מי שנמנה עם הנהגת מחנה הימין ודובריו צריך לדאוג. מי שלא התייאש מהסיכוי לתזוזה לקראת הסדר יכול לחוש סיפוק קל. זה המסר העולה מהתחדשות הנוכחות האמריקאית הפעילה בערוץ הסכסוך הישראלי־פלסטיני, שמורגשת בשבוע האחרון.

בזמן שההתרסה והמדיניות המתגרה של קוריאה הצפונית, המשגרת טילים, הופכות לאיום ממשי שמדאיג את הבית הלבן, וערב הביקור החשוב של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שתוצאותיו קריטיות ליחסי ארה"ב ומערב אירופה - העדפתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לעסוק במאמץ לחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, מוכיחה שהנשיא מתייחס ברצינות - שאיננה בדיוק התכונה המאפיינת אותו - לשאיפתו לקדם פתרון מדיני לסכסוך, שהשגתו תהיה לדבריו "ההסכם הקשה מכולם".
לעדיפות הזאת יש סיבה טובה. לנשיא טראמפ אין מה להפסיד. לא כמו שאיפות ויעדים אחרים של הנשיא, המעוררים ביקורת ופולמוסים גם בקרב רפובליקנים בכירים. הדחף של הבית הלבן לקדם פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני נחשב כראוי למאמץ, מקובל ואהוד גם בקרב הדמוקרטים וגם בקרב אלה שעדיין מתקשים להשלים עם אופיו והתנהלותו של הדייר בבית הלבן. וגם אם המאמץ המחודש לא יישא פרי, כמו קודמיו בתפקיד - טראמפ ייזכר לטוב ולחיוב כמי שהשתדל להביא שלום למזרח התיכון.

אבו מאזן (שמאל). את אופי המעורבות של מדינות ערביות באזור יכתיב הבית הלבן. צילום: רויטרס
 

 לביקורו באזור של ג'ייסון גרינבלט, שליחו של נשיא ארה"ב למזרח התיכון, כמו גם להזמנתו של אבו מאזן לבית הלבן, יש משמעות אחת: טראמפ וחוג יועציו הקרובים הכירו בעבודה שלסכסוך יש גם צד פלסטיני ולא רק ישראלי. גורמים מדיניים בכירים במרכז האו"ם בניו יורק מעריכים שההתפתחות הזו לא תניב תוצאות מעשיות בטווח הקצר, אבל לישראל, במיוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, ההתפכחות של הבית הלבן איננה מבשרת טובות. 
לא כל כך חשוב מה נאמר בשיחות שקיים גרינבלט עם ראש הממשלה ועם אבו מאזן. שליחו של הנשיא האמריקאי חף מכל ניסיון דיפלומטי ומדיני. בשיחות הוא שמע לראשונה באופן ישיר את דעותיהם של הצדדים, וחשובים הרשמים שימסור לנשיא מפגישותיו בירושלים וברמאללה. הביקור הבא הצפוי באזור מטעמו של הנשיא הוא של חתנו, ג'ארד קושנר, מי שטראמפ מכריז עליו כעל זה שיביא את השלום בין ישראל לפלסטינים. גם לקושנר תהיה זו הפעם הראשונה שבה ישמע ממקור ראשון על הבעיות. מדובר בשלבים מוקדמים של לימוד ובחינת נבכי הסכסוך, וגם נשיא תזזיתי וחסר סבלנות כמו טארמפ ייאלץ להקדיש זמן ממושך לניסיונות לחידוש המו"מ.
***
נראה שאבו מאזן לא יתקבל בבית הלבן עם המחוות והגינונים שהורעפו על נתניהו. אבל דווקא משום כך השיחה בינו לבין הנשיא האמריקאי תהיה עסקית, כמו שטראמפ אוהב. 
מבחינת ישראל, הפגישה בין טראמפ לאבו מאזן יכולה להניב שלוש תוצאות: הבטחה לפלסטינים שישראל תקפיא הקמת התנחלויות חדשות; אישור פתרון שתי מדינות לשני עמים והפיכתו באופן סופי לחלק ממדיניות של הבית הלבן במזרח התיכון; ודחיית העברת שגרירות ארה"ב לירושלים למועד בלתי מוגדר.
היוזמה האמריקאית לכנס ועידת שלום אזורית בהשתתפות ירדן, ישראל, מצרים וארה"ב (ואולי גם סעודיה) צריכה גם היא לעורר יותר מדאגה בקרב הימין. ועידה כזו, אם תתכנס וגם אם תוצאותיה יהיו מוגבלות, תחדיר למאמצים לקידום פתרון נוכחות אזורית בחסות אמריקאית, שפירושה מעורבות מצרית וסעודית. אולם זה לא יקרה באופן שראש הממשלה נתניהו חוזה כאשר הוא מדבר על "המדינות הערביות הסוניות המתונות", השותפות לישראל בדאגתן מהתפשטות ההשפעה האיראנית באזור.

נתניהו עם גרינבלט. צילום: לע"מ
את אופי המעורבות של מדינות ערביות יכתיב הבית הלבן, באופן שיתיישב עם שאיפתו של הנשיא טראמפ להתקרב לסעודיה ולהגביר את שיתוף הפעולה עמה במלחמתה בתימן. לאחרונה התגברו הדיווחים על כך שהבית הלבן עומד לאשר עסקת נשק גדולה עם סעודיה, שפרטיה יסוכמו בביקורו בבית הלבן של שר ההגנה הסעודי מוחמד בן סלמאן.
הנחמה הקטנה שאולי צפויה לימין בישראל היא שהנשיא טראמפ ילמד שפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני איננו עסקת נדל"ן שניתן לסיים ולחתום אותה במו"מ מהיר. במקביל ראש הממשלה נתניהו יתוודע לעובדה שקל יותר לזקוף ראש ולהתעמת עם נשיא לא ידידותי. אבל יהיה קשה, מסובך ומסוכן לא לעמוד בהתחייבויות ולערער על הציפיות שיחסי ידידות וקִרבה עם הנשיא כופים על הצד הזקוק לתמיכה ולסיוע.