בעיצומם של המגעים לפשרה בין “מקורבי” שר האוצר ל”סביבתו של ראש הממשלה”, יצאה ההודעה מתאגיד השידור על מינויה של גאולה אבן־סער למגישת המהדורה המרכזית.
היה להודעה הזאת אפקט של פיגוע אסטרטגי. כאילו מישהו נכנס לסלון בבלפור וגנב ממנו את רהיטי הגן. “המינוי של אבן־סער נתפס על ידי מקורבי ראש הממשלה כמהלך התרסה תינוקי, ממש אצבע בעין”, דיווח עקיבא נוביק בערוץ 10 מפי אותם “מקורבים” לגבורה המטורללת. כל העמל שהושקע עד עכשיו במאמצים למצוא פשרה עלה בתוהו. גאולה אבן־סער? זוהי הפרה בוטה של הסטטוס קוו, זוהי חציה פומבית של הקו האדום, זה הקאזוס בלי של סביבת נתניהו. זה ייהרג ובל יעבור של ממש. זוהי הכרזת מלחמה. אין ברירה, הולכים לבחירות.
מה שהכי מדהים זה השקט. דממה דקה. אירועים המעידים בבירור על טירוף מערכות כולל שפקד את מי שאמור להוביל את המדינה מתקבלים כמובנים מאליהם. המערכת הפוליטית, שרוב חבריה יודעים את האמת ומבינים את גודל הצרה, מצקצקת בלשונה. שר האוצר מתקפל במהירות. הציבור אדיש. התקשורת מרכינה ראש וממתינה למכה הבאה. אין פוצה פה ומצפצף. עוד יבואו ימים אחרים שבהם נשאל את עצמנו איך הנחנו לזה לקרות לנו.
גאולה אבן־סער היא אחת העיתונאיות החדות והמוכשרות במדינה. היא עשתה לה שם כמי שלא עושה הנחות לאף אחד, בשום מצב. היא כבר 25 שנים בשטח. מינויה להגשת המהדורה המרכזית אמור לחמם את הלב של כולנו: שלוש המהדורות המרכזיות של שלושת הערוצים החשובים בישראל מנוהלות על ידי שלוש נשים. אפילו הרב לוינשטיין לא מתנגד. אז למה המינוי הזה מטריף את “סביבתו של ראש הממשלה"?
חטאה הגדול - בעלה
האם אכן מדובר באשת שמאל דעתנית? או שמא עסקינן במי ששמה לה מטרה להפיל את שלטון הליכוד? האם היא בעלת טור שנוהגת להכפיש את ראש הממשלה בקביעות? האם היא נתפסה אי פעם באמירה מעליבה כלפי “רעיית ראש הממשלה”? האם היא פוסט־ציונית?
התשובה לכל השאלות הללו שלילית. כבר פורסם שהפוסטר שהיה תלוי בחדר נעוריה של אבן־סער היה של מנחם בגין. אשת שמאל היא לא. חטאה הגדול של גאולה אבן־סער־סער הוא שהיא נשואה לגדעון סער. או, זו הנקודה. ובכן, נשאל את השאלות הללו לגבי סער: האם הוא שמאלן? האם הוא שם לעצמו מטרה להפיל את שלטון הליכוד? האם הוא פועל להקמת מדינה פלסטינית או לחלוקת ירושלים? לא, לא ולא. גדעון סער הוא אידיאולוג ימני, הוא כיהן כמזכיר הממשלה אצל נתניהו, הוא סייע לנתניהו בימיו הקשים ביותר, הוא היה שם לצדו גם אחרי ה־12 מנדטים, הוא סייע לו למנוע את הקמת ממשלת לבני ב־2008 ונחשב לאחד הפקטורים המרכזיים שסללו את דרכו של ביבי בחזרה לשלטון. הוא אפילו לא פרש מהליכוד ומצהיר שכשיסיים את פסק הזמן שלו, יחזור למפלגתו.
וזו הבעיה. סער נתפס כמי שיום אחד, אולי, אם יבשילו התנאים, עלול להגיע להחלטה הרת אסון להתמודד בפריימריז מול בנימין נתניהו. זה הופך את רעייתו למטרת דמות, שעליה יפתחו עכשיו באש ראש הממשלה ועדת מחורפניו, מירי רגב בראשם. תאגיד השידור הציבורי הוא לא איום על הדמוקרטיה או על הימין בישראל, הוא נתפס כאיום על שוכניו של המעון המטורלל ברחוב בלפור. זו האמת וכולם, מישראל כץ ועד צחי הנגבי, מזאב אלקין ועד דוד ביטן, יודעים אותה. יודעים, ושותקים.
ההיגיון הזה, מאחורי הג’יהאד הזה אחר עיתונאית מוערכת שבנתה קריירה מפוארת בעשר אצבעות, הוא היגיון מופרע, מעוות, שנולד במוחות רדופים ומטורפים. במקום לאשפז את הוגי הרעיון, מדינה שלמה ממשיכה למלמל, להרכין ראש ולקבל את הדין. מדינה של פחדנים, שיודעים את האמת אבל מעדיפים להמשיך לרבוץ על מנעמי השלטון או סתם לא להסתבך.
כל המסע הזה נגד התאגיד בנוי על ההיגיון הזה של המרדף הנוכחי אחר אבן־סער, שפרץ אחרי המרדף אחרי גיל עומר ואלדד קובלנץ, שני חבר’ה שהפוליטיקה זרה להם והדבר היחיד שהם יודעים לעשות מצוין זה טלוויזיה. עוד יבואו ימים שבהם נשאל את עצמנו מה קרה לנו ואיך הסכמנו שזה יקרה. ולא נדע מה לענות.