אז גם אתם עוד לא החלטתם אם לצאת השנה בפורים. אומנם זה חג, ואתם רוצים ליהנות, לבלות, לשתות - נהדר, אבל בואו נחשוב על זה עוד רגע.
אני מאלה שמאוד אוהבים את פורים, וכל הקיטורים והרינונים של בוגרים מרי נפש שסולדים מהחג, מתנפצים ברגע שרואים ילד שהתחפש לפיקצ'ו. אין דבר קסום מזה. אולם צריך לזכור: פורים הוא חג שמח, פורים הוא חג מבדח, אבל פורים, פורים הוא חג גדול, למי? נכון. לילדים. ורק לילדים. הוא אינו מיועד למבוגרים, ובמיוחד לא לגברים מתוסכלים שבמקום טיפול תרופתי מתחפשים לדיילת.
בואו נעשה סדר, תפקידכם המסורתי כהורים הוא להשקיע בתחפושת לילדיכם האהובים, להגיד "החיוך שלהם שווה הכל", וזהו. אין שום סיבה שמי שחצה את גיל 18 ייהנה מאווירת החג. הישארו בבית וצפו בטלוויזיה.
ברשותכם אסקור את הנזקים התדמיתיים שאתם מעוללים לעצמכם, אם אתם מתעקשים לצאת בחג הנפלא הזה. נתחיל עם הצעירה שמתחפשת למשהו זול במסיבה של העבודה. את מועסקת כבר חמש שנים, וכל חג את מפתיעה בתחפושת אחרת. שפנפנה, שפנפנה סקסית, שפנפנה סקסית וזורמת, סתם מישהי סקסית וזורמת עם אוזניים של שפנפנה. תמיד חשבי על היום שאחרי, על המסר שמאחורי, ומעל הכל, על הבוס.
מאיפה האנרגיות?
לעומתך, ישנם הגברים ש"רק זרקו על עצמם משהו". תגידו, למי אתם עושים טובה? מצד אחד, לא טרחת להתחפש, שזה נהדר, אך מצד שני, הרגשת לא בנוח לבוא בבגדים רגילים, ולכן - ופה זה מתחיל להיות פתטי - הרכבת משקפיים גדולים ומצחיקים. דע לך, זה לא תורם דבר, לא לך ולא לסביבה. אף אחד לא יסתכל עליך ויגיד: "תראו את עמוס מהחשבונות עם המשקפיים המצחיקים האלה, איך הוא מרים פה את המסיבה". יש שתי אפשרויות: או להתחפש עם קונספט כולל כל האביזרים, או בכלל לא.
זאת שהתחפשה עם קונספט וכל האביזרים. וואו, על כמה שלבים בתיאוריית ההתפתחות של אריקסון דילגת, חמודה? בואי נגיד שלא התעכבת על כל שלב, החל מגיל המשחק, ועד לימייך העצובים הללו, שבהם את אמורה לאגד בתוכך את שני הקטבים, שלמות מול ייאוש, והנה את ניצבת באחת וחצי בלילה, מחופשת לאייפון 7, סליחה, אבל קצת קשה לראות את השלמות באישיותך. פורים לא התכוון להיות טיפול פסיכולוגי קבוצתי. עצם זה שהיה לך זמן לחשוב על רעיון, ללכת לקנות את כל הציוד, כולל קרטון ביצוע שחתכת אותו, ציירת עליו, וצבעת לעצמך את הפנים - מעורר תהיות. אין לך עבודה, ילדים מטלות בבית? מאיפה הזמן והאנרגיות להשקיע כך? זה חשוד. זה מוזר. זה מיותר, ואם את רווקה, זה גם עצוב. מילא היית נשואה ומתחפשת בתחפושת עם בן זוגך.
כשאין סקס בבית
אלה שמתחפשים בתחפושת זוגית - אז ככה זה כשאין סקס בבית, הא? מתעלים את היצירתיות הזוגית לתחפושת משותפת. אדם וחוה. טרזן וג'יין. קניה ווסט וקים קרדשיאן. כל זוג עם מה שחסר לו בבית, והכל פתאום נחשף. היא הייתה רוצה שתפתה אותה, תנתר על עצים ותהיה קצת מחורפן, והוא אוהב אותך כשאת תמימה, תומכת ועם תחת גדול, ומאושר שיש לו הזדמנות לבוא למסיבה בלי חולצה. דו–תחפושת־החשפן הזאת חייבת להיבלם עוד בשלב הרעיון. עדיף כבר להתחפש למשהו שאתה שלם איתו, כמו דמות אהובה מסדרה ישנה.
זה שהתחפש לדמות אהובה בסדרה שרק הוא מכיר. "מכירים את משפחת בריידי? אז האבא", "מסע בין כוכבים? אז הקפטן". "זוכרים את מישל עזרא ספרא ובניו? איך אתם לא מזהים? אני מישל!". הרעיון בתחפושת הוא לשעשע את הבריות, לבדר את הזולת ולהצחיק את הנוכחים. לא ייתכן שתתקוף אותם בהסברים סחים ולא חגיגיים כלל על התחפושת הרעועה שלך, כשהם רק באו לשמוע מוזיקה וליהנות עד דלא ידע. אין לך שום מקום באווירה פורימית.
אווירה פורימית. אם ישנה אווירה בלתי פורימית, הרי זו המכונה "באווירה פורימית". זו הגדרה של איגוד מקצועי כלשהו (ועדי מורים, בדרך כלל), לאירוע איום, שמתכנסים בו, מבוגרים מתוסכלים שסתם זרקו על עצמם משהו, התחפשו בזוגות או נזכרו בסדרת עבר.