רבים מסתובבים עם פרצוף מודאג בגלל דוח המבקר על צוק איתן, אבל נדמה שמה שמדאיג יותר מהדוח הוא דווקא התגובות אליו. על פאשלות אפשר לסלוח אם יופקו לקחים, אם הממצאים יילמדו, אם הטעויות יתוקנו. לכן מה שמדאיג באמת זה שאין מי שלוקח אחריות.
אולי בלהט הפוליטיקה התוססת שכחנו למה בכלל נועדה הביקורת. היא אמורה לתקן - להצביע על בעיות כדי לפתור אותן ולהתקדם. אז מה אמור אזרח להרגיש כשיוצא דוח מבקר ומצביע על בעיות, אבל בדרג המדיני מנסים רק להתנער מהן?
נראה שדוח המבקר, כמו ברגים רבים וטובים במכונה הדמוקרטית המורכבת, הפך לכלי ניגוח במקום שייעשה בו השימוש שלשמו הוא נועד. עוד כלי לספינים, כל אחד והספין שלו, ובהיבט הזה אין הבדל גדול בין הממשלה לבין המתנגדים לה. נתניהו חייב להסיק מסקנות ולהתפטר, קבע הרצוג, שעל פיו מאז תחילת השנה נתניהו כבר היה צריך להסיק מסקנות ולהתפטר בערך 17 פעמים, ועוד היד נטויה. אז במה שונה הסיטואציה הפעם? האם הוא רק מחפש הזדמנויות לצעוק "תתפטר", או שמתעכב קצת מעבר לכך על מה שהוא אומר? גם זהבה גלאון שלפה את התגובה האוטומטית, שמאפשרת להתבכיין על "הפקרות הממשלה" וגם משאר חברי האופוזיציה לא נשמע משהו חכם יותר.
זה ממשיך בחברי הקבינט דאז ובתגובותיהם. יעלון עוד לקח הפסקה קטנה מההאשמות, כדי לומר שהוא יודע שגם הוא אינו מושלם, השאר אפילו את זה לא עשו. הם הולמים זה בזה ללא רחם, מספקים חומר נפלא לכותרות, אבל אף אחד לא צעד קדימה ואמר: אני מקבל אחריות לחלק שלי, ואלה הלקחים והמסקנות האישיים שלי בעניין.
בראש, כרגיל, צועד בנימין נתניהו, ש"דוחה את הדוח בתוקף", כי הכי חשוב להשחיל את מסרי הקמפיין ש"על חמאס הונחתה המכה הקשה בתולדותיו", והוא "מגבה את לוחמי צה״ל על הצלחתם הגדולה". מדבריו נדמה שהוא שואל: תכלס, מי בכלל צריך את המבקר? וכמובן, מתעלם מכך שכראש ממשלה הוא שצריך להיות הראשון שמגבה לא רק את צה"ל, אלא את כל מערך הממשל, כולל משרד המבקר, שהוא מינה מלכתחילה.
המילים "עוז וענווה" היו רקומות על רצועת הנשק של הדר גולדין ז"ל, והן מיוחסות למנהיגות של משה רבנו. ומה עם מנהיגינו? העוז אכן הולך יד ביד עם הענווה, ואילו הם עסוקים רק ברהב ותשבחות עצמיות תוך הטחת האשמות בכולם.
קשה שלא להרהר מהם המניעים שמובילים את בעלי עמדות המפתח בניהול המדינה. הם בטח לא עוז וענווה, אלא יותר כמו תדמית מזויפת של עוז מגובה בדף מסרים חלול. רק שברגעים כאלה, זה לא באמת משכנע. כל ההתנהלות מאכזבת, כולל ההדלפות המוקדמות של הממצאים. כבר קשה לדעת מה יותר חשוב: האם המבקר רוצה להיתפס כמבקר טוב או להיות מבקר טוב? ומה היה המניע העיקרי של בנט, כשדרש בקבינט מידע על המנהרות - לוודא שביטחון המדינה נשמר, או לעשות על זה קילומטראז׳ בטלוויזיה ובעיתונים? והאם נתניהו רוצה תדמית של ראש ממשלה או להיות ראש ממשלה ולקבל אחריות מלאה לסיטואציה ולתיקון שלה? כשהמטרה היא לתקן, לא כך מתנהלים.