבל מסתער על הקבינט הילדותי והרדוד ועל המדליפים וגוזרי הקופונים שבתוכו (ע"ע נפתלי בנט). ראש אמ"ן לשעבר, אביב כוכבי, קיבל את הערות המבקר. לא בטוח שהסכים עם הכל, אבל הפנים והצדיע. סוגר את הרשימה, לתפארת מדינת ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו: דוחה את הביקורת, משליך אותה לכל הרוחות, מגלגל את הדוח לטיארה ומסית נגד המבקר. "אני, בניגוד לדוח המבקר", אמר נתניהו, "מגבה את ראשי צה"ל ומערכת הביטחון".
דוח המבקר במילה אחת: הפקרות. דוח המבקר במשפט אחד: הקלות הבלתי נתפסת שבה שולחת מדינה את בניה להיהרג עבור כלום ושום דבר. מה ישנה דוח המבקר: מאומה. מה שהיה, הוא שיהיה. ראש הממשלה ממשיך לזלזל בעבודת מטה, לא לספור ממטר את הקבינט, לא לבדוק חלופות מדיניות, לא לקבל החלטות אמיצות (תירגעו, אף אחד לא רוצה לנהל מו"מ עם חמאס), למנות "יס־מנים" שתפקידם להלל ולשבח אותו, לא לקבל אחריות על כלום ולהמשיך להתגלגל הלאה, תוך פיזור הצהרות והבטחות בומבסטיות לכל עבר, בלי שיוכל לקיים אפילו את חלקן הקטן.
לידיעת בנימין נתניהו, חוק יסוד: הצבא, קובע כי המפקד העליון של צבא ההגנה לישראל הוא ממשלת ישראל באמצעות הקבינט. גם אם אתה חושב ששרי הקבינט סובלים מפיגור קל, או מחלטרים בריגול למען דאע"ש, או מדליפים, אתה לא יכול להתעלם מהפורום הזה ולא יכול למדר אותו. הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות, לא אתה. אם הקבינט מקולקל, באחריותך לתקן אותו. תפיסתך שלפיה בגלל שיש הדלפות מהקבינט, אי אפשר לעבוד עם הגוף הזה בצורה יסודית כנדרש בחוק, היא חוצפה ועזות מצח. היו כאן ראשי ממשלה שהצליחו לעשות עם הקבינט שלהם דברים חשובים, מסוכנים וגורליים, בלי שמאומה דלף מתוכם. בדוק פרסומים זרים על הפצצות של כורים גרעיניים בעשור האחרון, ולמד.
אפרופו הדלפות מהקבינט: ההדלפה הכי שערורייתית ומסוכנת שזכורה מהקבינט המדיני־ביטחוני אירעה במהלך צוק איתן, כשהמצגת של צה"ל על עלויות כיבוש הרצועה הודלפה לערוץ 2. כמעט כל שרי הקבינט יודעים בוודאות מי עומד מאחורי ההדלפה הזו. מדובר בך, אדוני ראש הממשלה. הדלפת, וגם ירשת. ולמה הדלפת? כדי להסתתר מאחורי גבו הרחב של צה"ל במאמץ להפר את ההבטחה הבומבסטית שהבטחת ב־2008: "כשאני אהיה ראש הממשלה, אפיל את שלטון חמאס ואשים קץ לירי הרקטות על ישראל". לא תפיל, לא תשים קץ, רק תברבר.
עבר על כל הפרוטוקולים
במסע ההרצאות שלו בקיץ השמיע נתניהו בפני מאות אנשים (במצטבר) את ה"הוכחות" לכך שהתקיימו דיונים רבים ורציניים בקבינט על איום המנהרות. מרוב שהוא נגד הדלפות, הוא גם השמיע ציטוטים רבים מתוך אותן ישיבות, לכאורה. כשישב מול המבקר וצוותו, חזר נתניהו על כל הציטוטים הללו. כמנצח, הוא ביקש לשמוע את תגובתם. הם העדיפו לא להגיב. הם ביקשו שישאיר להם את הציטוטים, והלכו לבדוק. ראש הממשלה אתגר את המבקר, שפשוט הורה לאנשיו לעבור על כל הפרוטוקולים של כל הדיונים וכל הישיבות וכל הפגישות וכל מה שנאמר בפורום כלשהו בנושא הזה בתקופה המדוברת.
