רוחות הבחירות שנישאות באוויר מתחרות רק ברוחות המלחמה הנושבות מהדרום ומהצפון. לבחירות כמו למלחמות יש דינמיקה משל עצמן. לעתים הן מתגלגלות גם בלי שהצדדים המעורבים באמת מעוניינים בכך. נכון לשעת כתיבת הטור נראה שנתניהו לא ממצמץ. הוא הנחה את מנכ”ל משרד התקשורת להמיר את הצעת החוק הפרטית לביטול התאגיד להצעת חוק ממשלתית. איש אינו יודע בוודאות מה עומד מאחורי המוטיבציה הבלתי נדלית שלו. דבר אחד בטוח: עבור שר האוצר משה כחלון ההחלטה כעת אם להתקפל או ללכת עד הסוף היא בבחינת להיות או לחדול.
לכאורה עומדות בפני כחלון שתי ברירות גרועות: אם ייכנע, יספוג פגיעה קשה בתדמיתו. אם יתמיד בהתנגדותו, יואשם בגרירת העם לבחירות. כמי שטרם הצליח לעמוד בהבטחתו ולהביא לירידה ניכרת במחירי הדיור, הוא חושש להימחק מהמפה הפוליטית. אלא שהאופציה של עמידה עיקשת מול נתניהו עשויה להתברר כמועדפת מבחינתו.
שלושה מוקדים מאותתים שאקט ההליכה לבחירות עלול להתברר כרע בעיקר לנתניהו. ראשית, הציבור הרחב. לפי סקר “מעריב” שפורסם בסוף השבוע, 61% מהציבור לא מיישרים קו עם רצונו של נתניהו ללכת לבחירות על רקע התאגיד. 59% אינם מרוצים מתפקודו. לא מן הנמנע כי הליכה לבחירות תתגלגל לפתחו של ראש הממשלה, שייתפס כאחראי הראשי לגרירת המדינה לבחירות בגלל גחמות אישיות. מוקד נוסף של חוסר נחת מהתנהלותו של ראש הממשלה קיים במחנה שלו, הן זה המפלגתי והן זה הקואליציוני. שרים וחברי כנסת מהליכוד, ובהם ישראל כ”ץ, גילה גמליאל, אורן חזן, שרן השכל ועוד, כמו גם הסיעות החרדיות, מתנגדים להליכה לבחירות הן מטעמים מהותיים והן מטעמים של חשש לכיסאותיהם. ולבסוף, התנהלותו של נתניהו בעניין התאגיד היא תזכורת נוספת לציבור הדתי־לאומי, שנתן לו רבים מקולותיו בבחירות האחרונות, כי נתניהו אינו בהכרח המנהיג הטוב ביותר שציבור זה יכול לקבל. הניסון לסגור את התאגיד, שנציגים של הציונות הדתית נקלטו בשורותיו, מצטרף בתודעתו של ציבור זה למחדלי נתניהו כפי שבאו לידי ביטוי בשחרור מחבלים בעסקת שליט, כמו גם בפרשת עמונה, הריסת הבתים בעפרה וההליכה המסתמנת לפשרה מול הממשל האמריקאי בעניין הבנייה בהתנחלויות.
נכון הוא שכחלון עדיין לא הוריד את מחירי הדיור, וקשה לשכוח את התחמקותו מעיסוק במונופול הגז. עם זאת, אי אפשר להתכחש לכך שהוא הכניס רוח חברתית יותר למשרד האוצר. כזכור, הוא החזיר את קצבאות הילדים, הנהיג את תוכנית “חיסכון לכל ילד”, הגדיל את משכורות החיילים, הגדיל את קצבאות הנכות (לא באופן מספק), נלחם בהימורים, הפחית את מחירי המזון, פועל למען הדיור הציבורי, ומעל הכל, תקופתו תיזכר כתקופה שבה אחוזי האבטלה בישראל נמוכים במיוחד. על רקע זאת, הניסיון של יו”ר הקואליציה דוד ביטן להפוך את כחלון לצפונבון, הדואג לאליטה השמאלנית והאשכנזית, הוא ניסיון עקר. במראהו, בשפתו ובאורחות חייו כחלון נטוע עמוק בסנטימנט המזרחי.
כל אלו הם מוטיבים שכחלון יכול למנף לטובתו. ההחלטה המונחת לפניו תכריע אם יצליח להפוך משומר הקופה הציבורית למנהיג.