ביום שני התייחס ראש הממשלה למקרה המזעזע בדף הפייסבוק שלו. "אני מבקש לאחל רפואה שלמה לאסתר נחמן, שהותקפה באכזריות על ידי מסתנן בלתי חוקי", כתב נתניהו והזכיר שהגדר שהקים בגבול סיני בלמה לחלוטין את ההסתננות לישראל. מה שנכון. "הממשלה בראשותי תעמיד את כל המשאבים הדרושים כדי להבטיח שאסתר, יחד עם ילדיה ונכדיה, יוכלו לחיות בביטחון מלא - כמו כל אזרח במדינת ישראל", סיכם ראש הממשלה.
זה בדיוק העניין: תושבי דרום תל אביב לא חיים בביטחון מלא. הם לא חיים בביטחון חלקי. ואם נדייק, הם פשוט לא חיים בביטחון. השבוע הם יצאו לרחובות כדי להשמיע את זעקתם, כמו בריטואל קבוע שחוזר בכל פעם שאחד מהם מותקף על ידי מהגר עבודה. בין המפגינים הייתה גם קורין, בתה של אסתר גלילי ז"ל, שנרצחה ב־2010 בידי מהגר סודני.
עובד חוגי נולד בתחילת שנות ה־60 בשכונת התקווה. בגיל 13 נשר מבית הספר, כמו רוב חבריו, והלך לשחק כדורגל. חוגי חווה את הקיפוח, ההזנחה, הגזענות כלפי מזרחים בתקופת מפא"י, וגם את המהפך בשנת 77', ואת "האבא" מנחם בגין, שהבטיח לשקם את השכונה. במהלך השנים היה חוגי יו"ר ועד השכונה, והיום הוא פעיל בשיקום שכונות הדרום. חוגי טוען שהמצב בדרום תל אביב רק הולך ומתדרדר, וקצב הילודה של האוכלוסייה הזרה גבוה. לדבריו, מתוך עשרה ילדים שנולדים בדרום תל אביב, רק 1.5 יהודים.
התושבים מתוסכלים
התושבים בדרום תל אביב מתוסכלים. הם טוענים שהמשטרה שותפה לקשר שתיקה, יחד עם הפרקליטות, ומנסה לייפות את המצב. וכדי לא ללבות את היצרים, מציגה תמונה מעוותת בנוגע לאחוזי הפשיעה של המסתננים. בארבע השכונות "המדוכאות" - כפי שהתושבים מכנים אותן - שכונת התקווה, שפירא, נווה שאנן וחלקים משכונת פלורנטין, מתגוררים קרוב ל־37 אלף תושבים יהודים. על פי הערכות של תושבי המקום, מספר הזרים הוא 50־70 אלף איש. קשה לדעת מה המספר המדויק.
אל השוטרים המקומיים אין להם טענות, להפך, הם חולקים להם שבחים רבים, אלא שרשויות האכיפה מתקשות להתמודד עם האוכלוסייה הזרה. נתין זר שנתפס גונב פלאפונים, פורץ לדירה, תוקף אדם ברחוב, או אונס אישה, מובא לתחנת המשטרה, אך בפועל הרשויות אינן מסוגלות לטפל בו. הוא איננו דובר את השפה, וגם לא בהכרח דובר אנגלית, ברוב המקרים הוא נטול כתובת ובחלק מהמקרים גם נטול זהות. כך שגם חקירה ראשונית קשה לבצע. ויותר מכך, ברגע שהוא משוחרר ממעצר, הפרקליטות איננה מסוגלת לאתר אותו. בפועל נוצר מצב אבסורדי, שהשוטרים המקומיים פוגשים את אותו עבריין למחרת ברחובות. אם כך, מה הטעם לעצור אותו שוב?
המסר שעובר לאותם עבריינים הוא שאין נגדם סנקציות אפקטיביות ולכן גם אפקט ההרתעה איננו רלוונטי. התושבים המקומיים מיואשים, מתוסכלים ומרגישים מקופחים. כן, גם ביחס למסתננים. הם טוענים שעמותות במימון הקרן החדשה לישראל מגישות אין ספור עתירות לבג"ץ מבוקר עד ערב. ובג"ץ, בשם השמירה על זכויות האזרח, דואג רק לנתינים הזרים.
בעיית מהגרי העבודה הבלתי חוקיים, או "המסתננים" כפי שהם מכונים בעגה המקומית, היא חבית של חומר נפץ. חוגי ופעילי שכונות נוספים מרגישים כמו הילד עם האצבע בסכר, וטוענים שאם ממשלת ישראל והרשויות המקומיות - ועיריית תל אביב־יפו בראשן - לא יתעשתו, יהיה כאן אסון. לאחרונה אנו מרבים לדבר על דמוגרפיה ועל השלכותיה, כמו גם על דמוקרטיה. לצד השמירה על זכויות הפרט והמיעוט, שהיא חלק מנשמת אפה של הדמוקרטיה, טוענים תושבי דרום תל אביב, הגיע הזמן שמישהו ישמור גם על הזכויות שלהם.