ביקורת החריפה נגד המועצה לזכויות האדם, שהטיחה השבוע נציגת ארה"ב במועצה ארין ברקלי והגערה שלה: "די לאובססיות נגד ישראל" אינן בגדר חדשות. גם אם ממשל הנשיא דונלד טראמפ יחליט לפרוש מהמועצה, זו תהיה חזרה על מהלך שארה"ב נקטה בעבר וזה לא שינה במאומה את התנהלותה הנלוזה והמנותקת של המועצה. 

זאת הפעם השנייה בתוך שבועיים שבה ארה"ב נועצת ציפורניים חדות באו"ם בגין יחסו העוין והחד־צדדי נגד ישראל. שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי תקפה את מועצת הביטחון, שמתעלמת ממלחמות וממצוקות המתחוללות כיום ו"מתמקדת בדיון ובביקורת על ישראל, הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון". גם ברקלי נקטה קו דומה, כשאמרה שהמועצה לזכויות אדם "מתעלמת מהמלחמה בסוריה ומהתרחשויות בקוריאה הצפונית ומגלה אובססיה כלפי ישראל", התנהלות שהבכירה האמריקאית הגדירה "האיום הגדול ביותר לאמינותה של המועצה".

ההתייצבות האמריקאית התקיפה נגד מוסדות האו"ם כמובן מחמיאה לישראל. אבל לעמדה הזו של ממשל הנשיא טראמפ משמעות מעשית זניחה וכמעט אפסית. בשנות ה־90, כשהמועצה נקראה "הוועדה לזכויות האדם", הגיבה ארה"ב על גל של החלטות אנטי־ישראליות חד־צדדיות שאושרו בז'נווה באופן עקבי ומתריס, נטשה את הוועדה והפסיקה את תשלום החברות לגוף. מזכ"ל האו"ם באותה תקופה, קופי אנאן, שהיה שותף לביקורת ולמורת הרוח האמריקאית, התערב. בעקבות תיווך שלו הגוף שינה את שמו למועצה לזכויות האדם, ולדברי המזכ"ל הובטח לו שהמועצה תגלה איזון בהחלטותיה. ארה"ב חזרה להשתתף במסגרתה.
אבל עד מהרה התברר כי גם בשמה החדש המועצה לזכויות האדם היא אותה גברת בשינוי אדרת. הנוהג הנלוז לחבוט בישראל בכל הזדמנות נמשך ואפילו התעצם. הגינוי לישראל על "העונש הקל" שהושת על החייל אלאור אזריה היה לא רק חוצפה ועזות מצח מצד המועצה, אלא מפגן של שפלות ורשעות, שהוכיח שהגוף הזה רקוב מיסודו ללא תקנה. אבל לא צריכים להתרגש כל כך.
בחלק גדול מבין 47 הארצות החברות במועצה, נרמסות זכויות האדם כמדיניות קבועה ומאורגנת. עיראק, קובה, ניגריה, ונצואלה, סעודיה ועוד ארצות שהמושג הזה לא מוכר ולא קיים אצלן. 
***
ארה"ב לא יכולה לשנות את האו"ם. היא לא יכולה להשפיע הרבה על תפקודו או על סדר העדיפויות של מועצת הביטחון, מלבד שימוש בווטו, ומאמץ לשנות את אופיה ואת התנהלותה של המועצה לזכויות אדם נדון מראש לכישלון. השגרירה ניקי היילי, שהתחילה את תפקידה באו"ם לפני כחודש, תגלה עד מהרה כי ההבטחה שהוסיפה למתקפה שלה נגד הארגון העולמי "הגיע הזמן לשנות את האו"ם", היא לא יותר מססמה יפה, שכן זו משימה בלתי אפשרית.
הארגון העולמי ומועצת הביטחון פועלים על פי עקרון החלוקה האזורית. כלומר, החברות במועצת הביטחון ובוועדות החשובות נקבעת מראש לפי זהותן האזורית ושייכותן הגושית של הארצות החברות. גוש הארצות הבלתי מזדהות, שהוא הגדול ביותר, תומך ברובו ובכל מקרה באופן אוטומטי בהחלטות אנטי־ישראליות ויצביע נגד ישראל, גם אם היא תגיש הצעת החלטה המאשרת שכדור הארץ הוא עגול. 

שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי. צילום: רויטרס
גוש הארצות האפריקאיות נגרר בדרך כלל אחרי הבלתי מזדהות בנושאים מזרח תיכוניים. גוש הארצות המוסלמיות וקבוצת המדינות הערביות מנצלים את האו"ם כזירה להפגנת איבתן לישראל. המדינה ששומרת באופן מוקפד על ההתנהלות האנטי־ישראלית בקבוצה הערבית היא מצרים. ארצות מזרח אירופה וחבר המדינות אומנם מגלות אהדה לישראל, אך השפעתן בארגון מזערית.
עכשיו, המעצמות שלהן זכות וטו במועצת הביטחון, רוסיה וסין, מצביעות בעד ותומכות באופן עקבי ושיטתי בכל החלטה נגד ישראל. נותרה קבוצת הארצות האירופיות והאחרות, הכוללת את ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, קנדה ועוד. הן לעתים מצביעות נגד החלטות אנטי־ישראליות או נמנעות. ישראל לא שייכת לאף גוש או קבוצה, וזו הסיבה לכך שהיא מעולם לא נבחרה כחברה במועצת הביטחון.
עם תחילת כהונתו של אנטוניו גוטרש, המזכ"ל החדש של האו"ם, הייתה לארה"ב הזדמנות נהדרת לשפר ולשדרג את מעמדה והשפעתה בארגון. לשם כך הנשיא או הבית הלבן היו צריכים לפרסם הצהרת תמיכה ואהדה במזכ"ל החדש, ולהבטיח לו סיוע במאמציו לייעל את האו"ם ולבצע רפורמות. במקום זאת הנשיא טראמפ התבטא בזלזול ובוז כלפי הארגון העולמי ונתפס כעוין לו. עם נשיא הלועג למעצמות מרכזיות כמו גרמניה וצרפת ומטיף לבדלנות, הסיכוי שארה"ב תצליח להביא לשינוי מהותי בתפקוד האו"ם, לתמורה בסדר העדיפויות שלו ולוויתור מרצון על נגיחת ישראל בכל הזדמנות שואף לאפס.