ובכן, לא דיונים ולא טילים. במחברת העבה של תא"ל (במילואים) יוסי ביינהורן, ראש החטיבה הביטחונית במשרד מבקר המדינה, נמצאת הטבלה שהוכנה. כל משפט שציטט נתניהו נמצא, אותר ושוחזר. מדובר באסופה של משפטים מפוזרים, בודדים, שנאמרו בתוך דיונים ארוכים עם מאות דפי פרוטוקול. משפטים אלה הם אזכורים בלבד. נניח, בתוך דיון של הערכת מודיעין שנתית, אומר מי שאומר משפט אחד על איום המנהרות, וממשיכים הלאה.
המבקר מיפה, כאמור, את הכל. נתניהו הורה למזכיר הצבאי, שהורה למזכיר הממשלה, שהורה לראש המל"ל או משהו, לעשות חיפוש בתוך כל הפרוטוקולים ומצא את כל המקומות שבהן הוזכרה המילה "מנהרות". אם זה לא היה כל כך מדאיג, זה היה אפילו יכול להצחיק. שורה תחתונה: בדיוק כפי שאמרו נפתלי בנט ויאיר לפיד, לא היה בקבינט דיון על המנהרות, לא התקבלו בקבינט החלטות על המנהרות, לא נסקרו הסיכונים, לא נשאלו השאלות, לא נלקחה האחריות. לא כלום. וכך, בקיץ 2014, יצאו טובי הבנים שלנו למלחמה במנהרות, רק אחרי שבנט כמעט הכריח את נתניהו והצבא לבצע אותה, בלי שיש להם תורת לחימה, אמצעים, מושג או אימונים בנושא המנהרות. מזעזע.
אבל זה לא הסוף. זו אפילו לא ההתחלה. דוח המבקר משרטט איך הופצצו הפירים המינהלתיים של המנהרות על אף שבדיונים קודמים נאמר בפירוש שההפצצה הזו לא יעילה ועלולה לשבש את הפעולה הקרקעית שתבוא (אם תבוא) בעקבותיה. למרות זאת, ובדם קר, יצא חיל האוויר להפציץ את המנהרות. ולא היה שם רמטכ"ל שידפוק על השולחן ויגיד 'חברים, זה גול עצמי'. כשנשלח את החיילים פנימה, הם יצטרכו לפנות את ההריסות מהפירים המופצצים במשך ימים ארוכים לפני שיוכלו לטפל במנהרה. וזה בדיוק מה שקרה, ורק אלוהים יודע כמה לוחמים נהרגו בימים המיותרים שנמשכה פעולת המנהרות.
לא הקשיב לאלוף
גם התחום המדיני זועק לשמיים: אם תשאלו את מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, תבינו מיד שלעזה חוקים ברורים ופשוטים. מדובר בסיר לחץ. מבעבע־מבעבע, בסוף יתפוצץ. הוא התריע כל העת, ולמרות שראש הממשלה לכאורה הורה על קיום דיונים אסטרטגיים וקבלת החלטות אסטרטגיות על המצב המחריף בעזה ועל חלופות מדיניות לפתרון (לא מדובר במו"מ או בשלום, מדובר על מדיניות), כלום לא קרה. פשוט כלום. היה דחוף יותר לסגור את תאגיד השידור, או משהו.
על שולחנו של יוסי ביינהורן יש הרבה מאוד ניירות פזורים, מחברות, קלסרים ופתקים. דף נייר אחד מונח מעל כל אלה. זהו חוק יסוד הצבא. זוהי ליבת דוח מבקר המדינה. איך מיישמת המדינה את החוק שקובע מי ואיך מפעילים את צה"ל ואת מערכת הביטחון. ובכן, מסתבר שהחוק הזה לא מיושם. העסק פשוט מתגלגל. הקבינט לא יודע כלום, אין ראייה אסטרטגית, אין תכנון לטווח ארוך, אין דיונים מסודרים, אין מודל מסודר לכניסה או תוכנית מעודכנת ליציאה, אין כלום. יש רק הצהרות חלולות של נתניהו, שמתנפצות מולנו פעם אחר פעם. זוכרים את המרמרה? איך הוזהר נתניהו שהעסק עלול להסתבך, אבל גם כאן לא קיים אפילו דיון אחד (חוץ מדיון קצר על ההשלכות התקשורתיות) ויצא לחו"ל על אף שהוזהר? אז זהו, שזה קורה שוב.
אומרים שנתניהו הוא לא הרפתקן, לא מסתבך במבצעים צבאיים גדולים ונרתע ממלחמות. יש בזה משהו. אנחנו צריכים להודות למזלנו הטוב שזה המצב. תארו לעצמכם, שעם היכולת הזו הוא היה הרפתקן.