מכל עבר תוקפים את ראש הממשלה ומצביעים על המניעים הזרים שלו באיום לפרק את הממשלה. מולו מוצג שר האוצר משה כחלון כמגן הדמוקרטיה, האיש שמציב אצבע בסכר מול העריצות והשחיתות של בנימין נתניהו. האמת - נתניהו אולי טעון במניעים זרים, אבל כחלון הוא ממש לא האיש הטוב בסיפור הזה. מנהיג כולנו דווקא חוזר על טעויות היסוד של יאיר לפיד וציפי לבני, שהכריחו את נתניהו לפוצץ את החבילה בממשלה הקודמת. כחלון האיש, עצמו ובשרו של הליכוד, הוסת כנראה על ידי יועצים טובים לשמש בממשלה הזאת כמשגיח כשרות מצד מי שמתיימרים להיות מגני "שלטון החוק" ו"הציבור הנאור". כך הוא תוקע מוט בגלגלי היכולת של הממשלה למלא את השקפת עולמה והתחייבויותיה לבוחרים.
נתחיל, כמובן, בתאגיד. נתניהו אומנם אשם בעובדה שנקלענו לסיטואציה המוזרה הנוכחית, כי, כזכור, הוא היה על אותו כיסא כשהמרקחת הרעילה הזאת נרקחה. אבל מהותית הוא צודק לחלוטין. חלקים גדולים מהתקשורת הממלכתית והזיכיונית שלנו, באצטלה של מקצועיות וחוסר פניות, הפכו לכלי ניגוח פוליטי חד־צדדי. הם מפרים את חובתם החוקית והמוסרית לשקף באופן הוגן ופרופורציונלי את הלכי הרוח בציבור ופועלים בשיטתיות ובתחכום להנחלת השקפות השמאל הישראלי. המתכונת שבה הוקם התאגיד מבטיחה שהוא ייסע בדיוק על אותו אוקטן ויהיה תואם חברות החדשות של ערוץ 10 ו־2. את הפיאסקו הזה צריך למנוע בכל מחיר, וממש לא מדובר בסוגיה זניחה. לתקשורת נודעה אחריות יסוד לאסונות שהונחתו עלינו מאוסלו עד ההתנתקות ועד בכלל.
לקח לעצמו זכות וטו
במהלך המשא ומתן הקואליציוני הצליח כחלון לחלץ חבילת זהב חסרת תקדים. הוא ריכז בידיו סמכויות־על, שנועדו לאפשר לו להגשים את המטרה שלשמה הוא נבחר - להקל את המצוקה הכלכלית בדגש על יוקר הדיור. אלא שעל הדרך מפעיל כחלון מעין זכות וטו בעניינים שונים לחלוטין, שלמעשה לא מאפשרים לממשלה לקדם את השקפת עולמה.
הנושא החשוב מכל נוגע לחקיקת חוקים והוצאה לפועל של מדיניות הממשלה. בעשורים האחרונים נבנתה מתכונת אנטי־דמוקרטית בציר בג"ץ־היועץ המשפטי לממשלה, תוך ליווי ארטילרי עיתונאי, אשר מונעת מהכנסת והממשלה ליישם את בחירת הציבור. כך, למשל, נדרש לחוקק היום את מה שמכונה פסקת ההגבלה, או חוק דומה, שימנע מבג"ץ לפסול חוקים מכוננים בחשיבותם, כמו חוק ההסדרה. כחלון מאיים להצביע נגד. כך נדרש לחוקק חוק שיגביל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, כדי שהשלטון יוחזר מהיועצים המשפטיים לידי המחוקקים והנבחרים. כחלון מאיים להטיל וטו.
מצב המשק מזהיר ולא בגלל משרד האוצר, אבל גם בענייני המשרד שלו עושה כחלון טעויות חמורות. ברור שמיסוי הדירה השלישית הוא מעשה איוולת, אבל כחלון התעקש ונתניהו התקפל. האוצר בנה מערכת מיסוי, שהיא למעשה מכונת שוד וגזל. המסים על רכב ודלק ורבים אחרים לא יכולים לעמוד בכל קריטריון של סבירות וצדק. משרד האוצר, מתוך פופוליזם ואובדן דרך, דחף את רוב ההון שצוברים האזרחים להשקעות בחו"ל.
נכן שאין היגיון בהליכה לבחירות, במיוחד מבחינת כחלון ומפלגתו. ייתכן גם שאם נתניהו אכן מושך לשם, הוא עושה את זה בגלל החקירות והסיגרים. ועדיין כחלון וחבריו חייבים לעשות חשבון נפש יסודי כי עדיין לא מאוחר לתקן.